רשלנות רפואית באבחון ובטיפול בדלקת חניכיים לפני עקירה, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?

ברוב המקרים, עקירת שן מיועדת להוציא לחלוטין שן פגועה ממקומה בעקבות הרס הדרגתי של שכבות השן. על פי רוב, הרס של שן מופיע עקב ריבוי עששת שנגרמת עקב הצטברות רובד חיידקים על השיניים. כשהעששת חודרת את רקמות השן החיצוניות ומגיעה עד לרקמה הפנימית שמכילה כלי דם ועצבים, הדרך לטפל בה לפני שתתפתח דלקת ותיגרם פגיעה קבועה לרקמת העצם היא באמצעות טיפול שורש. אם טיפול השורש נכשל ואי אפשר להציל את השן הפגועה, לא תהיה ברירה מלבד הוצאת השן הפגועה מחלל הפה לפני שתגרום לזיהום ולדלקת אשר עלולים לגרום לכאבים רבים ולהתפשטות הזיהום.

כיצד מבצעים עקירת שיניים?

עקירת שן נעשית לעיתים גם במטופלים שסובלים ממחלות חניכיים חמורות שפוגעות ברקמה התומכת של השן וסביבתה. העקירה יכולה להתבצע באופן כירורגי על ידי ביצוע חתך בחניכיים או באופן ידני באמצעות מלקחיים.

ברוב המקרים עקירת שן מתבצעת תחת הרדמה מקומית בלבד, אף על פי שכיום ניתן לבצעה גם תחת הרדמה כללית. לפני ביצוע עקירה יש לבצע צילום רנטגן של השיניים, כאשר לעיתים נדרש גם צילום פנורמי או בדיקת CT כדי לאבחן במדויק את המחלה בשן ולוודא שאין אפשרות להצילה בכל דרך אחרת.

לפני העקירה, המטופל יקבל זריקת הרדמה מקומית באזור הרצוי. עקירה ידנית פשוטה נעשית על ידי מלקחיים דנטליות, על ידי אחיזה של קצה השן הנראה לעין וטלטולו עד לתזוזת השן ולהוצאתה מהמקום. לאחר הוצאתה השן הרופא יפעיל לחץ איטי ומקומי על הרקמה במקום כדי לעצור את הדימום.

לעומת זאת, עקירת שן כירורגית מתבצעת על ידי ביצוע חתך בחניכיים מתחת לשן והוצאת השן יחד עם הרקמה התומכת מסביבה. בסיום העקירה החתך ייתפר באמצעות תפרים נספגים.

מהם הסיכונים הכרוכים בניתוח ובעקירת שיניים?

במסגרת הסיכונים הכלליים בניתוח ניתן לציין שבעקבות הזרקת חומר ההרדמה עלולות להופיע תופעות הקשורות לרגישות יתר ואלרגיה לתרופות הרדמה. לעיתים נדירות תיתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם. נוסף על כך, באזור הניתוח עלול להתפתח זיהום שלרוב יהיה שטחי ויטופל באופן מקומי. עם זאת, במקרים נדירים הזיהום עלול להתפתח לכדי זיהום משמעותי יותר שאף עלול לחדור לזרם הדם ולמסתמי הלב. במקרים נדירים יהיה צורך לפתוח את האזור המנותח לצורך סילוק הפסולת החיידקית מהמקום.

סיכון כללי נוסף בניתוחים הוא דימום באזור הטיפול בעקבות טראומה מקומית לרקמה. הדימום יכול להופיע מיד לאחר הטיפול, עד 24 שעות לאחריו ובמקרים נדירים יותר גם בחלוף הזמן. מקור הדימום הוא בפתיחה של כלי דם קטן בחניכיים שמדמם. במקרים שבהם הדימום הוא משמעותי יהיה צורך לנקזו.

במהלך עקירת שיניים עלולה להיגרם למטופל פגיעה עצבית בתעלת העצב אשר עלולה לגרום לאובדן חלקי או מלא של חוש הטעם, ולנפיחות מקומית עקב הטראומה שנגרמה לרקמה. העקירה עלולה להוביל גם לחדירה של פיסת שן אל חלל הסינוס המקסילרי שממוקם במערות הפנים מעל הלסת העליונה, אז יהיה צורך לבצע שטיפה של הסינוסים לצורך הוצאתה.

רשלנות רפואית באבחון דלקת חניכיים לפני עקירת שן

בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית שהגיש מטופל נגד רופא שיניים שלא אבחן תהליך זיהומי שהתרחש בשן, לא המתין לטיפול בזיהום בשן ועקר אותה. לאחר שבחן את כלל העדויות והראיות השופט קבע שהרופא התרשל בביצוע העקירה ורשלנותו הובילה גם לפגיעה עצבית. על כן, השופט קבע שהרופא ישלם למטופל פיצויים בסך כולל של 302,488 שקלים.

לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, בתאריך 13.5.13 המטופל שהיה אז בגיל 28, פנה לרופא שיניים, סיפר לו שהוא סובל מכאבי שיניים במשך שבוע וביקש לקבל טיפול. המטופל טען שהרופא בדק אותו והחליט לבצע כבר באותו יום עקירת שן בינה תחתונה משמאל. על כן, הרופא הזריק למטופל מספר זריקות הרדמה ואחרי כמה דקות החל בביצוע העקירה.

לאחר העקירה המטופל החל לסבול מכאבי שיניים, נפיחות של הלסת והגבלה בתנועת הלסתות

לטענת המטופל, מספר שעות לאחר קבלת הטיפול, הוא החל לסבול מכאבים באזור השן. לאחר יומיים עם החמרת הכאבים, הוא החל לסבול גם מנפיחות של הלסת ומהגבלה בתנועת הלסתות. רופא משפחה המליץ לו ליטול טיפול אנטיביוטי אך גם בשלב זה כאביו התגברו והוא החל להקיא, לסבול מכאבי ראש, מחוסר תחושה בפנים, מהירדמות של הגפיים ומתופעות נוירולוגיות נוספות.

המטופל הובהל לבית חולים שם אובחן כסובל מזיהום חמור ועל כן אושפז במחלקה לכירורגיית פה ולסת שם קיבל טיפול אנטיביוטי לווריד. לאחר שמצבו התייצב הוא הועבר למחלקה נוירולוגית שם אובחן כי הוא סובל מהתפתחות "סינדרום למייר" - זיהום של רקמות רקות באזור הלוע והפה אשר יוצר דלקת זיהומית של הווריד הג'וגלארי בצוואר עקב עקירת שן המודלקת וחדירת נגיפים לכלי דם בצוואר ומשם למוח.

המטופל טען כי מצבו הרפואי נגרם עקב רשלנות הרופא שלא ביצע לו צילום רנטגן אבחנתי לשן לפני ביצוע העקירה. עוד נטען כי הרופא נמנע ממתן טיפול אנטיביוטי למטופל אחרי העקירה והתעלם מסכנות שכרוכות בעקירת שן מודלקת.

מנגד, רופא השיניים טען שהעניק טיפול רפואי בהתאם לפרקטיקה רפואית מקובלת וסטנדרט רפואי מקובל וסביר. לגרסתו, הוא ערך את כל הבדיקות המקובלות לפני שהמליץ על עקירת השן ואף הסביר למטופל את מהות הטיפול, תוצאותיו והשלכותיו.

רופא השיניים לא אבחן כראוי את מקור הכאב בשן של המטופל ופעל בניגוד לרופא סביר

לאחר שבחן את כלל העדויות והראיות השופט קבע שרופא השיניים לא אבחן כראוי את מקור הכאב בשן של המטופל ופעל בניגוד לרופא סביר תוך התעלמות מאופי תלונותיו של המטופל ומהסיכון שכרוך בביצוע עקירה במצבו. עוד נקבע כי הרופא לא ביצע למטופל צילום רנטגן כמתחייב. על כן נקבע כי רופא השיניים התרשל כלפי המטופל ולפיכך אין הצדקה לייחס אשם תורם כלשהו למטופל.

השופט קבע כי למטופל נגרמה נכות תפקודית בשיעור של 20% בעקבות רשלנותו של רופא השיניים ולפיכך פסק כי סך נזקיו של המטופל מסתכמים ב-915,953 שקלים עבור אובדן שכר לעתיד ולעבר, הוצאות רפואיות, עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד וכאב וסבל. עם זאת מאחר שהמטופל קיבל תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי בסך כולל של 1,490,707 שקלים, תביעתו נבלעת. עם זאת, לפי סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי המטופל זכאי לקבל 25% מהנזק שנגרם לו ועל כן הוא זכאי לקבל פיצוי מרופא השיניים בסך של 228,988 שקלים בתוספת הוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים ושכר טרחת עורך דין בסך של 53,500 שקלים.

ת"א (י-ם) 41357-08-14