רשלנות רפואית באבחון פגיעה ברגל בטירונות צבאית
לאחר הגיוס לצבא, מוטלת האחריות לבריאותו של החייל על הרופאים והגורמים הצבאיים. כל הטיפולים אותם החייל צריך לעבור נעשים על ידי רופאים צבאיים ובמימון הצבא. לא פעם השירות הצבאי הוא שגורם לבעיות רפואיות שונות, עקב מאמץ פיזי, תפריט חסר או חוסר בשעות שינה. כאשר הטיפול הרפואי בגין בעיות אלו אינו עומד בסטנדרט המקובל, ישנה עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית בצבא. כך היה בפסק דין דנא, שנידון בבית משפט שלום חיפה.
במקרה זה, הוגש ערעור על החלטתו של קצין התגמולים במשרד הביטחון בעניינו של המערער. הלה עלה לישראל מהודו בשנת 2002 וכעבור שנתיים, במרץ 2004, התגייס לצבא. על פי כתב התביעה, יומיים לאחר גיוס המערער, הוא חש כאבים בקרסול בעקבות נפילה. הוא נשלח לבדיקה בה אובחן נקע בקרסול. הרגל נחבשה והמערער קיבל טיפול תרופתי.
עוד פסקי דין בנושא:
מי ישלם פיצויים בגין טיפול שיניים רשלני בצבא שגרם לזיהום בעצם?
רשלנות רופאים צבאיים ואבחון מאוחר של סרטן צוואר הרחם
האם רשלנות רפואית בעקבות שינוי מסמכים על ידי רופא צבאי?
רשלנות בצבא באבחון מחלה בגין מוות של חייל במהלך חופשה, האמנם?
כריתת חצוצרה וכריתת שחלה בגין רשלנות באבחון בצבא
בנוסף, ניתן לו פטור מפעילות גופנית ואישור הליכה עם נעלי ספורט. לאחר מספר ימים, המערער התלונן בשנית על כאבים בקרסול ונמצאה בצקת ברגלו. הוא נשלח לחדר מיון וכעבור שבוע, שב להתלונן על הכאבים. המערער טופל בתרופות וניתן לו אישור למנוחה זמנית, אולם כאביו לא פסקו גם לאחר שנה. בשנת 2004 בוצעה למערער לראשונה בדיקת מיפוי עצמות.
בינואר 2006, בוצעה למערער בדיקת מיפוי עצמות שנייה, ובעקבותיה הוא הופנה לרופא אורטופד מומחה. חודש לאחר מכן, המערער עבר ניתוח ברגל שמאל לאחר שאובחן כחולה ב- AVN. כמה חודשים מאוחר יותר, המערער עבר ניתוח זהה גם ברגל ימין בעקבות מחלתו. הוא פנה למשרד הביטחון בבקשה להכיר בקשר הסיבתי בין מחלתו לחבלה בקרסול ותנאי השירות. משרד הביטחון דחה פנייה זו ולכן הוגש הערעור דנן.
המערער טען כי הייתה רשלנות מצד הגורמים הרפואיים הצבאיים שהיו מעורבים בטיפולו. הרשלנות הרפואית באה לביטוי בהשלמת בירור מצבו הרפואי של המערער רק לאחר שנתיים מאז החל לסבול מכאבים. הוא הדגיש כי התלונן פעמים רבות על כאבי הקרסול במשך השנתיים שחלפו טרם גילוי מחלתו. רק לאחר חמישה חודשים מיום הפנייה הראשונה לרופא הצבאי, הוא נשלח לעבור בדיקת מיפוי עצמות ולאחריה, לא בוצעה כל בדיקה נוספת לשם אבחון המחלה. בנוסף, הטיפול שניתן לו עד הניתוח כלל תרופות בלבד. המערער הוסיף וטען שבמשך כל תקופת שירותו הצבאי, הוא נאלץ להשתתף במסעות רגליים למרות כאביו, ובשל כך, הוחמר מצבו.
מנגד, המשיב טען כי לא הייתה רשלנות רפואית בטיפול במערער ובחוות הדעת מטעם האחרון לא היו מספיק הנמקות כדי לבסס טענה זו. המשיב הדגיש שהטיפול שניתן למערער היה ראוי ועל פי הסטנדרט הרפואי.
דיון והכרעה
לאחר שמיעת חוות הדעת הרפואיות בעניינו של המערער, החליט השופט לקבל את הערעור. לדידו, התנהלות הצבא באשר לאופן הטיפול הרפואי במערער הייתה רשלנית ובניגוד לסטנדרט המקצועי והראוי. זאת משום שלאחר אבחון הנזק שנגרם לרגל שמאל של המערער בבדיקת מיפוי העצמות שנערכה בשנת 2004, הוא נאלץ להשתתף באימונים שונים שכללו מסעות רגליים וריצות. בעקבות זאת, מצבו הרפואי של המערער הוחמר והוא נזקק לטיפול נוסף במרפאה.
כלומר, נקבע כי התעלמות הצבא מתוצאות בדיקת מיפוי העצמות עלתה לכדי רשלנות וכך גם הטיפול הרפואי שניתן למערער לאחר מכן. יתרה מזאת, השופט קבע שלו הבדיקה הייתה נערכת בשלב מוקדם יותר, מחלת המערער הייתה מאובחנת בזמן והוא היה זוכה לטיפול רפואי ראוי, אשר היה מונע את המשך סבלו ואת הצורך בניתוח. השופט קבע שאי האבחון היה הגורם המרכזי בהתפתחות מחלת ה- ANV ברגלי המערער. הודגש כי במקרה זה הוטלה על הצבא אחריות למתן טיפול רפואי ראוי למערער. סטייה מאחריות זו, הקימה חבות לצבא בגין נזקיו של המערער שנגרמו עקב ההתנהלות הצבאית רפואית בעניינו. בסופו של יום, הערעור התקבל והעניין הועבר לוועדה רפואית לשם קביעת נכותו של המערער.