פיצויים בגין נזקים בראייה בעקבות ניתוח לתיקון קוצר רואי

ניתוח לייזר לתיקון קוצר ראייה הינו סוג של ניתוח פלסטי, וגם במהלכו עלולים להיות סיבוכים. בסוג זה של ניתוחים, יש לנקוט משנה זהירות בשל רגישותם המוגברת של עיני האדם ובפרט כאשר מדובר באדם בעל קוצר ראייה. דוגמא לדיון ברשלנות רפואית בניתוח פלסטי מסוג זה ניתן לראות בפסק דין דנא, שבסופו התקבלה התביעה ונפסקו לתובעת פיצויים בסך 500 אלף ₪.

במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה לרשלנות רפואית עקב ניתוח לייזר שנעשה לשיפור ראיית התובעת. על פי כתב התביעה, התובעת פנתה במהלך חודש מאי 1998 להתייעצות רפואית לשם ביצוע ניתוח לשיפור הראייה. לאחר ההתייעצות, פנתה התובעת לנתבעת – מעסיקת הרופא הנתבע, לשם קבלת מידע על הניתוח. אז, היא חתמה על טופס הסכמה לניתוח. בסוף מאי 1998, נערך הניתוח. כל עין נותחה בנפרד ולאחר זמן מה, התובעת פנתה לבדיקה נוספת אצל הנתבע עקב ירידת כושר ראייתה. בספטמבר 1998 עברה התובעת ניתוח מתקן בעין ימין אך ראייתה לא שופרה. אז, היא פנתה לרופא אחר שקבע כי היא סבלה מהתעוותות הקרנית. בעקבות אבחנה זו, התובעת שבה ופנתה לנתבע שהמליץ לה לעבור ניתוח לייצוב מצב העין. התובעת סירבה.

עוד פסקי דין בנושא:
לאחר ניתוח לייזר להסרת משקפיים, התובעת התעוורה בעין אחת
פגיעה באוטונמיה בעקבות אי מתן הסכמה מדעת לניתוח לייזר לתיקון ראיה
קרטוקונוס לאחר ניתוח לייזר לתיקון ראייה - האם רשלנות רפואית?
רשלנות רפואית בגין עיוורון בעקבות ניתוח לייזר למרות קוצר ראיה קיצוני
פיצויים בגין ניתוח לייזר לקיצור ראיה שנעשה באופן רשלני - נזק בלתי הפיך

לטענת התובעת, הנזק שנגרם לעיניה נבע מרשלנות הנתבעים. זו באה לידי ביטוי בכך שלא נערכו לה בדיקות מתאימות טרם טיפול הלייזר לבחינת כשירותה לעבור את הניתוח. בנוסף, נטען כי הניתוחים עצמם בוצעו ברשלנות ובניגוד לסטנדרט האחריות לו מחויבים הנתבעים. התובעת הוסיפה וטענה כי לא נמסר לה מלוא המידע הדרוש טרם הניתוח והסיכונים לא הוסברו לה. כמו כן, היא טענה כי הרשומות הרפואיות לקו בחסר.

מנגד, הנתבעים הכחישו קיומה של חבות כלפי התובעת וטענו כי פעלו על פי הסטנדרט הרפואי המקובל אותה עת. בנוסף, נטען כי כל החומר הרפואי הרלוונטי הועבר לידי התובעת.

דיון והכרעה

לאחר ניתוח העדויות השונות, החליט השופט לקבל את התביעה. בפסק הדין נקבע כי התובעת עברה את הטיפול בשנת 1998, עת היה מדובר בשיטת ניתוח חדישה יחסית. דווקא בשל כך, היה על הנתבעים לנקוט זהירות יתרה ולבדוק את מלוא הנתונים הרלוונטיים טרם ביצוע הניתוח. כלומר, השופט קבע כי היה על הנתבע לבדוק את כשירותה של התובעת לניתוח על פי קריטריונים מחמירים, כפי שהיו ידועים אז בספרות הרפואית.

לאור העובדה שהדבר לא נעשה, ובתחשב בכך שהתובעת לא עברה בדיקות מיוחדות טרם הניתוח, הרי שהייתה התרשלות מצד הנתבעים בשלב הטרום ניתוחי. התרשלות זו באה לידי ביטוי באי גילוי כל העובדות והסכנות הצפויות בניתוח זה על ידי הנתבע. אמנם, התובעת העידה כי היא חתמה על טופס הסכמה מדעת לניתוח, אך מסמך זה לא כלל את כל רשימת הסיכונים האפשריים שהיו ידועים אז בפרקטיקה הרפואית, לרבות התעוותות הקרנית.

עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית בניתוח לייזר להסרת משקפיים

השופט ציין כי התובעת הוזהרה מפני סיכונים לא מוכרים בספרות במעמד החתימה על טופס ההסכמה, אך במקרה זה, התעוותות הקרנית הייתה סיכון מוכר. כלומר, אי הכללתו בטופס ההסכמה ואי הידוע עליו בעל פה, עלו כדי התרשלות הנתבע. נפסק כי בכך הפר הנתבע את חובת הגילוי הרחבה שהוטלה עליו מכוח חוק זכויות החולה. משכך, הסכמת התובעת לעבור את הניתוח לא הייתה הסכמה מדעת.

השופט הוסיף וקבע כי התרשלות הנתבעים באה לידי ביטוי באופן עריכת הניתוח, שנעשה בסטייה מהסטנדרט הרפואי המחמיר וללא משנה זהירות. לאחר קביעות אלו, היה על השופט לבחון את הקשר הסיבתי שבין התרשלות הנתבעים לקרות נזק התובעת. לדעת הנתבעים, היה קשה לבודד את הגורם האחראי להיווצרות התעוותות הקרנית. שכן, על סמך דעות המומחה הרפואי, הבעיה הייתה יכולה להיגרם מהניתוחים עצמם או בשל היעדר בדיקות מקיפות ומתאימות טרם עריכתם.

השופט קבע כי לאור העובדה שהנתבע לא ניהל רישום רפואי מלא והולם, היה אף קשה עוד יותר לאבחן את הגורם למחלה. אולם לבסוף, הוא פסק כי היה קיים קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעים למחלת התובעת. זאת עקב הופעת סימנים ראשונים של התעוותות כמספר חודשים לאחר עריכת הניתוח הראשון בעיני התובעת. למרות זאת, הציע לה הנתבע לבצע ניתוח מתקן. כלומר, השופט פסק כי מועד הופעת ההתעוותות, בצירוף להתרשלות הנתבעים בבדיקת התובעת ולאור היעדרו של רישום רפואי מלא, העידו על קיומו של קשר סיבתי בין הטיפול הרפואי לנזק. בסופו של יום, השופט פסק לתובעת פיצוי בסך 500,000 ₪.