רשלנות רפואית בניתוח כריתת רחם בגישה נרתיקית, מתי תוגש תביעת פיצויים?

הסטטיסטיקה מלמדת כי אחת מכל ארבע נשים תצטרך לעבור ניתוח כריתת רחם. כריתת רחם מתבצעת בנשים שסובלות בין היתר משינויים ממאירים או טרום ממאירים ברחם, בצוואר הרחם ובשחלות, נשים שסובלות מדימום וסתי מוגבר או בלתי סדיר אשר אינו מוסדר באמצעות טיפול תרופתי, נשים שסובלות מצניחה של אברי הרחם והאגן כמו גם נשים שסובלות מצמיחה של תאי רירית הרחם בדופן שריר הרחם או מחוץ לרחם.

הגישה המסורתית לביצוע ניתוח כריתת רחם היא באמצעות פתיחת בטן. שיטה זו מלווה באשפוז למשך מספר ימים ובהחלמה שאורכת מספר שבועות. בשנים האחרונות פותחו שיטות ניתוח מתקדמות שמסייעות למזער את הפולשנות של הניתוח כדי להפחית את הסיבוכים ולקצר את משך ההחלמה.

ניתוח כריתת רחם בגישה נרתיקית מאפשר לקצר את משך ההחלמה של המטופלת

ניתוח לכריתת רחם בגישה נרתיקית מבוצע בהרדמה כללית או בהרדמה אפידורלית, דרך עמוד השדרה. מאחר שהניתוח מתבצע בגישה נרתיקית כל התפרים והחתכים הם פנימיים כאשר התפרים נמסים מעצמם תוך שלושה עד ארבעה שבועות ממועד הניתוח. הניתוח בגישה נרתיקית מתאים בעיקר במצבים שבהם הרחם הוא צנוח, אינו גדול וכאשר לא מדובר בממאירות גניקולוגית.

כריתת רחם בגישה נרתיקית לרוב מלווה בפחות סיבוכים במהלך הניתוח, פחות כאבים והתאוששות מהירה יותר בהשוואה לכריתת רחם אשר מבוצעת בניתוח בגישה פתוחה דרך הבטן. תקופת ההחלמה הקצרה לאחר הניתוח מאפשרת למטופלת לשוב לפעילות שגרתית תוך פרק זמן קצר כאשר עם שחרורה היא תזומן לבצע ביקורת תקופתית שנועדה לוודא שתהליך ההחלמה הוא תקין.

אם הצוות הרפואי סטה מסטנדרט התנהגות מקובל של רופא סביר וכתוצאה מהפרת חובת הזהירות נגרם למטופלת נזק, הרי שהיא תוכל להגיש נגדו תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית. כדי להוכיח את התביעה ולבססה, המטופלת תצטרך לצרף לה חוות דעת רפואית בתחום הגניקולוגיה אשר במסגרתה ייקבע שיעור נכותה בעקבות התרשלות הצוות הרפואי.

פיצוי בסך 62 אלף שקלים למטופלת שסבלה מדימום לאחר ניתוח כריתת רחם בגישה נרתיקית

בית משפט השלום בתל אביב קיבל תביעת פיצויים שהגישה מטופלת נגד בית חולים לאחר שסבלה מדימום מסיבי בסיומו של ניתוח כריתת רחם בגישה נרתיקית.

לאחר שבחנה את מכלול העדויות והראיות השופטת קבעה כי לנוכח היעדר רישום רלוונטי מזמן ההתאוששות של המטופלת, נטל ההוכחה בדבר מועד תחילת הדימום הועבר לבית החולים אשר לא עמד בנטל ולא הוכיח שהמטופלת החלה לדמם רק סמוך לניתוח השני שעברה. על כן נקבע כי בית החולים התרשל כלפי המטופלת ועל כן חויב לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתרשלותו.

לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, המטופלת הופנתה לבית חולים כדי לעבור ניתוח אלקטיבי לכריתת רחם, לתיקון צניחת דפנות הנרתיק ולטיפול TVT למניעת דליפת שתן. בתאריך 3.5.16 בוצע לאישה ניתוח שכלל כריתה נרתיקית של הרחם ושל ציסטה שחלתית מצד ימין כמו גם תיקון דפנות הנרתיק והרמת השלפוחית.

מספר שעות לאחר הניתוח, בעוד המטופלת שוהה בחדר ההתאוששות, היא איבדה את ההכרה ונלקחה לחדר הניתוח בשנית לצורך ביצוע ניתוח חוקר. בניתוח נמצא מוקד מדמם אקטיבי ושני ליטרים של דם חופשי בבטן. למטופלת בוצעו מספר תפרים המוסטטיים לעצירת הדימום והיא קיבלה 5 מנות דם ו-2 מנות פלסמה.

המטופלת טענה כי הדימום שנמצא בבטנה אחרי הניתוח הראשון נגרם לה בעקבות רשלנות הצוות הרפואי שערך לה את הניתוח הראשון, אשר לא בדק כראוי הימצאות דימומים עם תום הניתוח הראשון. לטענתה, בעקבות רשלנות הצוות הרפואי היא נדרשה לעבור ניתוח חירום מציל חיים ואף נאלצה להתאשפז למשך שבוע ימים כאשר היא סובלת מכאבים וממצוקה נפשית.

מנגד, בית החולים טען שאין לייחס לו כל רשלנות מאחר שהצוות הרפואי בדק האם ישנם דימומים פעילים בתום הניתוח והדבר אף צוין ארבע פעמים בדו"ח של הניתוח הראשון.

היעדר תיעוד רפואי ממועד תום הניתוח הראשון ועד לתחילת הניתוח השני היה בולט

לאחר שבחנה את כלל העדויות והראיות, כולל חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם הצדדים, השופטת ציינה שחסרונו של תיעוד רפואי ממועד תום הניתוח הראשון ועד לתחילת הניתוח השני היה בולט גם נוכח התיעוד שהומצא לבית המשפט. השופטת ציינה כי היעדרו של רישום מזמן שהותה של המטופלת בחדר ההתאוששות, החל ממועד סיומו של הניתוח הראשון ועד למועד תחילתו של הניתוח השני הוא בעל משמעות להכרעה בתיק.

השופטת הוסיפה שהיעדר רישומים מחדר ההתאוששות פגעו ביכולת של המטופלת להוכיח את מועד תחילת הדימום הפנימי שנמצא בבטנה מאוחר יותר. השופטת קבעה כי היעדרו של רישום רלבנטי מזמן ההתאוששות של המטופלת מוביל להעברת נטל ההוכחה בנוגע למועד תחילת הדימום.

רשלנות של בית החולים כלפי המטופלת

השופטת החליטה שבית החולים לא הוכיח שהדימום החל רק אחרי העברת המטופלת לחדר ההתאוששות ועל כן קבעה שהמטופלת עברה ניתוח נוסף לעצירת הדימום מאחר שהדימום לא נעצר כנדרש עם סוף הניתוח הראשון. על כן השופטת קבעה כי מדובר ברשלנות מצד בית החולים.

בסופו של דבר, השופטת פסקה למטופלת פיצוי בסך כולל של 51 אלף שקלים עבור כאב וסבל, עזרת צד שלישי והוצאות. כמו כן נקבע כי בית החולים ישלם למטופלת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4%, החזר אגרת בית משפט ואת עלות חוות הדעת הרפואית שצירפה לתביעתה.

ת"א 22589-02-18