הרופאים לא אמרו למטופל להפסיק לעשן וישלמו פיצויים

עישון סיגריות הינו תופעה נפוצה בקרב הציבור, אך יש לכך סכנות בריאותיות רבות שהוכחו במחקרים רפואיים. בשל כך, רופאים מזהירים את הציבור מפני עישון. הזהרה זו מקבלת משנה תוקף כאשר לנזקי העישון תרומה ישירה להחמרת מחלת המטופל. אי הזהרה במצבים אלו, עלולה לעלות לכדי רשלנות רפואית. כך היה בפסק דין דנא, אשר נידון בבית משפט שלום בירושלים ובסופו נפסקו לתובע 188,000 ₪ פיצויים.

במקרה דנן, התובע הגיש לבית המשפט תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, עקב רשלנות רפואית של הנתבעים, לטענתו. על פי כתב התביעה, במהלך שנת 1994 הוא החל לסבול מתחושת כאב ברגליו והתקשה בהליכה למרחקים ארוכים. לכן, הוא פנה לרופא אורטופד מומחה שעבד בבית החולים הנתבע. הרופא טיפל בו בתרופות שונות, אך מצבו לא השתפר. אז, הוא פנה לרופא נוסף בבית החולים שהמליץ לו על ניתוח כלי דם ברגליו. הניתוח בוצע, אך הכאבים לא פסקו ואף הוחמרו.

עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית במעקב לאחר קיבוע שבר במפרק הירך, מתי תוגש תביעה?
רשלנות רפואית - מעקב אחרי טיפול

שנתיים לאחר מכן, התובע פנה לרופא מומחה נוסף בבית החולים שהמליץ על עריכת בדיקות מקיפות יותר וחבישת הרגל. התובע טען כי רופא זה חשד בדבר קיומה של מחלת כלי דם לה קשר חד משמעי לעישון. למרות חשד זה, הרופא לא הזהיר את התובע מנזקי העישון ולא חשף בפניו את חששו. רק לאחר שבוצעו הבדיקות ומצבו של התובע השתפר במעט, הודיע לו הרופא כי הוא סבל ממחלת כלי הדם. אז, בוצע לו צנתור ורק כעבור שלושה ימים נאמר לתובע שעליו להפסיק לעשן.

טענות הצדדים

התובע טען כי הרופאים המטפלים לא הסבירו לו את הסיכונים שהיו כרוכים במחלה שהתגלתה בגופו ולא חשפו בפניו את הקשר בין המחלה לעישון. לטענתו, לו הרופאים היו מזהירים אותו בזמן מפני נזקי העישון, הוא היה מפסיק לעשן באופן מיידי. התובע מצא חיזוק לטענה זו בעובדה שלאחר מתן האזהרה בדבר נזקי העישון, הוא הפסיק לעשן. כלומר, התובע טען כי הנתבעים התרשלו כלפיו על דרך המחדל, משלא הזהירו אותו מפני סיכוני העישון.

מנגד, הנתבעות טענו כי הרופאים הזהירו את התובע מפני עישון במועד – מיד עם הגעתו לבדיקות מקיפות אצל הרופא המומחה השלישי. לטענתן, התובע התעלם מהאזהרות למרות הדגשת הקשר בין עישון למחלתו האפשרית. למרות זאת, התובע הוא שבחר להמשיך לעשן ובכך החמיר את מצבו הבריאותי. בנוסף, הנתבעות הכחישו את הקשר הסיבתי בין מעשיהם ודרך פעולתם לבין נזקי התובע. כמו כן, הן כפרו בגובה הנזק שנטען על ידי התובע.

דיון והחלטה

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופט החליט לקבל את התביעה. בית המשפט הדגיש כי בין הצדדים לא הייתה מחלוקת בשאלת קיומה של חובת זהירות של הנתבעים כלפי התובע. לכן, על מנת לבחון את שאלת הרשלנות, היה עליו להחליט האם הנתבעים התרשלו כלפי התובע במקרה זה והאם היה קשר סיבתי בין התנהלותם לנזקים שנגרמו.

השופט פסק כי עדותו של התובע בדבר היעדר אזהרה מפני נזקי העישון במועד המתאים הייתה מהימנה וסבירה יותר מאשר עדות הרופא המטפל. קרי, נקבע כי הרופא אכן לא הזהיר את התובע מפני נזקי העישון במועד המתאים. בנוסף, בנסיבות העניין, היה על הרופא לתעד את מהלך הטיפול ומתן האזהרה. משום שתיעוד זה לא נעשה, השופט קבע כי ניתן היה לראות בהתנהגות זו ראיה נסיבתית שהקימה חזקה עובדתית לטובת התובע.

עוד פסקי דין בנושא:
רשלנות במעקב אחר נקודת חן מסרטנת ותביעה כנגד איכילוב
אי גילוי תסמונת דאון למרות מעקב הריון צמוד, האם רשלנות?
מעקב מוניטור רשלני גרם ללידת עובר מת, האמנם?
מעקב רשלני אחר יולדת לאחר ניתוח קיסרי בהרדמה ספינלית
האם רשלנות בסרטן בגין העדר מעקב לאחר הסרת גידול ממאיר?

לפסיקת השופט, בשל היעדר האזהרה והתיעוד על כך, הרי שהוכחה התרשלות הנתבעים ומשכך, היה על בית המשפט להידרש לבחינת שאלת הקשר הסיבתי. על סמך חוות הדעת הרפואית מטעמו של מומחה בית המשפט, השופט קבע כי מצבו של התובע היה משתפר לו הוזהר במועד המתאים על ידי הרופא המטפל מפני נזקי העישון. בית המשפט מצא כי התרשלות האחרון היא שגרמה להחמרת מצבו של הראשון. לכן, נפסק כי דרישת הקשר הסיבתי הוכחה, וזאת משום שלא היה צורך להוכיח את הקשר בין ההתרשלות לחלק מסוים מהנזק ודי היה בהוכחת נזק כלשהו.

עם זאת, השופט הבהיר כי גם לו התובע היה מוזהר במועד, הרי שנזק מסוים כבר היה קיים. לכן, הוחלט להטיל על הנתבעים חבות רק ביחס לחלק מהנזק שנגרם כתוצאה מהתרשלותם. התובע לא הביא הוכחות ונתונים מדויקים באשר לחלק זה של הנזק . על כן, השופט החליט להעריך את שיעור הנזק על דרך האומדן תוך התחשבות בשיקולים של צדק והגינות והאינטרסים של הצדדים. בסופו של יום, נפסקו לתובע פיצויים בסך 188,000 ₪ בגין נזקיו.