רשלנות רפואית בהתקנת שיניים תותבות, מתי תוגש תביעת פיצויים?

שיניים תותבות נועדו להשלים שיניים חסרות ולאפשר למטופל לנהל אורח חיים תקין, שיאפשר לו לאכול ולדבר כרגיל, ואף לשמור על מראה הפה ללא שינוי בתבנית ובצורה וללא עיוות הלסת. קיימים סוגים שונים של שיניים תותבות: תותבות חלקיות המשלימות שן בודדת חסרה או מספר שיניים, אשר את התותבות מצמידים לשיניים בעזרת ווים מיוחדים ותותבות שלמות במקרה שהמטופל חסר שיניים ויש לבצע התקנת תותבות לכל הלסת העליונה והתחתונה.

בשנים האחרונות מוגשות יותר ויותר תביעות בגין רשלנות רפואית של רופאי שיניים. כמו בכל הליך רפואי אחר, הרשלנות, אשר עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך, יכולה להתרחש בכל שלב בטיפול, הן באבחון, בבדיקות המוקדמות או היעדרן, הן בטיפול עצמו והן בשיקום. עם זאת, לא כל כאב שמקורו בטיפול שיניים נגרם עקב רשלנות של הרופא.

רשלנות רפואית בהתקנת שיניים תותבות יכולה לבוא לידי ביטוי בטיפול בחוסר מיומנות ובחוסר מקצועיות, תוך הפרת חובת הזהירות של הרופא כלפי החולה. אי התאמה בגודל ובצורה של התותבות למבנה הפה, ביצוע הטיפול ללא הסכמה מדעת של המטופל, כלומר לא להסביר לו מהן ההשלכות של התקנת התותבות, האם יש לעקור שיניים, להרכיב שתלים קבועים וכדומה. 

הרופא לא התקין את השיניים התותבות כראוי 

תביעה בגין רשלנות רפואית בהתקנת שיניים תותבות הוגשה לבית המשפט. לטענת התובעת, רופא שיניים מטעם קופת חולים התחייב להכין לה שיניים תותבות חדשות תמורת 10,000 שקלים זאת לאחר שהתותבות הקודמות אבדו בעת אשפוזה בבית החולים. הרופא אף התחייב למדוד את פיה של התובעת ולערוך ביקורים בכדי לבדוק את מצבה.

התובעת טענה שהרופא התרשל ולא התקין את השיניים התותבות כיאות. בנוסף, הרופא זלזל והותיר לה שארית שורש בשן, כך שלא הייתה לה אפשרות להשתמש בתותבת התחתונה והיה עליה לאכול אוכל טחון בלבד. עם זאת התובעת לא צירפה לתביעתה חוות דעת רפואית כדי לבסס את טענותיה.

מנגד, קופת חולים ביקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת היעדר חוות דעת רפואית והיותה טורדנית וקנטרנית. לגופם של דברים, נטען שהרופא המטפל עמד בהתחייבויותיו. שכן, הוא הגיע לתובעת, שאושפזה אותה עת בבית החולים ומדד את פיה שלוש פעמים. בנוסף, הרופא הגיע לבית התובעת לשם התקנת התותבות וביקר אותה עוד מספר פעמים כדי לסייע לה בשיקום. כל זאת, מבלי לגבות תוספת תשלום כנהוג ועקב בקשותיה של בתה.

התובעת לא הוכיחה את יסודות עוולת הרשלנות

הרופא הוסיף וטען שהשיניים התותבות שהוכנו היו תקינות וששארית השורש שנותרה בפיה של התובעת הושארה שם על ידי הרופא הקודם, ולא היה ניתן לדעת על קיומה טרם התקנת התותבות.

לאחר עיון בכתבי הטענות ונוכח מכלול הראיות, הוחלט על דחיית התביעה. שכן, במקרה זה, התובעת לא הוכיחה את יסודות עוולת הרשלנות, בגינה דרשה פיצויים. למעשה, נקבע שהרופא המטפל העניק לתובעת טיפול מעבר לדרוש, הוא הגיע לבית החולים ולביתה מספר פעמים, ערך את הבדיקות והתקין לה תותבות. הרופא אף שב לביקור אצל התובעת לאחר מכן, כדי לבדוק את החלמתה. על כן, השופט פסק שהרופא לא זלזל במצבה של התובעת והתחייבותו בוצעה במלואה.

נוסף על כך, השופט קבע שהתובעת השתמשה בתותבות, בניגוד לטענתה. זאת לאור עדות מנהל המרפאה שראה את התובעת עם התותבת בפה. כמו כן, ממראה התותבת ניתן היה ללמוד על כך שנעשה בה שימוש. יתרה מזאת, השופט דחה את טענת התובעת באשר להתקנת רשלנית של השיניים והדגיש שלעניין זה, לא היה די בטענתה לאי נוחיות בעת השימוש. שכן, אי נוחיות זו היא תופעת לוואי נפוצה של הסתגלות לתותבות חדשות. זאת ועוד, התובעת לא הגישה כל חוות דעת רפואית בנוגע לטענה שלעיל, והדבר נזקף לחובתה.

באשר לשאריות השן שנותרו בפיה של התובעת, במקרה זה לא הוכח שהשאריות גרמו לנזק. יתרה מזאת, יתכן שהשן נותרה בפיה של התובעת לאחר התקנת התותבות הראשונות, ולא הפריעה לה. על כן, הוחלט שהרופא לא התרשל בטיפול בתובעת והתביעה נדחתה.