עיוורון לאחר טיפול רפואי, האם רשלנות רפואית?
י.א
נ ג ד
הסתדרות מדיצינית הדסה
בית המשפט המחוזי בירושלים
[02.12.2005]
כללי
1. כיצד ניתן להגיש לבית-משפט ולהוכיח את תוכנו של תיק רפואי המנוהל במוסד רפואי מוכר, במסגרת תביעת רשלנות רפואית , מבחינת סדרי הדין ודיני הראיות. זו השאלה המרכזית הניצבת בפנינו בבר"ע זו. שאלה נוספת העולה בבר"ע זו קשורה לתצהיר שהוגש על-ידי הרופא , מטעם המשיבה.
ההליכים בבית-משפט קמא
2. התובע (המערער) יליד 19.6.70 הגיע לבית-החולים הדסה (המשיבה) ביום 4.5.94, כאשר הוא נפגע בעינו מעצם עשוי מתכת. בעקבות טיפולים שונים וניתוחים שבוצעו במסגרת בית-החולים, איבד התובע את ראייתו בעין המנותחת ובגין זאת נקבעה לו נכות של 61% על-ידי המוסד לביטוח לאומי.
3. התובע הגיש את תביעתוביום 8.5.01 תחילה לבית-משפט המחוזי בירושלים (ת.א. 3214/01). הנתבעת הכחישה את חבותה וטענה כי לא היה פגם בטיפול הרפואי, ולדבריה הניתוח של התובע הצליח מבחינה אנטומית וכנראה שהפחתת הראיה בעין נבעה מהחדרת גז לחלל העין במהלך הניתוח. לא ראיתי צורך לשם ההכרעה בבר"ע זו, לפרט את כל טענות ההגנה הרפואיות, אשר מובאות בכתב ההגנה.
4. תחילה, בשנת 2001, טופל תיק זה על-ידי כב’ השופט צבי סגל, כתוארו אז, בבית-משפט המחוזי בירושלים בשנת 2001. בשלב מאוחר יותר הועבר התיק לטיפולה של כב’ השופטת בן-עמי. P
5. ביום 29.5.02 הוגשה בקשה של התובע, המיוצג על-ידי עו"ד עמוס גבעון, בהסכמת ב"כ הנתבעת, עו"ד יעקב עוזיאל, להעברת התיק לבית-משפט השלום. בית המשפט המחוזי (כב’ השופטת בן-עמי) נענתה לבקשה בהחלטתה מיום 30.5.02.
6. בבית-משפט השלום טופל התיק בתחילה על-ידי כב’ השופט אהרון פרקש, עת כיהן הוא בבית-משפט השלום. במסגרת קדמי משפט שהתנהלו בפני כב’ השופט פרקש עסקו הצדדים במינוי מומחה מטעם בית המשפט, ולבסוף מונה המומחה ד"ר שמואל פרידלנד, אשר בחוות-דעתו קבע כי לתובע נכות קבועה של 30% בשל העיוורון בעין ימין, אך ציין כי הדבר אינו מגביל אותו בעבודתו, גם אם הוא מוגבל בנושאים אחרים, כגון: העדר יכולת לממש את תחביב התעופה. כן נאמר בחוות-הדעת כי "אינני רואה כל מקום שבו היתה רשלנות רפואית מצד בית החולים הדסה... אכזבתם ניתנת להבנה, אך אין כמובן להסיק מכך על אשמה כלשהי של הרופא ו/או בית החולים אלא של הפגיעה הטראומטית הקשה כשלעצמה. מהלך הטיפול היה ללא דופי לאורך כל הדרך".
7. בשלב מאוחר יותר, בראשית שנת 2004 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע, והתיק אף נקבע להוכחות בפני כב’ השופט פרקש.
8. כבר בשלב זה, התעוררה בבית משפט השלום השאלה העומדת בבסיסה של ההחלטה , שהיא נשוא בר"ע זו.
כאשר ביקש ב"כ התובע (ראה בקשה מיום 9.2.04) להפקיד את הרשומות הרפואיות המקוריות של התובע במזכירות בית המשפט, בציינו כי הרשומות המקוריות הן חשובות, בהיותן הראיה הטובה ביותר, תגובת עו"ד עוזיאל, ב"כ הנתבעת, היתה כי לב"כ התובע יש העתק מהתיק הרפואי והוא יכול להתכונן בהתאם לאותה חקירה של המומחים או של העדים. עו"ד עוזיאל ציין כי, לפנים משורת הדין, הוא יעמיד לעיונו של ב"כ התובע במשרדו את התיק הרפואי המקורי, אך אין הוא סבור שיש הצדקה לסטות מסדר הבאת הראיות המקובל ולהגיש את התיק המקורי לבית המשפט בטרם יישמעו הראיות (ראה תגובת עו"ד עוזיאל מיום 17.2.04). כב’ השופט פרקש ציין על-גבי התגובה כי בית המשפט רושם לפניו את האמור בתגובה, לעניין נכונותו של עו"ד עוזיאל להעמיד לעיון ב"כ התובע את התיק הרפואי המקורי (ראה החלטה מיום 22.2.04).
9. בשלב מאוחר יותר, הועלה נושא זה פעם נוספת על-ידי ב"כ התובע, כאשר הפעם נאמר בתגובתה של עו"ד גאדה חליחל, ב"כ התובע, מיום 25.3.04, כי "הגשת התיק המקורי נדרשת לשם הוכחת טענות התובע בדבר שינוי הרשומות הרפואיות וכן הטענה בדבר העלמת רשומות רפואיות". על-גבי תגובה זו ניתנה החלטת כב’ השופט פרקש, מיום 1.4.04 שזה לשונה: "התיק הרפואי המקורי של התובע בהדסה יומצא לתיק בית-משפט לא יאוחר מיום 10.5.04" (ההדגשה במקור).
10. עו"ד עמוס גבעון, ב"כ התובע, הגיש לבית המשפט ביום 1.6.04 חוות-דעת גרפולוגית מטעמו, כאשר על-פיה, חלק מהרשומים הרפואיים בתיק בית החולים, שונו בעטים בצבעים שונים. במסגרת ניתוח מדוקדק של המילים והספרות בגיליון הרפואי של התובע, יש הערכה מהם אותם רישומים שנכתבו על-ידי אותו אדם ומהם הרישומים שנכתבו על-ידי כותבים שונים (חוות-דעת שאול הללי מיום 27.5.04).
בעקבות זאת, הגיש עו"ד עוזיאל, ב"כ הנתבעת, ביום 5.8.04 בקשה לצירוף תצהיר משלים, אשר אליה צורף תצהירו של ד"ר יצחק חמו, הרופא המטפל, מיום 26.7.04, ובו הסבר איזה רישומים בגיליון נכתבים, ברגיל ובמקרה זה, על-ידי אחות ואיזה נכתבים על-ידי הרופא, הוא עצמו, תוך התייחסות לעטים בצבעים השונים (נספח ה לבקשת הבר"ע).
11. בקיץ 2004 הועבר התיק לטיפולו של כב’ השופט רם וינוגרד, מביתמשפט השלום בירושלים.
12. ב"כ התובע התנגד להגשת התצהיר המשלים של ד"ר חמו, באומרו כי מדובר בעדות שמיעה או עדות סברה, וזאת ככל שמתייחס התצהיר לרישומים של האחות (נספח ו’ לבר"ע).
13. בנושא זה ר הוגשה בקשה מטעם התובע למתן החלטה. על-גבי בקשה זו ניתנה החלטת כב’ השופט רם וינוגרד ביום 1.11.04, שזו לשונה: "אינני מכשיר עדות שמיעה וסברה ככל שאלה שזורות בתצהיר".
14. המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר שמואל פרידלנד (ראה פיסקה 6 לעיל) נחקר בחקירה נגדית ממושכת על-ידי ב"כ התובע, עו"ד גבעון, בישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום כ"ב אלול תשס"ד (8.9.04), (ראה: עמ’ 25-3 לפרוטוקול). המשך חקירתו הנגדית של ד"ר פרידלנד נערכה בהקלטה ביום 18.10.04 (עמ’ 120-62 לפרוטוקול המוקלט).
ב"כ התובע ביקש למחוק את החקירה הנגדית של עו"ד עוזיאל, בנימוק כי לא קיבל עותק בזמן של החומר הרפואי. על-כך הגיב עו"ד עוזיאל ביום 2.10.04. לא מצאתי בתיק החלטה בנושא זה.
15. התיק נקבע להמשך חקירת התובע ועדיו ליום 15.12.04 (ראה החלטת כב’ השופט וינוגרד מיום י"ב חשוון תשס"ה (27.10.04)). התובע ביקש להזמין כעדים את בני משפחת התובע והגרפולוג. בית-משפט נענה לבקשה.
בנוסף לכך, ביקשה ב"כ התובע, עו"ד מוניק אונונה, ביום 1.11.04, כי בית משפט יורה לנתבעת לגלות את שמם ואת פרטיהם של עורכי הרשומות הרפואיות, פרט לרופא ששמו ידוע. הבקשה התייחסה לרשומה של כל מסמך ומסמך, שצולם מהתיק הרפואי של התובע.
על-גבי החלטה זו נכתבה החלטת כב’ השופט וינוגרד, מיום 1.11.04, "לתגובה בתוך 20 יום". לא מצאתי בתיק בית-משפט קמא תגובה או החלטה בבקשה זו.
16. כמו-כן הגיש ב"כ התובע, עו"ד גבעון, הודעה בכתב, ביום 28.10.04 בהקשר זה של התיק הרפואי, ובה אמר כי התיק הרפואי של התובעת לא הוגש כרשומה מוסדית, כאמור בסעיף 36 לפקודת הראיות, ואף לא הוגש כראיה מטעם הנתבעת. לטענתו, התיק הרפואי המקורי אכן הוגש לבית-משפט ביום 1.4.04 (ראה פיסקה 9 לעיל), אך זאת רק לצורך הצגת הרשומות הרפואיות למומחה מטעם בית המשפט במהלך החקירה הנגדית ולשם הוכחת טענות התובע בדבר שינוי הרשומות, אך לא כראיה בתיק. הוא הוסיף ואמר בהודעה כי אם הנתבעת חפצה להגיש את התיק כרשומה מוסדית, עליה להגיש בקשה מתאימה, אך הדגיש כי התובע מכחיש את אמיתות התיק הרפואי, לרבות אמיתות תוכנו.
כב’ השופט וינוגרד החליט ביום 31.10.04 כי הנתבעת תגיב לבקשה.
17. תגובת עו"ד עוזיאל, מיום 2.11.04, היתה כי מסמך שהוגש לבית-משפט במסגרת הליכי ביניים, רשאי כל צד להסתמך עליו כראיה. לדבריו, יוגש התיק הרפואי המקורי כראיה מטעם הנתבעת במועד הגשת הראיות מטעם הנתבעת, ולשם כך אין צורך להגיש בקשה מיוחדת או להצהיר על כוונתה, האם בדעתה להגיש את התיק הרפואי כ"רשומה מוסדית". כן הוסיף עו"ד עוזיאל ואמר כי כאשר יתקבל התיק הרפואי כראיה, ואם עומד הוא בתנאים של רשומה מוסדית, הוא יהווה ראיה קבילה לאמיתות תוכנם של הרשומות בתיק הרפואי.
18. על-גבי תגובה זו ניתנה החלטת כב’ השופט וינוגרד מיום 4.11.04, שזה לשונה: "התיק מוגש כראיה, ולעניין משקל הרישומים יטענו הצדדים בסיכומים, אם יהיה בכך צורך".
תמצית טענות הצדדים בבר"ע
19. המערער הגיש בר"ע על שתי ההחלטות שהובאו לעיל: ההחלטה מיום 4.11.04 בדבר קבלת התיק הרפואי כראיה (ראה פיסקה 18 לעיל) וההחלטה מיום 1.11.04 לפיה אין בית המשפט מכשיר עדות שמיעה וסברה ככל שאלה שזורות בתצהירו של ד"ר חמו (ראה פיסקה 13 לעיל).
20. ביחס לנושא הראשון, טענת עו"ד גבעון היא כי בית המשפט לא נימק את החלטתו בדבר קבלת התיק הרפואי כראיה, וכי לבית המשפט אין סמכות לקבל תיק רפואי כראיה ללא עדות של כל עורך רשומה ורשומה אלא במסגרת סעיף 36 לפקודת הראיות, וזאת רק לאחר שהמוסד הרפואי עמד בכללים הקבועים בסעיף זה. לדבריו, אם לא ידע מראש האם התיק הרפואי יתקבל כראיה, לא יוכל להזמין את עורכי הרשומות לחקירה נגדית להזים את הרשומה או את אמיתות תוכנה. כן ציין הוא כי נמנעת ממנו הדרך להוכיח כי מדובר בזיוף של רשומות רפואיות או שינויים ומתי הם שונו. טענותיו אלה, לדבריו, קשורות בכך שלדעתו התיק הרפואי המקורי איננו מלא, שכן הנתבעת השמידה את המקור של רשומות האחיות והוא רוצה לדעת מי נתן את ההוראה להשמיד מסמכים אלה. עו"ד גבעון התייחס גם בממוקד ביחס למסמך רפואי של הסכמה לניתוח, כאשר ד"ר בלומנטל, ששמו הוזכר בטופס, הגיש תצהיר כי שמו שורבב בטעות וכי לא היה מעורב בעניין.
21. עו"ד עוזיאל, בתשובתו בכתב וכן בדיון בעל-פה, טען כי התיק הרפואי מהווה ראיה לצורך הוכחת אמיתות הרשומות הרפואיות, וכי התנאים להחלת סעיף 36 לפקודת ראיות מתקיימים במקרה שלפנינו, ואין צורך בהוכחת כל רשומה ורשומה בנפרד. ככל שמדובר בכך שהתיק אינו שלם, תשובת עו"ד עוזיאל היא כי רישומי האחיות הועברו למיקרופיל ושם ניתן לאתרם.
22. אשר לתצהירו של ד"ר חמו, טענת עו"ד גבעון היא כי בית המשפט היה צריך להחליט מראש ובאופן ממוקד איזה סעיפים הינם עדות שמיעה ולפסול אותם. החלטה כללית אין בה די. לדברי עו"ד גבעון, בית המשפט שגה בכך ופגע בזכותו של המבקש לדיון הוגן.
23. לעניין תצהירו של עו"ד חמו, תשובת עו"ד עוזיאל היא כי מדובר בעדות על פרקטיקה מקובלת של רישום בגיליון רפואי, ולכן אין מדובר בעדות שמיעה. הוא גם ציין כי כיום מגמת הפסיקה הינה להתנתק ממישור הקבילות ולעבור למישור המשקל.
24. הצדדים גם השלימו טיעוניהם בפניי, והגישו לי את התיק המקורי של בית-חולים הדסה, שעלעלתי בו. אתייחס בהמשך לאחד המסמכים שהוזכר בדיונים, והוא טופס ההסכמה לניתוח.
המסגרת הנורמטיבית
25. הבסיס החוקי להבאת תיקים רפואיים כראיות בבתי-משפט, הוא סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, שזה לשונו:
"קבילות רשומה מוסדית
(א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה -
(1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;
(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;
(3) ...
(ב)...
(ג)...
(ד) התקבלה ראיה מכוח סעיף זה, יהיה הצד שכנגד זכאי לחקור חקירה נגדית עדים שזומנו על ידו לעדות, לשם הזמת הראיה, אם עדים אלה קשורים עם בעל הדין שמטעמו הוגשה הראיה".
26. המונחים הטכניים שהוזכרו בסעיף 36 הנ"ל, הוגדרו בסעיף 35 לאותה פקודה. נתייחס לשני מונחים. "רשומה מוסדית", היא - "מסמך... אשר נערך על-ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד". "מוסד", מוגדר בסעיף 35 כך: "המדינה, רשות מקומית, עסק או כל מי שמספק שירות לציבור". הפסיקה קבעה כי בית חולים הוא מוסד המספק שירות לציבור, ועל-כן הסעיף חל עליו (ראה: י’ קדמי, על הראיות (מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד-2003), עמ’ 845-846, והפסיקה המוזכרת שם).
27. מטרת סעיף 36 היא להתגבר על הכלל הפוסל עדות שמיעה. משמעות הדבר היא כי הרשומה המוסדית מהווה הוכחה לאמיתות תוכנה (קדמי, שם, בעמ’ 846, הערה 200).
28. הדרישות האמורות בסעיף ביחס להכשרת רשומה מוסדית היא כי "המוסד" נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה סמוך להתרחשותו, כאשר דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה, יש בהם כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה. הדרך להוכיח קיום תכונות אלה, היא על-ידי הבאת הוכחה ממי שיכול להעיד על אותם דרכי פעולה של המוסד, אך אין צורך להביא הוכחה קונקרטית על אותה רשומה, אלא די בכך שהעד יעיד על כך שנתקיימו, באופן מבני או טיפוסי, התנאים האמורים בסעיף 36 לפקודת הראיות (ראה: קדמי, שם, בעמ’ 847-846, וכן בהערה 207, שם).
דרכי הוכחת תיק רפואי
29. כל מוסד רפואי, הינו בגדר "מוסד", לעניין סעיפים 35 ו-36 לפקודת הראיות, ולכן השאלה של הוכחת התיק הרפואי, אינה נעוצה בבעיה האם אותו גוף הוא "מוסד" אלא האם הרשומה הרפואית היא בגדר "רשומה מוסדית".
ברוב רובם של המקרים, אין מחלוקת אמיתית בשאלה האם בבית-חולים פלוני, או במוסד רפואי אלמוני, הרשומות הרפואיות הן בגדר רשומה מוסדית. ברור לכל כי בית החולים הוא אכן מוסד הנוהג לרשום אירועים סמוך להתרחשותם ודרך איסוף הנתונים ועריכת הרשומה מעידים על אמיתות תוכנה של הרשומה. ואכן, בכל המקרים שבאו בפניי, לא התעוררה שאלה האם רשומה רפואית היא בגדר "רשומה מוסדית". אם כך ביחס למוסדות רפואיים, בדרך-כלל, ניתן לומר - והדבר בגדר ידיעה שיפוטית - כי בבית החולים הדסה מתנהל רישום רפואי העונה לדרישה של "רשומה מוסדית". P
30. אין משמעות הדבר כי חסומה הדרך בפני תובע פלוני להוכיח כי מסמך אלמוני לוקה בדרך רישומו, או שבוצעו בו תיקונים או שינויים. ברם, אין לכך קשר עם טענתו הבסיסית של עו"ד גבעון, כאילו יש צורך בכל תיק ותיק להמציא את הגלגל מחדש ולבקש להביא עדים וראיות על-כך שתיק רפואי של בית החולים הוא בגדר רשומה מוסדית.
למותר לציין כי פירושו של עו"ד גבעון, כאילו צריך לבוא ולהעיד על כל סוגי המסמכים (הבדיקות הרפואיות, בדיקות המעבדה, רישומי האחיות וכו’) בנפרד, כי הם בגדר "רשומה מוסדית", אינו מעשי ואינו מתיישב עם מטרת ההליך המשפטי, שהיא - להגיע לפתרון יעיל של הסכסוך בין הצדדים.
31. בהקשר זה, לא למותר להזכיר, כי יושב אני לא רק כערכאת ערעור, אלא גם כערכאה דיונית, ודן אני, בין היתר, בתיקי רשלנות רפואית , שבחלקם הופיעו ומופיעים בפניי שני עורכי הדין (ב"כ התובע עו"ד גבעון וב"כ הנתבע עו"ד עוזיאל), ואני נוהג בפרקטיקה הבאה: כל המסמכים הרפואיים, מכל מין וסוג שהוא, הקשורים בתובע, הן בקופת חולים, הן בבתי חולים בהם היה והן במוסדות רפואיים אחרים (כגון: צילומים ואולטרסאונד), מוגשים על ידי כל הצדדים בקלסר אחד וממוספרים בסדר רץ, החל ממסמך 1 ואילך, על-פי הסדר הכרונולוגי. קלסר זה והמסמכים שבו, משמשים כראיה וכל אחד מהצדדים והמומחים, מתייחס לאותם מסמכים. כך יש גם הקלה רבה ואחידות בציטוט המסמכים הרפואיים. למותר לציין כי בכל התיקים הללו לא עורר מי מבין הצדדים (כולל עו"ד גבעון, ב"כ המבקש בתיק זה) את הטענה כי הדבר סותר את פקודת הראיות או אינו מתיישב עם הוראותיה.
32. גם כאשר מוגשים מסמכים בדרך זו, פתוחה הדרך בפני כל צד (לרוב זה התובע, אך יש מקרים שבהם יש אינטרס לב"כ מוסד רפואי אחד להעלות טענות כנגד הרישומים של מוסד רפואי אחר, וכך להסיר את האחריות ממרשו ולנסות להעבירה אל מוסד האחר) לטעון כנגד מסמך פלוני כי אינו משקף את מה שאירע באותה עת, או תוקן בשלב מאוחר יותר או כי יש חסר של מסמכים.
33. יתירה מזו, סעיף 36(ד) לפקודת הראיות (שצוטט לעיל במלואו בפיסקה 25), מאפשר לתובע לערוך חקירה נגדית של העדים שזומנו על ידו לעדות לשם הזמת הראיה, אם עדים אלה קשורים עם בעל הדין שמטעמו הוגשה הראיה. משמעות הדבר היא כי התובע רשאי להביא כעדים מטעמו את עובדי בית החולים, ולחקור אותם חקירה נגדית ביחס לאותם רשומות רפואיות.
34. לא זו אף זו, במקרה שלפנינו הצהיר עו"ד עוזיאל ברוב הגינותו כי מאחר והתובע לא ידע מראש איזה עדים הוזמנו מטעם הנתבעת "שהתובע רשאי להזמין עדי הזמה לאחר תום ראיות ההגנה, כדי להתמודד עם המסמכים הרפואיים" (עמ’ 9 לפרוטוקול שבפניי).
לאחר הצהרה זו, דומני, כי אין מקום לערעור כלל וכלל, שכן אין כל קיפוח, ואף לא צל צילו של קיפוח לתובע, שכן לאחר הגשת הראיה המוסדית ושמיעת עדי ההגנה, יוכל התובע להביא עדי הזמה כדי להתמודד עם המסמכים הרפואיים.
35. במקרה שבפנינו, בולטת במיוחד בעיה של טופס ההסכמה לניתוח. בעוד שבבקשות השונות הוגש צילום, אני ראיתי את המקור, ושם רואים בבירור כי התאריך של המסמך כתוב תחילה 5/5/94 בעט בצבע כחול, ולאחר מכן, בעט בצבע שחור, נמחקה הספרה 5, הראשונה, ובמקומה נכתבה הספרה 9. ברור לכל כי נושא זה מחייב בדיקה ושמיעת ראיות על נסיבות התיקון והשינוי. חזקה על בית-משפט קמא כי יברר נקודה זו עד תומה. אדגיש כי אין בהערה זו, כדי לקבוע עמדה נחרצת בעניין זה, וההכרעה בו נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט קמא, לאחר שמיעת ראיות בנקודה זו. P
36. ב"כ התובע, עו"ד גבעון, העלה טענה בדבר העברת חלק מן התיעוד הרפואי למיקרופל. אינני רואה צורך לדון בנושא זה, שכן הפרשה לא התלבנה דיה בפני הערכאה הדיונית. את עמדתי בסוגיה זו כבר הבעתי בפיסקה 84 לפסק דיני בת.א. (י-ם) 1335/98 פלוני נ’ מדינת ישראל משרד הבריאות (פורסם באתר נבו). והחפץ לעיין יעיין.
37. המסקנה העולה מהדברים דלעיל, ככל שמדובר בבר"ע על ההחלטה בדבר קבלת התיק הרפואי היא, כי הבר"ע נדחית. התיק הרפואי מתקבל כראיה בבית-משפט קמא. התובע רשאי לחקור חקירה נגדית ביחס לטיב הרישומים הרפואיים המצויים בתיק, ואף יהיה רשאי להביא עדויות הזמה, לאור הצהרת ב"כ הנתבעת, כאמור לעיל.
38. כל האמור לעיל מתייחס למסמכים הרפואיים של המוסד הרפואי. ברם כאשר מדובר בחוות דעת רפואיות של מומחה על אשר ארע באותו מוסד בעת גרם הנזק, המצב שונה, ובית המשפט מכריע לגבי מידת האמון הניתנת לאותו מומחה על פי נסיונו ומקצועיותו (ראה בהרחבה: בר"ע 775/03 אוהנה נ’ אליהו חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2004 (2) 5893).
עדויות שמיעה
39. הבר"ע, כאמור, מתייחסת גם לתצהירו של ד"ר חמו, וטוענת כי על בית משפט קמא היה להחליט מהם אותם חלקים של התצהיר שהם בגדר עדות שמיעה.
40. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים וקראתי את תגובת עו"ד עוזיאל, נחה דעתי כי אין מדובר בעדות שמיעה במובנה הקלאסי, אלא יש לפנינו עדות על הדרכים והנהלים של כתיבת תיקים רפואיים, כאשר רופא בודק את עיניו של החולה, ותוך כדי בדיקה אומר בקול מהם תוצאות הבדיקה, והאחות כותבת זאת. מיד לאחר מכן הוא מוסיף את הניתוח הרפואי בכתב ידו. אם אכן, זו הדרך הפרקטית הנהוגה בבית החולים הדסה, ראויה עדות זו להישמע.
41. גם כאן, כמו ביחס לרשומות הרפואיות, יהיה רשאי ב"כ התובע להביא עדים מטעמו להוכיח כי אין זו הדרך בה נהוג לרשום רשומות רפואיות במחלקת עיניים. כן יוכל לטעון בסיום ההליך בפני בית משפט קמא מהי המשמעות של אי הבאת האחות לעדות על הרישומים בכתב ידה (אם אכן זו לא תובא לעדות).
התערבות במסגרת בר"ע
42. עו"ד עוזיאל, ב"כ המשיבה, ציין בסיום תגובתו בכתב כי אין בית משפט לערעורים נוהג להתערב בעניינים של סדרי דין וניהול משפט, אלא רק במקרים חריגים (ראה סעיף 12 לתגובה).
43. כפי שציינתי לעיל, בית המשפט המחוזי משמש לא רק כערכאת ערעור על בית משפט שלום, אלא גם כערכאה דיונית. סבור אני כי מן הראוי לאפשר לערכאה הדיונית חופש פעולה כדי להגיע לפתרונות מעשיים בתיקים שבפניה. כך, למשל, קבעתי בתיק אשר המתנהל בפניי כערכאה ראשונה את סדר הבאת העדים, סרב בית המשפט העליון להתערב בכך (ראה: רע"א 9873/02 פלוני נ’ מרכז רפואי שערי צדק; לא יהיה זה מיותר להזכיר כי באותו תיק הגיש את בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון עו"ד גבעון).
44. בית המשפט העליון, ציין כי על-אף שלבית משפט יש מעורבות מינימאלית בשלב הראשון של ההליך שהוא שלב כתבי הטענות, בשלב הבא של קדם המשפט, אנו נמצאים בהליך בעל אופי אינקויזיטורי, ומעורבותו של השופט בקדם המשפט יכולה לסייע רבות. גם בשלב של שמיעת הראיות, מעורבותו של בית המשפט בדורנו, בעת שמיעת העדים, גדולה יותר ממה שהיה נהוג בעבר (ראה דברי השופט א’ גרוניס ברע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ’ הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ, פיסקה 7; פורסם באתר נבו; פסק הדין ניתן ביום כ"ג תשרי תשס"ו (26.10.05)).
45. היחס בין הערכאות, מחייב מתן מרחב שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית, אשר ידה על הדופק, והיא "חיה" את התיק, ורואה דברים באופן ישיר ובלתי אמצעי, בעוד ערכאת הערעור ניזונה ממסמכים בלבד. ככל שנאפשר וניתן לערכאה הדיונית את הכלים והאמצעים לנהל את המשפט, כן ייטב. מאידך גיסא, ככל שנאפשר הגשת בקשות ערעור במסגרת הליכי ביניים, בנושאים שהם ב-ד’ אמותיה של הערכאה הדיונית, כך יתארכו הדיונים.
46. יש מקרים, שבהם יש מקום להתערבות, כגון: אי מינוי מומחה רפואי בתביעת נזקי-גוף עקב תאונת דרכים, מכוח חוק הפלת"ד, שכן במקרה כזה זכויות התובע עלולות להיפגע באופן משמעותי. ברם, אם, כפי שראינו במקרה שלפנינו, התיק נמצא בעיצומן של הראיות, ובית המשפט מחליט כי לגבי תצהיר פלוני החלקים של עדות השמיעה אינם כשרים, אין מקום להגשת ערעור כדי לנסות ולבדוק בערכאת הערעור מהי אותה שורה או סעיף שהוא נגוע בכך, במיוחד שעד זה טרם העיד ואף האחות אליה מתייחסים יתר הרישומים טרם העידה (היה גם פיסקה 41 לעיל).
לכן, לא היה מקום, מלכתחילה, להגשת הבר"ע ביחס להחלטה השניה.
47. גם הנושא הראשון, שהוצג על-ידי עו"ד גבעון כנושא עקרוני, אינו כזה. כבר הצבעתי על כך כי באופן פרקטי בית-משפט זה פותר את בעיית הרשומה המוסדית ככל שמדובר בתיקים רפואיים.
יתר-על-כן, הבר"ע הוגשה בעיצומם של ההליכים בבית המשפט השלום, ולא ירדתי לעומק דעתו של עו"ד גבעון מדוע היה צריך לפנות לערכאת ערעור בשלב זה, במקום להמתין עד לסיום ההליך בבית המשפט השלום. מבחינתו של התובע, הגשת בר"ע כזו לא רק שמיותרת אלא שפוגעת באינטרס הראשון של התובע, שהוא: קידום מהיר של התיק, שכן בשל הגשת הבר"ע, כך נמסר לי, התעכב המשך הטיפול בתיק. וכך, תיק שהוגש לבית המשפט המחוזי בשנת 2001, והיה בעיצומן של ראיות בשנת 2004, מוחזר לשמיעת הראיות עתה, בעוד שסביר להניח כי אם לא היתה מוגשת הבקשה לרשות ערעור, כי אז היה תיק זה כבר מסתיים בפסק דין בערכאה הראשונה.
סיום
48. בקשת רשות הערעור, על שני חלקיה - נדחית. בית משפט השלום המשיך בשמיעת הראיות בתיק זה. אני תקווה כי תישמר לתיק זה סדר הקדימות שהיתה לו (כתיק שהוגש למערכת בתי המשפט ביום 8.5.01 ).
49. המבקש ישלם למשיבה הוצאות בר"ע זו בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. הפקדון בסך 4,000 ₪ שהפקיד המבקש, על פירותיו, יישלח על ידי המזכירות לעו"ד עוזיאל, וההפרש בין הסכום שנפסק לעיל לבין הסכום שהיה בשיק שנשלח על ידי המזכירות, יישלח למשיבה תוך 30 יום ממשלוח השיק האמור.
50. המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.
51. המזכירות תמסור ביד לעו"ד עוזיאל, את התיק המקורי של בית חולים הדסה, כדי שהוא יגישו לבית המשפט השלום בירושלים.
ניתן היום א’ בכסלו, תשס"ו (2 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים P