למעלה מ-1,000,000 שקלים בגין רשלנות שגרמה לעיוורון

רשלנות רפואית עלולה לגרום לנזקים קשים ובלתי הפיכים, שעתידים להשפיע על הניזוק למשך שארית חייו. על כן, הפיצויים שנפסקים במקרים בהם הוכחה רשלנות רפואית, הינם גבוהים. דוגמא לכך, במקרה הבא.

בפסק הדין שלהלן, בית המשפט נדרש להכריע האם הנתבעת התרשלה כלפי התובע, עקב אבחון מאוחר של מחלתו. על פי הנטען בכתב התביעה, מאז תחילת שנות ה-90, התובע התלונן בפני רופאי העיניים של שירותי בריאות כללית, הנתבעת, על טשטוש ראיה והתקפים. אולם, הוא לא זכה להתייחסות. יש לציין שעוד קודם לכן, בשנות ה-80 וה-70, התובע פנה פעמים רבות לרופאי עיניים עקב כאבים בעיניים ותחושה שגוף זר חדר לעין. רק בשנת 2001, הלה אובחן כסובל מגלאוקומה, בעקבותיה נגרם לו עיוורון.

עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית בניתוח עיניים לתיקון פזילה, מתי ניתן לתבוע פיצויים?
רשלנות רפואית בניתוחי עיניים - רופא עיניים

לטענת התובע, אבחון המחלה היה יכול להתבצע במועד מוקדם יותר, לאור תלונותיו הרבות אודות בעיות עיניים. אולם, הדבר לא נעשה ובעקבות האבחון המאוחר, נגרם לו נזק בלתי הפיך – אובדן ראיה. נטען שלו אבחון המחלה היה נעשה במועד מוקדם יותר, התדרדרות מצבו של התובע הייתה יכולה להימנע. כלומר, התובע טען לרשלנות רפואית באבחון מחלה מצד הנתבעת ודרש פיצוי בגין נזקו.

מנגד, הנתבעת טענה שעיוורון התובע נגרם עקב חסימת וריד מרכזי ברשתית - תופעה מוכרת הנגרמת על רקע של מחלת הסכרת, לחץ דם גבוה ובמקרים נדירים, עקב גלאוקומה. עם זאת, התופעה הינה נדירה, בתלי צפויה ולא ניתנת למניעה. כמו כן, נטען שאבחון התופעה נעשה לרוב בשלבים מאוחרים, לאחר קרות הנזק. על כן, הנתבעת טענה שרופאיה פעלו בסבירות ולא הייתה רשלנות.

רשלנות

יש לציין שכל אחד מהצדדים תמך טענותיו בחוות דעת רפואית, כאשר השופטת הורתה על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט על מנת להכריע במחלוקות השונות. לאחר שמיעת טענותיהם, נפסק שהנתבעת התרשלה בטיפול בתובע, מאחר ולא ביצעה את כל הבדיקות שנדרשו ולא אבחנה את מחלת הגלאקומה במשך שנים ארוכות.

הלכה למעשה, כאשר רופאת העיניים אבחנה את המחלה, היה זה מאוחר מידי והנזק כבר נגרם. לא זו אף זו, הרופאה מטעם הנתבעת שאבחנה את המחלה, התרשלה מאחר וטעתה באבחון סוג הגלאקומה ממנה התובע סבל. בעקבות הטעות באבחון, התובע טופל באופן שגוי. השופטת הדגישה שאמנם, לא כל טעות מהווה רשלנות. אלא, רק כאשר מדובר בסטייה מהמקובל בעולם הרפואה. אולם, במקרה זה, אי ביצוע הבדיקות שנדרשו ואי אבחון המחלה במועד, היו בגדר סטייה מהנורמות המקובלות בעולם הרפואה אותה עת ולכן, עלו לכדי התרשלות הנתבעת.

עוד פסקי דין בנושא:
פגיעה באוטונמיה בניתוח עיניים רשלני
תביעת רשלנות רפואית בניתוחי עיניים

עוד נקבע שמאחר והתובע לקה במחלה קשה, הגורמת לעיוורון, היה על הרופאים המטפלים לנקוט במשנה זהירות ולבצע בדיקות מקיפות ויסודיות בעיניים, לשם אבחון נכון. אולם, במקרה זה, רופאת הנתבעת לא ביצעה אף את הבדיקות השגרתיות ביותר שנדרשו לאור תלונותיו של התובע.

קשר סיבתי

לאחר מכן, השופטת קבעה שהיה קשר סיבתי בין נזקו של התובע, שלא היה שנוי במחלוקת, לבין הרשלנות. אמנם, הנתבעת טענה שהעיוורון נגרם כתוצאה מחסימה ורידית ולא מהגלאקומה, אך השופטת דחתה טענה זו. שכן, לא נמצאה עדות לחסימה ורידית בגופו של התובע. בנוסף, המומחה מטעם התובע ומומחית בית המשפט אישרו שלו הייתה נגרמת חסימה ורידית, היה זה על רקע מחלת הגלאקומה. מאחר שהמחלה לא אובחנה וטופלה, ניתן היה לראות בה כגורם לחסימה. קרי,נפסק שהיה קיים קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעת לבין נזקו של התובע.

הנזק

באשר לנזקו של התובע, שיעור נכותו הצמיתה הועמד על 50%, על סמך חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט. עוד נקבע שהנכות התפקודית של התובע בעקבות המחלה הייתה 100%. על בסיס קביעה זו, לתובע נפסקו פיצויים בגין הפסד השתכרות לעבר בשווי של 461,920 ₪. הפסד ההשתכרות לעתיד הועמד על 244,668 ₪.

ראש נזק נוסף בגינו התובע קיבל פיצוי היה כאב וסבל. השופטת העמידה את גובה הפיצוי על 40 אלף ₪ והדגישה שאדם שאיבד מאור עיניו והפך לתלוי באחרים, היה ראוי לפיצוי גבוה. כמו כן, התובע קיבל פיצוי בגין הפסדי פנסיה, עזרת צד ג' וניידות. בסך הכול, התובע זכה בפיצוי בשווי 1,166,930 ₪.