האם הפרו הרופאים את החובה החקוקה באבחון השבר?

בתי חולים רבים נאלצים להתמודד עם תביעות רשלנות רפואית, לאחר שהטיפול הרפואי שניתן למי מהחולים לא עמד בסטנדרט המקובל וכתוצאה מכך, נגרמו נזקים. עם זאת, חשוב להבהיר שלא כל טעות של הצוות הרפואי או אי הצלחה בניתוח, הינה רשלנות רפואית שמצדיקה תביעה. לדוגמא, ראה את המקרה להלן.

רקע

בהליך זה, התובע טען שהטיפול הרפואי שניתן לו בבית החולים הנתבע היה רשלני. התובע הגיע לבית החולים לאחר שנפגע בתאונת עבודה. הוא נבדק על ידי רופא ששלח אותו לצילום רנטגן ולאחר קבלת התוצאות, נקבע שכף היד והקרסול של התובע היו תקינים. על כן, האחרון שוחרר לביתו עם תחבושת אלסטית. באותו היום, התובע שב לבית החולים. הוא נבדק על ידי רופא אחר שאבחן שבר בעצם העקב ושלח אותו לביתו עם תחבושת אלסטית והמלצה לביקורת חוזרת כעבור שבוע.

אז, התובע שב לביקורת ונבדק על ידי רופא שלישי, שהמליץ על אשפוז לאור זיהום שהתפתח במקום הפגיעה. התובע אף נדרש לעבור ניתוח בעקבות השבר, אך נאלץ לחכות עד לאחר חלוף הזיהום. בסופו של הדבר, הניתוח בוצע כעבור שישה חודשים. כלומר, התובע נאלץ להמתין חודשים רבים עד לביצוע הניתוח. על כן, החלמתו התעכבה והוא אף סבל מנכות בשיעור של 30%.

עוד פסקי דין בנושא:
המטופל טען כי נגרם לו נזק בשל איחור באבחון אוטם שריר הלב
אבחון מאוחר של מחלה הותיר פגיעה מוחית קשה
האם הרופאים התרשלו באבחון תופעת חירשות פתאומית?
רשלנות רפואית באבחון מחלה וביצוע בדיקת MRI באיחור
רשלנות באבחון וטיפולים כימותרפיים שניתנו ללא סיבה

לטענת התובע, נזקיו הגופניים נגרמו עקב רשלנות רופאי הנתבע שבאה לידי ביטוי באי בדיקה על ידי רופא מומחה ביום התאונה עצמה. בנוסף, הרשלנות התבטאה בטיפול שניתן לו על ידי שני הרופאים הראשונים, שטעו באבחונו ולא זיהו את השבר או את האפשרות להתפתחות זיהום. לא זו אף זו, התנהגות הצוות עלתה לכדי הפרת חוק זכויות החולה וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. קרי, הפרת חובה חקוקה.

מצד שני, הנתבע הכחיש את הטענות נגדו וטען שלא הייתה רשלנות רפואית בטיפול שניתן לתובע. זאת מאחר והשבר שהיה לתובע היה קשה לאבחון בצילום רגיל ולכן לא זוהה בביקור הראשון, אלא רק בביקור השלישי אז בוצע CT. בנוסף, נטען שלא היה קשר סיבתי בין הטיפול שניתן על ידי הצוות הרפואי לנזקיו של התובע. שכן, הם נגרמו מתאונת העבודה והמחלה הניוונית בה התובע לקה עוד קודם לכן.

עילת הרשלנות

במקרה זה, נפסק שהנתבע לא הפר את חובת הזהירות ולא התרשל בטיפול הרפואי שניתן לתובע. זאת על סמך חוות דעת רפואית והראיות השונות שהוצגו בפני בית המשפט. באשר לאי אבחון השבר של התובע בביקורו הראשון והשני בבית החולים, נקבע שלא היה בכך על מנת לשנות את הטיפול הרפואי שניתן לתובע או בכדי להחמיר את נזקו מהתאונה.

בנוסף, נפסק שהעובדה שהתובע לא נבדק על ידי רופא ממומחה כבר בביקורו הראשון לא הייתה בגדר הפרת הפרקטיקה הרפואית המקובלת אותה עת. שכן, אופן הטיפול וזהות הרופא משתנים על פי נסיבות המקרה ובמקרה זה, מצבו של התובע לא היה חמור עד כך שהיה צורך לקרוא לרופא מומחה.

עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית באיחור באבחון סרטן מסוג לימפומה, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?
רשלנות רפואית באבחון סרטן כליה גרורתי, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?
רשלנות רפואית באבחון מחלות גנטיות נוירולוגיות, מתי תוגש תביעה?
רשלנות רפואית באבחון ובטיפול בפיסטולה פריאנלית, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?
רשלנות רפואית באבחון הפרעות קצב לב: מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?

יתרה מזאת, השופט פסק שהטיפול שניתן לתובע, גם אם היה שמרני ולא כלל ניתוח מיידי, לא חרג מהסטנדרט ולא הווה רשלנות. לאור האמור לעיל, השופט קבע שהטיפול שניתן לתובע על ידי רופאי הנתבע היה סביר ומקצועי ובהתאם לפרקטיקה המקובלת דאז. כלומר, חובת הזהירות לא הופרה ולכן טענת הרשלנות נדחתה. לא זו אף זו, גם לו הייתה רשלנות מצד הנתבע, בחינת חומר הראיות העלתה שנזקו של התובע נגרם ישירות מהתאונה ולא מהטיפול. קרי, לא היה קשר סיבתי בין התנהגות הנתבע לנזקו של התובע.

הפרת חובה חקוקה

לטענת התובע, חוק זכויות החולה הופר בעניינו בכך שלא ניתן לו טיפול נאות בעת ביקורו בבית החולים – הוא לא נבדק על ידי רופא מומחה ולא טופל מלכתחילה באנטיביוטיקה על מנת למנוע את התפתחות הזיהום. אולם, טענות אלו נדחו לאור קביעתו של השופט שהנתבע ורופאיו פעלו בסבירות ועל פי הסטנדרט המקובל. דהיינו, הטיפול שניתן לתובע היה מקצועי ולא עלה לכדי הפרת החוק. כך או כך, ממילא לא הוכח קשר סיבתי בין התנהלות הנתבע לנזק התובע. על כן, התביעה נדחתה.