רשלנות רפואית בגין מות עובר בלידה

אחד האירועים הקשים והטראומטיים ביותר עבור האם היולדת הוא מות העובר בלידה. למרבה הצער, מקרים אלו מתרחשים עקב סיבוכים שונים בלידה, כמו כריכת חבל הטבור סביב גופו של העובר, מצוקה עוברית עקב היפרדות שלייה, מיעוט בכמות מי שפיר, רעלת היריון, וכדומה. במקרים מסוימים של סיבוכים קשים התינוק נולד ללא רוח החיים, אולם הרופאים נדרשים לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את האסון הכבד.

קשר סיבתי בין מות העובר להתנהלות הצוות הרפואי בחדר לידה

קיימת אפשרות להגיש תביעה לפיצויים נגד בית חולים, רופא נשים פרטי, קופת חולים, או נגד משרד הבריאות, במקרה שהוכח כי מות העובר נגרם בשל סיבוכים שניתן היה למנוע, כמו: עיכוב בביצוע ניתוח קיסרי, כאשר היתה אפשרות לבצע את הניתוח אך הוא לא בוצע, כאשר הצוות הרפואי התרשל בביצוע הלידה וניהולה, בין אם מדובר בלידת מלקחיים, לידה וגינאלית או ניתוח קיסרי, או כאשר הטיפול שניתן לעובר לאחר לידתו היה רשלני וגרם למותו.

כדי לקבוע אם מדובר ברשלנות רפואית, נדרשים ההורים לברר בסיוע של מומחה רפואי, האם הסיבוכים נגרמו בשל טעויות של הצוות הרפואי, והאם ניתן היה למנוע את המוות באמצעות נקיטת אמצעי זהירות סבירים.

במקרה שלא הוכח קשר סיבתי בין אופן הטיפול והתנהלות הרופאים לבין מות העובר, סביר להניח שבית המשפט ידחה את התביעה וההורים יידרשו לשאת  בהוצאות המשפט של הנתבעים. מאחר שמדובר בתביעה יקרה שנמשכת לאורך זמן רב, מומלץ להתייעץ עם גורמים מומחים ולקבל חוות דעת טרם פונים לבית משפט. 

רשלנות בהחדרת קטטר לצוואר הרחם לצורך השראת לידה

בתביעה שהוגשה בגין מות עובר בלידה, טענה התובעת, שהיתה בהריונה הראשון בגיל 26, היא הגיעה לביקורת בבית חולים בשבוע ה 41. בשל מיעוט מי  שפיר והיריון עודף הוחלט על זירוז לידה. מכיוון שהזירוז לא גרם ללידה, הוחלט על השראת לידה באמצעות הרחבה ופתיחת הרחם על ידי קטטר.

כעבור 12 שעות, שבהן התפתלה מכאבים וטענה כי יש לה צירים והעובר בועט ומשתולל ברחם, התבשרה התובעת שהעובר נולד ללא רוח חיים כשחבל הטבור כרוך סביב גופו. התובעת טענה כי הרופאים התרשלו בטיפול, מאחר שהתעלמו מתלונותיה וכי ניתן היה לסיים את ההיריון בניתוח קיסרי ולמנוע את מות העובר.

בית המשפט קיבל את טענות התובעת וקבע כי הרופאים הפרו את חובתם ליידע התובעת בדבר האפשרות של לידה באמצעות ניתוח קיסרי, וכי קיים קשר סיבתי בין הטיפול שניתן לה לבין מות העובר. על כן חייב את בית החולים לפצות את התובעת בסך של 800,000 שקלים.

רשלנות בטיפול בקרע ברחם שהוביל למצוקה עוברית

בתביעה נוספת בגין מות עובר כחמישה ימים לאחר הלידה, טענה התובעת כי היא התקבלה בבית החולים בשבוע ה- 40, כשהיא נושאת ברחמה עובר חי ובריא, אולם בעקבות קרע ברחם שלא אובחן וגרם למצוקה עוברית, התינוק מת ימים ספורים אחרי לידתו.

התובעת טענה כי עם הופעת תלונותיה החריגות, היה על הרופאים לבדוק אותה, אך נערכה לה בדיקת אולטרא סאונד רק אחרי שעה, ונמצאה האטה קשה  בפעימות לב העובר. התובעת הובהלה לחדר לידה לביצוע ניתוח קיסרי, והעובר נמצא מחוץ לרחם עם היפרדות מלאה של השלייה ובנוסף התגלה קרע גדול של הרחם.

התינוק נולד ללא דופק ועבר מיד החייאה. אך למרבה הצער הוא לא שרד ונפטר ביום החמישי לחייו. התובעת טענה כי ניתן היה להציל את בנה, באמצעות אבחון הקרע במועד מוקדם יותר, ניטור רציף של דופק העובר וביצוע לידה מוקדמת. על כן דרשה פיצויים בגין רשלנות רפואית.