חסינות בית חולים מטעם המדינה מתוקף חוק הנכים

חוק הנזיקים האזרחיים פוטר את המדינה מאחריות לחבלה, מחלה או פגיעה של אדם שנגרמה במהלך שירותו הצבאי, או עקב שירות זה. כלומר, למדינה חסינות מפני תביעות נזיקיות של לוחמים, שוטרים ומשרתי כוחות הביטחון, במידה שנפגעו במהלך שירותם. זאת גם אם הפגיעה נגרמה עקב טיפול רפואי רשלני שניתן לניזוק על ידי שלוחיה של המדינה. למשל, בתי חולים. דוגמא לכך בפסק הדין דנא.

במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט בקשה לדחייה על הסף של תביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגד בית החולים הלל יפה. התביעה העיקרית הוגשה על ידי המשיב לבקשה, מאחר ולטענתו, הוא קיבל טיפול רפואי רשלני בבית החולים במהלך שירותו בצבא קבע. לטענת המשיב, הרשלנות באה לידי ביטוי בעיכוב משמעותי באבחון זיהום שהתפתח בכתף וגרם לו לנזקים רבים, חרף תלונותיו על כאבים במקום.

טיעוני בעל הדין

לטענת המבקשים, היה ראוי לדחות את התביעה על הסף לאור העובדה שהמדינה ושלוחיה – כגון בית החולים, אינם אחראים בנזיקין למחלתו של אדם שנגרמה לו בתקופת שירותו הצבאי ובעקבותיו. זאת מכוח חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב – 1952. המבקשים טענו שעילת התביעה של המשיב הייתה מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959. מאחר והלה מיצה עילת תביעה זו עת פנה לקצין התגמולים, שהכיר בפגיעתו וזיכה אותו בתגמולים, הרי שדין התביעה דנן היה להידחות על הסף.

מנגד, המשיב טען שלפי סעיף 36 לחוק הנכים, ניתן לנהל הליך אזרחי מכוחו של חוק אחר, במקביל להליך המתנהל לפי חוק הנכים, על מנת לקבל פיצוי ראוי. לא זו אף זו, המשיב טען שמתן פטור לבתי חולים מאחריות בגין רשלנות רפואית כלפי חיילים היה עשוי להביא למצב לא ראוי מבחינת מדיניות משפטית כלפי אזרחים וחיילים.

דיון והכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים, השופט החליט לקבל את הבקשה ולדחות את התביעה על הסף. הסיבה המרכזית לדחיית התביעה הייתה חוק הנזיקים האזרחיים, בו נקבע במפורש שהמדינה ובית החולים כשלוחה, נהנים מחסינות מפני תביעות רשלנות של מי שניזוק במהלך ובעקבות שירותו הצבאי. עיקרון זה אף הוזכר בפסיקה פעמים רבות והודגש שלא ניתן לתבוע לפי חוק הנכים ובמקביל, לתבוע את המדינה בנזיקין. למעשה, למי שנפגע במהלך ובעקבות שירותו הצבאית, עומדת עילת תביעה רק מכוח חוק הנכים ועליו להפנות טענותיו לקצין התגמולים, על מנת לקבל פיצויים. נקבע שמנגנון הפיצוי שנקבע בחוק הנכים הינו ייחודי, מוחלט ומוגדר ולכן, המחוקק ייחד את עילת התביעה למסגרת חוק הנכים.

במקרה זה, התביעה הייתה בגין עילות שהיו ניתנות לתביעה רק מכוח חוק הנכים. לא זו אף זו, התובע תבע לפי חוק זה והוכר כנכה צה"ל ונקבעה לו נכות בשיעור של 54%, כך שהוא היה זכאי לתגמולים ושיקום.

באשר לטענת המשיב בדבר תחולת סעיף 36 לחוק הנכים, השופט הדגיש שהוראת חוק זו לא הייתה רלוונטית. זאת מאחר והיא הוראה כוללת, שאינה גוברת על הוראות החוק הפרטניות שבחוק הנזיקים האזרחיים, לפיהן למדינה פטור מתביעות נזיקיות של מי שנפגע במהלך ובעקבות שירותו הצבאי. לבסוף, טענת המשיב בדבר יצירת מדיניות משפטית לא ראויה נדחתה האף יא וכאמור, הבקשה התקבלה והתביעה כולה נדחתה על הסף.