דחיית תביעה נגד ``שערי צדק`` בגין כריתת אשך

פעמים רבות, רופאים מקבלים החלטה שלא לבצע ניתוח או טיפול רפואי כלשהו, ולאחר מכן, המטופל נדרש לבצע אותו. לעיתים, אי ביצוע ההליך הרפואי בראשית הטיפול הינו בגדר רשלנות רפואית. שכן, לו הניתוח היה מבוצע במועד מוקדם יותר, היה ניתן למנוע את נזקו של התובע כתוצאה מההליך. עם זאת, ישנם מקרים הפוכים. קרי, בהם אי ביצוע הניתוח במועד המוקדם לא הווה רשלנות. דוגמא לכך, בפסק הדין דנא.
במקרה שלהלן, בית המשפט דן בתביעת רשלנות רפואית באבחון מחלה שהוגשה על ידי תובע שטופל בחדר המיון של הנתבע. הרקע לתביעה כדלקמן: ביום ה-10.2.99 התובע חש כאבים באשך השמאלי. הוא הגיע לבית החולים הנתבע על מנת לקבל טיפול. בבית החולים נערכו לו מספר בדיקות והוא הופנה לאולטרסאונד ואובחן כסובל מדלקת באשך. הרופאים המליצו לתובע על טיפול אנטיביוטי וביקורת אצל אורולוג בחלוף ארבעה ימים. כעבור שלושה חודשים, התובע עבר כריתה של האשך, עקב חשד לגידול, לאחר שנגרם לו נמק.
לטענת התובע, הנמק באשך נגרם עקב תסביב שאירע ביום ה-10.2.99 ולא אובחן בחדר המיון של בית החולים. לשיטתו, אי האבחון עלה לכדי התרשלות של בית החולים. מנגד, בית החולים טען שהתובע לא סבל מתסביב אשך אלא דלקת ולכן, הטיפול שניתן לו היה נכון. עוד נטען שלתובע נערכו כל הבדיקות הנחוצות, החלטת הרופאים באשר לאופן הטיפול הייתה סבירה ושתסביב האשך נגרם במועד מאוחר יותר מיום האשפוז בבית החולים. על כן, לא הייתה רשלנות והיה ראוי לדחות את התביעה.
האם התובע סבל מתסביב אשך בעת שהיה בחדר המיון?
בשאלה זו, השופט העדיף את עמדת הנתבע. כלומר, שתסביב האשך נגרם במועד מאוחר יותר מיום האשפוז. זאת על סמך הרשומות הרפואיות של בית החולים ועדות הרופאים המטפלים לפיה, הבדיקה שנערכה בחדר המיון הייתה מקיפה וכללה את כל ההיבטים הדרושים. בבדיקה זו נמצאו ממצאים שהצביעו על דלקת ולא על תסביב. כמו כן, התובע עצמו לא התלונן על כאבים עזים וחזקים המאפיינים תסביב באשך.
יתרה מזאת, חוות דעת רפואית מטעם התובע, לפיה לאחרון נגרם תסביב כבר בעת ביקורו אצל הנתבע, התבססה על מידע חלקי וחסר. על כן, היה קושי להסתמך עליה. לאור האמור לעיל, נקבע שהסבירות שהתובע סבל מדלקת בעת ביקורו בבית החולים הייתה גבוהה יותר מהאפשרות שהוא סבל מתסביב האשך במועד זה.
פגמים בטיפול שניתן לתובע בבית החולים
השופט קבע שמאחר והתובע סבל מדלקת בביקורו בבית החולים, הטיפול שניתן לו לא היה רשלני, אלא, סביר ומקובל בנסיבות העניין. קרי, לא היה מקום לנתח את התובע ולהסיר את האשך באופן מיידי. לא זו אף זו, השופט קבע שגם לו היה צורך בניתוח התובע, הרי שזו הייתה רק אפשרות טיפול אחת מבין מספר חלופות.
מאחר ולתובע נערכו כל הבדיקות הדרושות והרופא הגיע למסקנה באשר לאופן הטיפול המוצע לאחר בחינת הממצאים הקליניים ושקילת הנסיבות, הרי שלא היה ניתן לומר שהייתה התרשלות. כלומר, אי ביצוע הניתוח באותן נסיבות לא הווה רשלנות רפואית. זאת גם אם בסופו של דבר, התובע עבר את הניתוח להסרת האשך. לסיכום, השופט פסק שהתובע לא הוכיח רשלנות מצד בית החולים ודחה את התביעה.