רשלנות רפואית באי נקיטת אמצעי זהירות למניעת הדבקה בשחפת, מתי ניתן לתבוע פיצויים?
בהתאם לנתוני ארגון הבריאות העולמי מחלת השחפת היא גורם המוות ה-13 בעולם. תסמיני השחפת כוללים בין היתר כיח דמי, חום, תחושת קור והזעות בלילה, שיעול שנמשך יותר משלושה שבועות, חוסר תיאבון, כאבי ראש, ירידה במשקל, נטייה לעייפות, עיוורון, התנפחות בלוטות לימפה, זיהום בחלל החזה וזיהום בחוליות עמוד השדרה.
מהו הגורם למחלת השחפת?
הגורם למחלה הוא חיידק שחפת ששמו המלא הוא מיובקטריום טוברקולוזיס. ההדבקה במחלה מאדם לאדם נעשית באמצעות טיפות קטנות של כיח או של רוק של אדם שחולה במחלה באופן פעיל. הסיכון להדבקה תלוי בעומס החיידקי של האדם החולה, במשך החשיפה שלו, באיכות מערכת החיסון של הנדבק ובדרגת האלימות של החיידק. ככל שלחולה במחלה יש יותר חיידקים בכיח וככל ששוהים במחיצתו פרק זמן ממושך יותר, כך עולה הסיכון להידבק.
בהדבקה הראשונית החיידק חודר לריאות באמצעות טיפות של הנוזל כאמור ומגיע לאזורים האמצעיים והתחתונים של הריאות שם הוא יכול ליצור מוקד. מאזור זה החיידק מתפשט לקשרי הלימפה בשערי הריאות ומשם הוא יכול להמשיך ולהתפשט בכל הגוף.
השינוי ממצב של זיהום ראשוני למצב של מחלה פעילה מכונה שחפת ראשונית מתקדמת ועלול להתבטא באופן מפושט שכולל גם פגיעה בקרום המוח או שעלול להצטמצם לפגיעה באזורים ספציפיים בריאות.
כיצד מאבחנים את מחלת השחפת?
את החשד למחלת השחפת בריאות ניתן לבסס על ידי בחינה של מספר פרמטרים שכוללים בין היתר את מידת החשיפה של החולה לחולי שחפת, את תלונות החולה, בדיקות הדמיה של הריאות כגון בדיקת CT וצילומי רנטגן, סימנים שמתאימים למחלה ועוד. כדי לאשר באופן סופי את האבחנה יש לבצע תבחין טוברקולין או תבחין עור בשיטת מנטו אשר באמצעותו ניתן לזהות הידבקות בחיידקי שחפת וחיסון שניתן בעבר נגד שחפת.
כיצד מטפלים בחולי שחפת שנדבקו במחלה?
הטיפול במחלת השחפת מבוסס על מיגור החיידק מחולל המחלה. כדי להצליח בכך ישנה חשיבות משמעותית לכך שהחיידק לא יפתח עמידות לתרופות. על כן, במסגרת הטיפול במחלה נעשה שימוש בשתי תרופות במקביל לפחות, אשר ישנה סבירות גבוהה שהחיידק יהיה רגיש להם. ברוב המקרים תוכנית הטיפול כוללת טיפול באמצעות 4 או 5 תרופות בחודשיים הראשונים. בהמשך ולאחר שיודעים לאילו תרופות החיידק רגיש ניתן לבסס את הטיפול על 2 או 3 תרופות בלבד. תוכנית הטיפול תותאם למטופל לפי האזור בעולם שבו הוא נדבק, במצב המערכת החיסונית שלו וההנחיות שניתנו על ידי גופי הבריאות המקומיים.
רשלנות רפואית באי נקיטת אמצעים למניעת הדבקה בשחפת
אם הצוות הרפואי לא נקט באמצעי זהירות מתאימים כדי למנוע הידבקות בשחפת, ניתן להגיש נגדו תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית. לצורך הוכחת התביעה וביסוסה הנפגע יצטרך לצרף לתביעתו חוות דעת רפואית של מומחה למחלות ריאה.
בית משפט השלום בבת ים קיבל תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית שהגישה אישה בשנות ה-30 לחייה נגד בית חולים גדול במרכז הארץ ונגד המדינה בטענה כי אי נקיטת אמצעי זהירות הולמים באשר לחולת שחפת שהוכנסה לחדרה של אימה המנוחה בבית החולים, גרמה לה להידבק בשחפת.
האישה טענה כי הצוות הרפואי התרשל בכך שלא הכניס את החולה בשחפת לבידוד למרות קיומו של חשד שהיא חולה במחלה מדבקת וברשלנותו גרם להדבקתה במחלה. בית החולים טען מנגד כי לא הייתה לו סיבה לחשוד שמדובר בחולת שחפת לפני שהושמה בבידוד והוסיף כי ככל הנראה התובעת נדבקה במחלה לפני כן.
השופט קבע שבית החולים לא הצליח להוכיח שלא היה צורך לבודד את חולת השחפת כבר במועד אשפוזה ועל כן קיבל את התביעה. השופט מתח ביקורת על בית החולים מאחר שלא הציג בפניו את מלוא המסמכים הרפואיים הרלבנטיים לאירוע ואף לא זימן לעדות את הרופאים שהחליטו על בידודה של חולת השחפת.
התובעת נדבקה בשחפת חבויה עקב חשיפתה לחולת השחפת שהושמה בחדר של אימה
לאחר שבחן את מכלול העדויות והראיות השופט קבע כי התובעת נדבקה בשחפת חבויה עקב חשיפתה לחולת השחפת שהושמה בחדרה של אמה בבית החולים ודחה את טענת בית החולים כי האישה כבר נדבקה במחלה בעבר.
מכיוון שלתובעת לא נגרמה נכות בעקבות התרשלותו של בית החולים וגם לא נזקים תפקודיים, השופט קבע כי היא זכאית לפיצוי עבור כאב וסבל והוצאות רפואיות שונות שנאלצה לשלם. על כן השופט פסק לאישה פיצוי בסך כולל של 43 אלף שקלים. נוסף על כך נקבע כי המדינה ובית החולים ישלמו את הוצאות המשפט ואת שכר טרחת עורכי הדין בסך כולל של 20 אלף שקלים.
ת"א 81650-01-19