רשלנות רפואית - מעקב הריון ובדיקות אולטרא-סאונד

לעיתים, כתב תביעה מופנה כנגד יותר מנתבע אחד. הדבר נפוץ בתביעות בגין רשלנות רפואית, אז התביעה מוגשת נגד הרופא המטפל, מעבידו ולעיתים גם נגד משרד הבריאות או גוף ציבורי אחר שאחראי על מתן שירותי הבריאות. כך או כך, התובע נדרש לבסס את עילת תביעתו נגד כל אחד מהנתבעים.

עוד מאמרים בנושא:
מצוקה עוברית בהריון עקב רשלנות רפואית באבחון, כיצד ניתן לקבל פיצויים?
רשלנות רפואית במתן גלולות למניעת הריון, מתי תוגש תביעה?
הריון מחוץ לרחם רשלנות רפואית, מתי תוגש תביעה?
האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה - לא כל מום הוא רשלנות בהריון
תסמונת איקס שביר, רשלנות רפואית באבחון במהלך ההריון

עיקרון זה מקבל משנה תוקף בתביעות בגין רשלנות רפואית. שכן, תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי מחייבת את מי שתובע בגין רשלנות רפואית להגיש חוות דעת רפואית על מנת שתקום עילת תביעה. חוות הדעת נדרשת לבסס את אחריות הנתבע, קיומו של נזק ואת הקשר הסיבתי בין השניים. בהיעדר חוות דעת, בית המשפט יכול להורות על מחיקת התביעה או דחייתה עקב היעדר עילה. דוגמא לכך בפסק הדין דנא.

רקע

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לפיצוי בגין רשלנות רפואית בהריון במהלך ביצוע בדיקות ומעקב לתובעת, אשר ילדה לבסוף את בנה כשהוא סובל מסימנים שהצביעו על תסמונת גנטית. התביעה הוגשה נגד המומחה לסריקת המערכות, שביצע את בדיקות האולטרסאונד במהלך הריונה של התובעת ואיבחן את תוצאותיהם, נגד מעבידו, קופת החולים בה התובעת הייתה חברה ובה נוהל מעקב ההיריון ומומחה לגנטיקה שעבד במסגרתה.

המומחה לגנטיקה ייעץ לתובעת במהלך ההיריון לאחר שקיבל לידיו את תוצאות סריקת המערכות ובדיקת מי השפיר והוא שלל את האפשרות לקיום התסמונת הגנטית בעובר. כאמור, התובע נולד עם התסמונת.

עוד פסקי דין בנושא:
אשה שנכנסה להריון עם התקן תוך רחמי, הגישה תביעה בגין רשלנות רפואית בהריון
רשלנות בהריון והתיישנות בעקבות פסק דין המר - החלטה של השופטת דורנר
לידה מוקדמת לאחר הריון עם התקן תוך רחמי - האם רשלנות רפואית?
תביעת רשלנות בהריון לאחר אי הפניה לדיקור מי שפיר למרות כליות עובר גדולות
האם אי הגדרת הריון עם התקן תוך רחמי בתור הריון בסיכון גבוה עלה כדי רשלנות?

לטענת התובעים, לו הנתבעים היו פועלים באורח סביר ומפנים אותם לביצוע בדיקות נוספות במהלך ההיריון, היה ניתן לגלות שהתובע סבל מתסמונת גנטית או שהיה עתיד לסבול ממנה. כתוצאה מגילוי זה, התובעים טענו שהם היו מפסיקים את ההיריון. כלומר, התובעים טענו להולדה בעוולה. יש לציין שבכתב התביעה הועלו טענות נוספות לגבי אופן התנהלות הנתבעים – רשלנות בביצוע הבדיקות, הפרת חובת הגילוי וביצוע עוולת התקיפה, הפרת חובה חקוקה ומצג שווא רשלני.

חוות הדעת

על מנת לבסס טענתם, התובעים הציגו חוות דעת של מומחה רפואי מטעמם. אולם, מחוות הדעת לא עלתה כל טענה בדבר פגם שדבק בייעוץ הגנטי שניתן לתובעים על ידי המומחה הגנטי. נתבע זה הגיש כתב הגנה מטעמו ובמסגרתו טען שלא הייתה רשלנות באבחון ובייעוץ שניתן לתובעים. זאת מאחר והנתבע מסר לתובעים שהעובר לא סבל מתסמונת כרומוזומלית אך היה חשש למום אחר בעקבות ממצא לא תקין בעורף העובר. הנתבע אף הפנה את התובעים לביצוע סריקה נוספת למערכות העובר והם אכן ביצעו אותה, אצל המומחה לסריקת המערכות, ותוצאותיה היו תקינות.

מאחר וחוות הדעת הרפואית של התובעים לא ביססה עילת תביעה נגד המומחה הגנטי, הלה הגיש בקשה למחיקת התביעה נגדו על הסף. יש לציין שהתובעים אף לא הוסיפו חוות דעת חדשה שהיה בה בכדי לבסס את עילת התביעה, למרות שניתנה להם אפשרות לעשות זאת על ידי בית המשפט.

בקשת המומחה למחיקה הוגשה מכוח תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי ונטען בה שהתובעים לא עמדו בחובתם לצרף חוות דעת לכתב התביעה להוכחת עניין שברפואה. חובה זו קבועה בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי ומי שלא עומד בה, בית המשפט אינו נזקק להוכחה של עניין שברפואה בנושא. כלומר, לא קמה עילת תביעה נגד הנתבע. על כן, נטען שהיה על בית המשפט לדחות את התביעה נגד המומחה הגנטי.

מנגד, התובעים טענו שכתב התביעה גילה עילה נגד נתבע זה ושחוות הדעת בעניין לא הייתה הכרחית, מאחר והשאלה שעמדה במחלוקת בין הצדדים הייתה משפטית ולא רפואית.

הכרעה

לאחר עיון בחוות הדעת מטעם התובעים, נקבע שלא היה בה בכדי להוכיח רשלנות מטעם המומחה הגנטי, עת נתן לראשונים ייעוץ. יתרה מזאת, חוות הדעת לא הצביעה על פגמים נוספים שנפלו בייעוץ.

בנוסף, השופטת קבעה שהשאלה בדבר מתן הייעוץ הגנטי על ידי הנתבע המומחה הייתה שאלה רפואית ולא משפטית. זאת מאחר ולטענת התובעים, הנתבע חרג מסטנדרט הייעוץ הגנטי הסביר והיה עליו לנהוג אחרת במסגרת תפקידו כמומחה. מאחר והדרך להוכיח טענה זו הייתה תלויה במתן חוות דעת של רופא אחר הבקיא בתחום, הרי שהיה מדובר בשאלה רפואית עובדתית ולא משפטית.

לא זו אף זו, התובעים קיבלו מספר הזדמנויות להשלים את הליקוי שהתגלה בכתב תביעתם ולחזק את טענותיהם נגד הנתבע בחוות דעת רפואית, אך הם לא עשו זאת. בנוסף, נקבע שלא היה ניתן להסתפק בכתב התביעה כבסיס לעילה נגד הנתבע במקרה זה. לפיכך, השופטת החליטה על מחיקת התביעה נגד המומחה הגנטי בשל היעדר עילה.