רשלנות רפואית - פסילת חוות דעת רפואית

במסגרת תביעה לרשלנות רפואית, נוהגים הצדדים להגיש חוות דעת רפואיות מטעמם על מנת להוכיח את טענותיהם בפני בית המשפט. בחוות הדעת המוגשת בתיקי רשלנות רפואית, מתייחס הרופא לנסיבות המקרה, לקשר הסיבתי בין האירוע ולנזק, לשיעור הנזק וקובע האם הייתה רשלנות רפואית. לזהות הרופא שכותב את חוות הדעת ישנה חשיבות שכן, בתי המשפט נוטים לייחס משקל גבוה יותר לדעותיהם של רופאים מומחים בתחום. עם זאת, כאשר מתן חוות הדעת על ידי רופא מעורר בעיות אתיות וחשש לניגוד עניינים מול המטופל התובע, בית המשפט רשאי לפסול את חוות הדעת. כך היה בפסק דין דנא.

במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט בקשה להוצאת חוות דעת של רופא מטעם הנתבעים ממכלול הראיות שהוגשו בתיק. על פי התובעת, היא הגישה תביעה נזיקית בגין רשלנות רפואית כנגד שלושת הרופאים הנתבעים. האחרונים הגישו לבית המשפט מספר חוות דעת רפואיות, אחת מהן הייתה בתחום הפלסטיקה. חוות דעת זו הוגשה על ידי רופא שציין בפתח דבריו כי התובעת טופלה על ידו לאורך שנים רבות ובריאותה הייתה חשובה לו.

הוא אף ציין שהיא הגיעה למרפאתו לבדיקה בגין הבעיה הרפואית שעליה נסבה התביעה. יתרה מזאת, התובעת אף נותרה בטיפול אצל רופא זה לאחר הבדיקה והייתה עתידה להמשיך ולהיות במעקב. לכן, התובעת המבקשת טענה כי לא היה זה ראוי שהרופא יגיש חוות דעת מטעם הנתבעים, כדי שתביעתה תסוכל.

עוד פסקי דין בנושא:
פסילת מומחה רפואי בגין מתן ייעוץ למשרד עורכי דין הנתבעים, האמנם?
בקשה לפסילת שופטת בגין חשש למשוא פנים - בן זוגה הינו רופא אצל הנתבעת
דחיית בקשה לפסילת מומחה שמונה מטעם בית המשפט

התובעת הוסיפה וטענה שמתן חוות הדעת מטעמו של הרופא נעשה ללא ידיעתה. לא זו אף זו, חוות הדעת הסתמכה על עובדות ונתונים שהתגלו לרופא לאחר שהתובעת פנתה אליו לשם קבלת טיפול ועל מידע שהתברר במהלכו. לטענת התובעת, היא פנתה לרופא זה לאחר שקיבלה הפנייה מאחד מהרופאים הנתבעים בתיק, וחוות הדעת הרפואית מנקה רופא זה מאחריות לנזקיה.

הנתבעים טענו מנגד כי היה ראוי להתיר הגשת חוות דעת זו לאור העובדה שהיה מדובר בתחום רפואי ייחודי והרופא היה המומחה הבכיר ביותר בארץ בתחום זה. פרט לרופא זה, היו עוד שני מומחים בארץ לתחום זה. אחד מהם היה הרופא הנתבע והשני הוכר רק בארצות הברית כרופא מומחה בתחום.

דיון והחלטה

השופט מצא את בקשתה של התובעת מוצדקת וקבע כי דינה להתקבל. בהחלטה נקבע כי הגשת חוות דעת זו בנסיבות האירוע לא עלתה בקנה אחד עם כללי לשכת האתיקה בהסתדרות הרפואית בישראל לפיהם אסור על רופא לפעול נגד מי שנמצא בטיפולו או לעשות שימוש לרעה במידע הרפואי שנמצא ברשותו. כלומר, השופט קבע כי מכללים אלו נבעה המסקנה שלא היה ניתן לכתוב חוות דעת רפואית כנגד מטופל. זאת בכפוף למצב בו חויב הרופא לעשות כך על ידי בית המשפט.

עוד מאמרים בנושא:
פסילת חוות דעת רפואית בתביעת רשלנות רפואית, באילו מקרים?

יתרה מזאת, השופט הדגיש כי השימוש במידע הרפואי שנמסר במהלך הטיפול במסגרת כתיבת חוות הדעת נגד את החיסיון הרפואי שהיה קיים בין התובעת לרופא. אמנם, התובעת חתמה על כתב ויתור על סודיות רפואית במסגרת התביעה, אך השופט פסק כי לא היה ניתן להחיל ויתור זה על מהלך כתיבת חוות הדעת. זאת במיוחד לאור העובדה שהשימוש במידע על ידי הרופא היה מנוגד להוראות לשכת האתיקה.

השופט דחה את טענת הנתבעים לפיה לא היו קיימים רופאים מומחים נוספים בארץ שהיו יכולים לספק את חוות הדעת. זאת לאור העובדה שכלל לא בוצעה פנייה לאותו רופא מומחה שלישי על מנת שייתן חוות דעת. אמנם, העובדה שהיה מדובר בתחום רפואי ייחודי בו היצע קטן של מומחים הייתה עלולה להוות שיקול לחריגה מאיסור מתן חוות דעת על ידי רופא כנגד מטופלו, אולם היה על הנתבעים להוכיח קיומם של שיקולים נוספים. כלומר, לדעת השופט, היה על הנתבעים להוכיח כי המפגש בין התובעת לרופא היה מוגבל לאירוע נקודתי לצורך תחום ההתמחות ולא עלה לכדי מתן טיפול נרחב. אולם, השופט קבע שבמקרה זה, התובעת הייתה מצויה בטיפולו של הרופא במשך ארבע שנים והייתה עתידה להמשיך את המעקב בעתיד. לכן, לא היה מקום לראות במפגש הרפואי טיפול נקודתי ומוגבל. בסופו של דבר, הוחלט לקבל את בקשתה של התובעת ולפסול את חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם הנתבעים.