רשלנות בלידה - האם הניתוח הקיסרי היה במקום?

טרם קבלת החלטה באשר לביצוע טיפול רפואי באשר הוא, על הרופא המטפל חלה חובה למסור את מלוא המידע הרלוונטי למטופל. זאת על מנת שהאחרון יוכל לקבל החלטה מושכלת האם ברצונו לעבור את ההליך הרפואי ולהעניק את הסכמתו האמיתית. כלומר, הסכמה מדעת. הפרה של החובה עלולה לעלות לכדי חיוב הרופא המטפל בפיצוי המטופל. דוגמא לדיון בנושא ניתן לראות בפסק הדין הבא.

במקרה שלהלן, הוגשה לבית המשפט תביעה בגין רשלנות רפואית בלידה של רופא מטעם הנתבעת, כלפי התובעת. על פי עובדות המקרה, התובעת הייתה בשבוע ה-40 להריונה והגיעה לבית החולים עקב חשש לירידות בתנועות העובר. היא נבדקה על ידי רופא שמסר לה שהעובר נמצא במנח רוחבי עם גב לאחור, במקום במנח ראש, וששאר הבדיקות היו תקינות. בסיומם, התובעת שוחררה לביתה ונאמר לה לשוב כעבור שלושה ימים לבדיקה נוספת. כמו כן, הודגש שבכל מקרה של צירים או ירידת מים, יש לחזור לבית החולים.

רקע

ואמנם, התובעת שבה לבית החולים יום לפני המועד שנקבע לה, מאחר והיא סבלה מצירים. כאשר היא הגיעה לבית החולים, התגלה שהיא במהלך לידה אקטיבית והצוות הרפואי הורה על ניתוח קיסרי, מאחר והעובר היה במנח רוחבי. הניתוח הסתיים בהצלחה ובסופו נולדה לתובעת תינוקת במשקל תקין.

התובעת טענה שהנתבעת התרשלה מאחר ולא ערכה ניסיון להפוך את העובר כבר במועד הביקור הראשון בבית החולים. לטענתה, לו היה נערך ניסיון זה, הוא היה מצליח והתובעת לא הייתה נדרשת לעבור ניתוח קיסרי. עוד נטען שהרופא המטפל כלל לא הסביר לתובעת מהו "מנח רוחבי" ומה משמעותו, לרבות לידה בניתוח קיסרי. על כן, האוטונומיה שלה נפגעה. כלומר, התובעת טענה להיעדר הסכמה מדעת.

עוד מאמרים בנושא:
השתתפות בניסוי רפואי ללא הסכמה מדעת, מתי ניתן לתבוע פיצויים?
טיפול שיניים ללא הסכמה מדעת, מתי תוגש תביעה בגין רשלנות רפואית?
טיפול ללא הסכמה מדעת במצב חירום, האם ניתן להגיש תביעה?
הסכמה מדעת לאחר כניסה לחדר ניתוח, האם רשלנות רפואית?

מנגד, הנתבעת טענה שהצוות הרפואי פעל באופן סביר וראוי. עוד נטען שלא הייתה ערובה לכך שניסיון ההיפוך היה מצליח לו היה מתבצע כבר במועד הביקור הראשון, או שהעובר לא היה חוזר למנח רוחבי לאחר הסיבוב. כמו כן, לטענת הנתבעת, התובעת נתנה הסכמתה מדעת לביצוע הניתוח הקיסרי והאוטונומיה שלה לא נפגעה, מאחר וסופקו לה כל ההסברים הדרושים.

העדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה

העוולה של היעדר הסכמה מדעת מתייחסת למקרים בהם בוצע במטופל טיפול רפואי מבלי שהוא נתן הסכמתו לכך. קיומה של הסכמה זו נבחן על רקע ידיעת כל הנתונים הרלוונטיים על ידי המטופל. כיום, החובה לחשוף מידע זה מעוגנת בחוק זכויות החולה ובפסיקה.

במקרה זה, נקבע שלא היה ניתן להבין לאיזה הליך רפואי התובעת התייחסה בטענתה להיעדר הסכמה מדעת. שכן, אם היה מדובר בביצוע הניתוח הקיסרי, הרי שהתובעת אישרה שהיא הבינה את הצורך הדחוף בניתוח על מנת למנוע סיכון לעובר ועל כן, ההסכמה הייתה אמיתית ומדעת.

מנגד, אם היעדר ההסכמה מדעת התייחסה לביקור הקודם של התובעת בבית החולים, מספר ימים טרם הלידה, הרי שבמועד זה לא בוצע הליך שהצריך הסכמה מדעת. זאת מאחר והתובעת נבדקה על ידי הרופא, שוחררה לביתה ולא עברה טיפולים מיוחדים. בנוסף, התובעת לא טענה שהיא הייתה מתעקשת על היפוך העובר כבר במועד ביקורה הראשון לו היא הייתה יודעת נתונים נוספים. כך או כך, התעקשות זו לא הייתה עוזרת מאחר ולתובעת לא הייתה אפשרות לקבוע את המועד לביצוע ההליך. על כן, טענת היעדר הסכמה מדעת לא הייתה רלוונטית במקרה זה.

טענה נוספת הייתה באשר לפגיעה באוטונומיה. פגיעה זו נגרמת כאשר מטופל לא קיבל את מירב המידע הרלוונטי לגביו, וכתוצאה מכך, האוטונומיה שלו ויכולתו להחליט מה לעשות נפגעו. דהיינו, בנסיבות המקרה היה על הצוות הרפואי לחשוף את כל המידע הרלוונטי בפני התובעת. לטענת הנתבעת, מידע זה אכן נמסר. לטענת התובעת, היא לא קיבלה את מירב המידע. למשל, לא נמסר לה מה פירוש המושג "מנח רוחבי".

במחלוקת עובדתית זו, בית המשפט קיבל את גרסתו של הרופא המטפל והעדיף אותה על פני טענות התובעת. זאת מאחר ועדות התובעת הייתה מלאת סתירות, לא מהימנה ותמוהה. יתרה מזאת, התובעת עצמה עבדה כאחות בבית החולים וניתן היה להניח שהיא הכירה מושגים מעולם הרפואה. על כן, גרסת הרופא המטפל התקבלה ובסופו של דבר, התביעה כולה נדחתה.