רשלנות רפואית באיחור באבחון סרטן מסוג לימפומה, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?

סרטן מסוג לימפומה מתפתח במערכת הלימפה שמהווה חלק ממערכת החיסון של הגוף, אשר עוזרת להגן על הגוף מפני מזהמים שונים. היא מורכבת בין היתר מבלוטות לימפה שמקושרות באמצעות רשת צינורות לימפה זעירים. בלוטות הלימפה ממוקמות באזורים שונים בגוף, אשר חלקן ניתנות למישוש וחלקן פנימיות יותר.

מהם התסמינים של סרטן מסוג לימפומה?

התסמין הראשון הוא בדרך כלל נפיחות גוברת בבלוטת לימפה אשר לרוב לא מלווה בכאב. תסמינים נוספים ללימפומה עשויים לכלול הזעה במשך הלילה או חום בלתי מוסבר, שיעול או קוצר נשימה ממושכים שהולכים ומחמירים, גירוד שאינו חולף בכל הגוף, אובדן תיאבון, ירידה במשקל ועייפות.

אבחון המחלה נעשה בין היתר באמצעות ביופסיה אשר מתבצעת לרוב תחת הרדמה מקומית. במהלך הביופסיה נוטלים דגימה מבלוטת הלימפה החשודה ולאחר מכן מבצעים הסתכלות במיקרוסקופ. הביופסיה מתבצעת לאחר שמודגמת בבדיקת הדמיה כגון צילום רנטגן, אולטרסאונד או CT, בלוטת לימפה מוגדלת שלפי החשד נגועה בלימפומה. בדיקות אבחון נוספות כוללות בין היתר ספירת דם מלאה, זרימה ציטומטרית ואימונוהיסטוכימיה, בדיקת FISH שעושה שימוש בצבעים מיוחדים כדי לבחון את הד.נ.א של תאי הלימפומה.

גידולים מסוג לימפומה לרוב מתפתחים בטחול, בקיבה ובמעיים, בפוליפים ובשקדים, במח העצם ובקשריות הלימפה שמצויות בכל חלקי הגוף.

כיצד מטפלים במחלה?

הטיפול במחלה יכול לכלול כימותרפיה, טיפול ממוקד מטרה, טיפולי קרינה, השתלת מח עצם ועוד.

במקרה של איחור באבחון סרטן מסוג לימפומה ניתן להגיש תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית נגד הצוות הרפואי. במסגרת התביעה התובע יצטרך להוכיח באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי בתחום האונקולוגיה כי הצוות הרפואי התרשל כלפי המטופל וכי נגרם למטופל נזק בעקבות התרשלות זו.

פיצוי בסך 1,134,679 שקלים עבור איחור באבחון סרטן מסוג לימפומה

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית וקבע שהצוות הרפואי איחר בנטילת ביופסיה מהמטופל וכי היה איחור בקבלת תוצאות הביופסיה השנייה שנערכה לו. עוד נקבע כי הוכח קשר סיבתי בין האיחור בטיפול בבית החולים לבין מצבו של המטופל.

המטופל טען כי הצוות הרפואי בבית החולים איחר בביצוע ביופסיית מח עצם, איחר בקבלת התוצאות מהמעבדה הפתולוגית והעניק לו טיפול כולל רשלני שבא לידי ביטוי בכך שלא היה כל גורם בכיר שהיה אחראי על הטיפול בו. בעקבות זאת טען המטופל כי קיבל טיפולים מיותרים או שהטיפולים והבדיקות שבוצעו לו נעשו ברשלנות וכי הוא ואשתו לא שותפו לאורך הטיפול בדבר מצבו.

מנגד, בית החולים טען כי מדובר בתביעה כפוית טובה מאחר שהמטופל חלה במחלה נוירולוגית קשה שלא אובחנה במשך 3 חודשים על ידי הגורמים המטפלים בקופת החולים ואף לא כאשר נבדק בחדר מיון של בית חולים אחר. עוד נטען כי עם הגיעו של המטופל לבית החולים מצבו כבר היה קשה ביותר ושם מחלתו הנוירולוגית אובחנה באופן מידי.

המטופל הוכיח כי היה איחור בנטילת הביופסיה השנייה שנערכה לו

לאחר שבחנה את מכלול הנתונים הרלבנטיים, השופטת קבעה כי המטופל הצליח להוכיח שהיה איחור בנטילת הביופסיה השנייה שבוצעה לו כמו גם איחור בקבלת תוצאות הביופסיה השנייה מכיוון שלא דווח למעבדה הפתולוגית שמדובר בביופסיה שניה לאחר שהראשונה נכשלה ולא צוין כי ישנה דחיפות בקבלת התוצאות לנוכח מצב המטופל. על כן, השופטת העריכה את האיחור ב-4 שבועות.

השופטת הוסיפה כי המחלקה הנוירולוגית כשלה בניהול מעקב אחרי הטיפול במטופל ובעקבות זאת גרמה לאיחור בתחילת הטיפול התואם את מחלתו הבסיסית של המטופל - לימפומה.

השופטת הוסיפה כי הרשומות הרפואיות מלמדות על כך שהמטופל לא נבדק על ידי רופאים בעת שהותו בשיקום כאשר מצבו הלך והדרדר. נקבע כי התנהלות זו של הצוות הרפואי מהווה חריגה מסטנדרט טיפול סביר בהינתן המצב הפיזי בו היה נתון המטופל והעובדה שנעשתה לו ביופסיה שנייה בחשד למחלה המטולוגית ללא תשובה.

השופטת ציינה כי הטיפול שקיבל המטופל במחלקה הנוירולוגית ניתן לו מבלי שהיה גורם אחראי על ריכוז הטיפול בו. על כן נקבע כי המחלקה הנוירולוגית התרשלה בטיפול במטופל.

בסופו של דבר, השופטת החליטה כי בית החולים יפצה את המטופל בסך של 919,513 שקלים עבור כאב וסבל, הוצאות רפואיות ואחרות, עזרת צד שלישי והפסד השתכרות לעבר ולעתיד. כמו כן נקבע כי לסכום זה יתווסף שכר טרחת עורך דין בסך של 215,166 שקלים. בסך הכל נקבע למטופל פיצוי בסך של 1,134,679 שקלים בתוספת הוצאות משפט.

ת"א 58284-04-18