דחיית תביעת רשלנות רפואית בהתקנת עדשה לא מתאימה בניתוח קטרקט

ניתוח קטרקט הינו ניתוח הנערך בעיני המטופל, ונועד לתקן פגמים בראייה. במהלכו, מוכנסת עדשה לתוך עינו של המטופל על מנת להביא לשיפור בראייה. גודל העדשה נקבע על פי בדיקות שנערכות למטופל טרם הניתוח. כאשר מוכנסת עדשה לא מתאימה, הדבר עלול להוביל להרעת מצבו של המטופל ולא לשיפור. אז, ניתן לתבוע את הצוות המטפל בגין רשלנות רפואית בניתוח. כך היה בפסק דין דנא, שנדון בבית משפט שלום ברמלה ובסופו נדחתה תביעת הרשלנות.

במקרה זה, התובע הגיש לבית המשפט תביעה לרשלנות רפואית בעקבות ביצוע ניתוח קטרקט בעינו והכנסת עדשה לא מתאימה. על פי כתב התביעה, התובע אובחן בשנת 1988 כסובל מלחץ תוך עיני גבוה בשתי עיניו. בנוסף, הוא סבל ממחלת לב ועבר ניתוח מעקפים.

עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית בניתוח עיניים לתיקון פזילה, מתי ניתן לתבוע פיצויים?
רשלנות רפואית בניתוחי עיניים - רופא עיניים

בשנת 2001, התובע נותח אצל הנתבעות על מנת להקטין את הלחץ בתוך עינו השמאלית. טרם הניתוח, הוא עבר בדיקה במהלכה נמדדה עינו. הניתוח עבר בהצלחה והביא לירידת הלחץ התוך עיני. עם זאת, במהלכו נמצא כי התובע סבל מקטרקט גם בעין שמאל. לכן, הוא פנה למספר מומחים, ביניהם הנתבעים, שהמליצו לו לעבור ניתוח להחלפת עדשת עין שמאל. טרם ניתוח זה, עבר התובע מספר בדיקות על ידי הנתבע השני, אשר השתמש בתוצאות בדיקת מדידת העין שנערכו בשנת 2001.

הרופא שביצע את ניתוח הקטרקט היה מודע לכך, וההסתמכות על תוצאות העבר הייתה נהוגה דאז בפרקטיקה הרפואית. לכן, במהלך הניתוח, הושתלה בעינו השמאלית של התובע עדשה בגודל מסוים, על פי תוצאות הבדיקה הישנה. זמן מה לאחר הניתוח, מצב ראיית התובע הוחמר. משכך, הוא פנה לרופא המנתח וביקש להיוועץ בו. הוא אף הסב את תשומת ליבו לכך שנעשה שימוש בבדיקת גודל העין שנערכה לו בשנת 2001, טרם עריכת הניתוח להפחתת הלחץ התוך עיני. אז, נמדד בשנית גודל עינו של התובע והתגלה פער אל מול תוצאות הבדיקה הראשונה. הרופא המנתח קבע כי זו הייתה הסיבה לכאביו של התובע.

טענות הצדדים

לטענת התובע, הנתבעים הם שהיו אחראים לנזקיו שכן הם התרשלו כלפיו בכך שלא מדדו את גודל עינו לפני ניתוח הקטרקט. בנוסף, נטען כי התובע לא נתן הסכמה מדעת לניתוח ולא הוסברו לו כל הסיכונים שהיו עלולים להופיע לאחר מכן. כמו כן, התובע טען לקיומה של עוולת תקיפה. לשיטתו, בעקבות רשלנות הנתבעים נגרמה לו נכות בעין שמאל ועל הנתבעים היה לפצותו בגין נזקי הנכות.

עוד פסקי דין בנושא:
פגיעה באוטונמיה בניתוח עיניים רשלני
תביעת רשלנות רפואית בניתוחי עיניים

מנגד, הנתבעים טענו שלא הייתה כל התרשלות בעבודתם ובאופן טיפולו של התובע על ידם. זאת משום שאי מדידת גודל עינו של התובע טרם עריכת ניתוח הקטרקט והסתמכות על תוצאות העבר הייתה פרקטיקה רפואית מקובלת בתקופה זו. בנוסף, נטען כי התובע נתן את הסכמתו מדעת לביצוע הניתוח מכיוון שחתם על טופס הסכמה, ולא בוצעה עוולת התקיפה. הנתבעים התנגדו לתשלום פיצויים וטענו כי לתובע לא נגרמה נכות עקב הניתוח.

דיון והחלטה

לאחר שמיעת טענות הצדדים ודעות הרופאים המומחים, החליט השופט על דחיית התביעה. לקביעתו, הנתבעים לא התרשלו עת הסתמכו על בדיקת מדידת העין שנערכה טרם הניתוח הראשון. שכן, הם פעלו על פי הפרקטיקה הרפואית שהייתה מקובלת אותה עת. בנוסף, הרופא המנתח אף העיד בפני השופט כי אופן עריכת הבדיקה אותה עת לא היה מדויק. נתון זה, בצירוף העובדה שמספר עדשת המשקפיים של התובע לא השתנה לאחר הניתוח הראשון ולאור הידע הרפואי שהיה קיים אז לפיו גלגל העין נותר באותו אורך כפי שעלה מהמדידה הראשונה, הצדיק אי חזרה על הבדיקה לדעת השופט. כלומר, לא הייתה התרשלות מטעם הנתבעים.

באשר לטענת התובע לקיומה של עוולת התקיפה ופגיעה באוטונומיה, השופט פסק כי לא היה מקום לקבלה. זאת משום שהתובע קיבל מידע מלא אודות ביצוע ניתוח הקטרקט והיה מודע לאי עריכת בדיקת מדידת העין בשנית. יתרה מזאת, הוא אף התייעץ עם מספר רופאים שונים לפני עריכת הניתוח וקיבל מהם מידע נוסף. לכן, השופט קבע כי הוא הגיע לניתוח מוכן ומודע. משכך, כאשר הוא חתם על טופס ההסכמה בבית החולים, הוא הבין בדיוק מה היו הסיכונים הצפויים לו ולא היה מקום לקבל את טענת קיומה של עוולת התקיפה או היעדר הסכמה מדעת. לסיכום, השופט דחה את טענות התובע בעניין רשלנות הנתבעים, קיומה של עוולת תקיפה ואת יתר טענותיו.