רשלנות רפואית - מה גרם לשיתוק המוחין של התובע?

במהלך הלידה, עלולים להיגרם לעובר נזקים שונים, הן בשל רשלנות רפואית בלידה של הצוות המטפל והן בשל גורמים אחרים, כגון נתוניה האישיים של האם. אחד מהמצבים הרפואיים שעלול לגרום לעובר נזק הינו תשניק. זהו מצב מסוכן בו לא מגיע לגוף העובר מספיק חמצן, בעקבות הפרעות בחבל הטבור. כאשר מזוהה תשניק על ידי הצוות הרפואי או היולדת, יש לטפל בו במהירות באמצעות זירוז הלידה או ביצוע ניתוח קיסרי. כך היה בפסק דין דנא, אשר נידון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

במקרה זה, התובע נולד בשנת 1999, לאחר לידה ארוכה. בסופה, הוא חולץ בניתוח קיסרי. לאחר לידתו, התובע אובחן כסובל מנזק מוחי שהוביל לפיגור שכלי קשה. מקור הנזק היה בתשניק סב לידתי. לאמו של התובע היה זה ההיריון ה- 12 ובמהלך ההיריון היא אובחנה כחולה בסוכרת ולכן הריונה הוגדר כבעל סיכון גבוה.

עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית בביצוע ניתוח קיסרי שלא לצורך, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?
רשלנות רפואית – ניתוח קיסרי

לטענת התובעים, מדובר היה ברשלנות רפואית בניתוח קיסרי. לדבריהם, מקורו של התשניק היה ברשלנות רופאי חדר הלידה בבית החולים. לדידם, הצוות הרפואי שטיפל בתובעת בחדר הלידה הפר את חובת הזהירות אותה הוא חב להם ובכך התרשל. התובעים הסתמכו על חוות דעת של מומחה רפואי מטעמם.

לטענתו, בשל גורמי הסיכון שליוו את ההיריון, היה על הצוות הרפואי לבצע ניתוח קיסרי מיד עם תחילת הלידה ולא להמתין זמן רב, כפי שנעשה. המומחה הוסיף שגם לאחר תחילת הלידה, עם הופעת ההאטות בקצב לבו של העובר, היה על הרופאים להפנות את התובעת לניתוח קיסרי. על פי הדו"ח הרפואי בעניין, האטת קצב הלב נמדדה בשעה 11 בבוקר. אולם, ההחלטה להפנות את התובעת לניתוח קיסרי התקבלה בשעה 13:25. קרי, שעתיים וחצי מאוחר מידי, לדעת המומחה והתובעים.

בנוסף, התובעים טענו לנזק ראייתי. שכן, הן רישום המוניטור והן דו"ח המעקב הרפואי לא תיעדו את השתלשלות האירועים החל משעה 12:25 ועד לשעה 13:25, עת הופנתה התובעת לניתוח קיסרי. בשל כך, לא היה ברור מה אירע בטווח זמנים זה ומחדל התיעוד עלה לכדי נזק ראייתי. לכן, נטען כי נטל ההוכחה עבר לפתחה של הנתבעת.

מנגד, הנתבעת טענה כי נזקו של התובע נבע ממקור אחר כגון פגם גנטי, ולא מרשלנות הרופאים. לדידה, התנהלות הרופאים הייתה בהתאם למקובל ולא הייתה הפרה של חובת הזהירות. לטענתה, פרק הזמן שחלף מקבלת ההחלטה על ביצוע ניתוח קיסרי ועד לעריכתו בפועל היה כ- 13 דקות בלבד. קרי, פרק זמן סביר וקצר מהנטען על ידי התובעים.

דיון והכרעה

לדעת השופט, נתוניה המיוחדים של התובעת כגון גילה המבוגר, ריבוי ההריונות וגילוי סכרת ההיריון הקימו חובת זהירות מוגברת של הצוות הרפואי כלפיה. כלומר, נקבע כי על הצוות הרפואי היה לנקוט משנה זהירות כלפי התובעת ולהעניק לה טיפול מעבר לסטנדרט המקובל בלידה רגילה.

אולם, השופט פסק שההחלטה ליילד את התובעת בלידה רגילה לא הייתה רשלנית. עם זאת, נקבע כי קבלת ההחלטה על ביצוע ניתוח קיסרי הייתה מאוחרת מהנדרש. שכן, האטת דופק לבו של העובר נמדדה שעתיים וחצי לפני עריכת הניתוח הקיסרי ומצבו של העובר לאחר לידתו העיד אף הוא על המצוקה בה הוא היה שרוי. כלומר, השופט פסק שהצוות הרפואי הפר את חובת הזהירות שהוא חב לתובעים וכשל בהתנהגותו.

עוד פסקי דין בנושא:
מחט נותרה במהלך ניתוח קיסרי בבטנה של המטופלת
האם ניתוח קיסרי היה מונע את הנזק שנגרם לתינוק?
האם הצוות הרפואי התמהמה בהחלטה לביצוע ניתוח קיסרי?
האם ניתוח קיסרי היה מונע את הנזק המוחי שנגרם לילדה?
קשירת חצוצרות בניתוח קיסרי ורשלנות רפואית מבחינת אי הסכמה מדעת

באשר לנזק הראייתי, השופט קיבל את טענות התובעים וקבע כי הנטל הועבר לכתפי הנתבעת, אשר לא הוכיחה את היעדר התרשלותה. בנסיבות אלו, נפסק כי הנזק הראייתי לימד על התרשלות הנתבעת.

עם זאת, השופט קבע כי הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק לא הוכח במאזן ההסתברויות. זאת משום שעל פי דעות המומחים, יתכן והנזק המוחי של התובע לא נגרם מהתשניק. זאת לאור העובדה שאחד מתנאי הסף להוכחת קיומו של תשניק לא התקיים במקרה זה. השופט הבהיר כי לכאורה, לאור עובדה זו היה ראוי לדחות את התביעה. אולם, לשיטתו, תוצאה זו לא התיישבה עם דרישות הצדק וההיגיון. לכן, הוא נקט בכלל של קשר סיבתי הסתברותי והעריך את שיעור האחריות של הנתבעת לנזקו של התובע בכ- 60%. כלומר, נקבע כי על הנתבעת לשאת באחריות לכ- 60% מנזקי התובע.