דחיית תביעה על הסף בהיעדר חוות דעת רפואית

במסגרת כל תביעת נזיקין, בעלי הדין רשאים להגיש לבית המשפט חוות דעת רפואיות מטעמם על מנת להוכיח את טענותיהם. דרישה זו מקבלת משנה תוקף בתביעות לרשלנות רפואית, שכן היעדר חוות דעת משמעה תביעה חלשה יותר, פסיקת פיצויים נמוכים מהמבוקש ואף דחייתה על הסף. דוגמא לסילוק תביעה מסיבה זו ניתן לראות בפסק דין דנא, אשר נדון בבית משפט שלום חיפה.

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעת רשלנות רפואית. זאת עקב טענה לטיפול רפואי רשלני שניתן על ידי הנתבע, רופא שניהל אותה עת מחלקת רפואת פה ולסת באחד מבתי החולים בארץ. התובעת טענה כי הרשלנות הרפואית באה לביטוי אף בטיפול שקיבלה אצל הנתבע השני, בית החולים בו עבד הרופא המומחה.

עוד מאמרים בנושא:
פסילת חוות דעת רפואית בתביעת רשלנות רפואית, באילו מקרים?
שיקולים למתן פטור מצירוף חוות דעת רפואית לתביעת רשלנות רפואית

מנגד, הנתבעים טענו כי היה על בית המשפט לסלק את התביעה על הסף בשל אי צירוף חוות דעת רפואית. הרופא הנתבע הוסיף וטען כי התובעת הגישה נגדו בעבר תביעה לרשלנות רפואית, אשר סולקה על הסף בשל היעדר חוות דעת רפואית. לדידו, היה זה שימוש נפסד בהליכי משפט. לטענת התובעת, היא הייתה מודעת להיעדרה של חוות דעת רפואית מטעמה ואף לא היה בכוונתה לצרפה. התובעת אף התנגדה לאפשרות של מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט.

דיון והחלטה

לאחר בחינת טענות הצדדים, השופט הבהיר כי תביעתה הקודמת של התובעת נגד הרופא הנתבע סולקה מחמת חוסר מעש ולא עקב היעדרה של חוות דעת רפואית. התובעת לא קיבלה החלטה זו וביקשה לפתוח את התביעה מחדש. בבקשתה, היא ציינה כי קיבלה חוות דעת רפואית. אולם, בקשתה נדחתה. השופט קבע כי מדברים אלו עלה שבקשתה של התובעת כעת הייתה "חסרת טעם שכן היה עליה לצרף את חוות הדעת הרפואית ולהסתמך עליה בתביעתה".

עוד פסקי דין בנושא:
חיוב אישה אשר תבעה בית חולים בגין רשלנות רפואית בצירוף חוות דעת רפואית
שיקולי בית המשפט במתן פטור מצירוף חוות דעת רפואית
האם הורים לקטינים הסובלים מפיגור יקבלו פטור מצירוף חוות דעת רפואית?
הוספת חוות דעת רפואית לאור גילוי נזקים נוספים במהלך הדיונים
מינוי מומחה מטעם בית המשפט ופטור מהגשת חוות דעת רפואית, אימתי?

השופט הדגיש כי גם מכוח תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, יש להסתמך על חוות דעת רפואית מקום בו בעל דין מבקש להוכיח עניין רפואי. יתרה מזאת, לאור טענותיה המשפטיות של התובעת, השופט פסק כי לא היה מקום לוותר על חוות דעת מסוג זה בשל תחולתו של הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו". קרי, המקרה דנן הצריך מתן חוות דעת לצורך הוכחת רשלנות רפואית והתובעת אף לא ביקשה ארכה להגשתה. לכן, השופט החליט על קבלת בקשת הנתבעים והורה לסלק את תביעת הרשלנות הרפואית של התובעת בשל היעדר צירוף חוות דעת רפואית.

עם זאת, בכך לא נחסמה דרכה המשפטית של התובעת כליל. השופט הבהיר כי תביעתה התבססה על מספר עילות נזיקיות נוספות כגון תקיפה, פגיעה באוטונומיה והפרת חובה חקוקה. הודגש כי הנתבעים לא התייחסו לטיעונים הללו והשופט קבע כי היה מקום לדון בפלוגתאות אלו. לבסוף, השופט קבע כי גם לו הוא היה מחליט לדון בתביעה לעניין הרשלנות הרפואית, ממילא התובעת לא הוכיחה את קיומה בדרך התנהלות הנתבעים. בכך, קיבל השופט את בקשת הסילוק באופן חלקי. לבסוף, השופט המליץ לתובעת לנסח את כתבי טענותיה בדרך ברורה ונהירה ולהסתייע בעורך דין, על מנת להימנע ממחיקתם העתידית בשל בעיות ניסוח.