רשלנות רפואית באבחון ובטיפול בדלקת תוספתן, מתי ניתן לתבוע פיצויים?

התוספתן מהווה חלק מהמעי הגס וממוקם בבטן הימנית התחתונה. התוספתן מזכיר בצורתו אצבע חלולה כאשר אורכו לרוב נע בין 5 ל-10 סנטימטרים. התפקיד של התוספתן בגוף האדם אינו ברור לחלוטין אך יש סברה כי הוא משתתף בתהליכים הקשורים למערכת החיסון.

כאשר מצב התוספתן תקין לרוב הוא אינו מורגש, אך כאשר יש דלקת בתוספתן מדובר במצב חירום רפואי המחייב התערבות רפואית מיידית.

מהן הגורמים להיווצרות דלקת בתוספתן?

דלקת בתוספתן נגרמת כתוצאה מחסימה שנוצרת בנקודת המוצא של התוספתן, לרוב עקב צואה או שאריות מזון שנתקעו באזור או בעקבות התנפחות של בלוטות לימפה באזור. אצל מטופלים בגילאים מבוגרים הסיבה לדלקת עלולה להיות גידול במעי הגס.

החסימה שנגרמת במוצא התוספתן מובילה לשגשוג חיידקים אשר מתרבים באזור וגורמים לדלקת חריפה של התוספתן.

כיצד מאבחנים דלקת תוספתן?

הדרכים המקובלות לאבחון דלקת בתוספתן כוללות בין היתר בדיקה גופנית שכוללת מישוש של הבטן וגילוי רגישות בחלקה הימני התחתון, ביצוע בדיקות דם אשר מציגות מדדי דלקת מוגברים בדמות CRP גבוה וריבוי של תאי דם לבנים.

אפשרויות נוספות לאבחון דלקת תוספתן כוללות בדיקת אולטרסאונד בטן או בדיקת CT בטן המשמשים לאישור או שלילת האבחנה הראשונית. בדיקה נוספת שמשמשת לאבחון של דלקת תוספתן היא בדיקת MRI אשר אינה מלווה בקרינה שמסכנת את העובר ולכן נערכת לרוב לנשים בהריון.

מהן אפשרויות הטיפול בדלקת בתוספתן?

בעבר, במקרים של דלקת תוספתן חריפה היה מקובל לכרות את התוספתן כבר בשלבים הראשוניים של הדלקת לצורך מניעת סיבוכים. הסיבוך העיקרי הקשור לדלקת תוספתן הוא התנקבות של התוספתן, פיזור חיידקים בחלל הבטן וזיהום של קרום הבטן אשר עלול לסכן את המטופל.

כיום, הטיפול בדלקת תוספתן נחלק לשניים – ניתן לטפל בדלקת באמצעות אנטיביוטיקה או לבצע ניתוח. ההחלטה ביחס לטיפול המתאים תתקבל בהתאם למספר משתנים שכוללים בין היתר את מצבו הקליני של המטופל, חומרת הדלקת, משך הזמן שבו הדלקת פעילה וממצאים מבדיקת ההדמיה. במקרה שמדובר בדלקת תוספתן אצל ילדים הטיפול המקובל הוא מתן אנטיביוטיקה ואילו הטיפול העיקרי עבור מבוגרים הוא ניתוח.

כיצד מתבצע ניתוח לכריתת תוספתן?

ניתוח תוספתן לרוב אורך בין חצי שעה ועד שעה וניתן לבצעו בשתי שיטות. השיטה לביצוע הניתוח תיקבע לפי הקריטריונים הבאים: מאפייני המטופל כגון משקל וגיל, ההיסטוריה הרפואית שלו, מאפייני הדלקת וניסיונו של המנתח.

אפשרות אחת לביצוע הניתוח היא בשיטה הפתוחה שבה המנתח מבצע חתך בבטן התחתונה, מאתר את התוספתן, קושר את כלי הדם שלו וכורת אותו. בהמשך המנתח יתפור את דופן הבטן.

אפשרות שנייה לביצוע הניתוח היא בשיטה לפרוסקופית דרך חתכים קטנים בדופן הבטן. בשיטה זו המנתח יחדיר 3 צינורות לבטן כאשר אחד מהם נושא ציוד אופטי שבעזרתו ניתן לראות את האזור המנותח על מסך גדול ואילו השניים הנותרים ישמשו להכנסת מכשור רפואי לכריתת התוספתן.

במקרה של איחור באבחון הדלקת או במקרה של התקדמות מהירה ומואצת של הדלקת, עלול להתפתח זיהום כללי או מקומי בחלל הבטן. במקרה כזה הטיפול הרפואי המקובל הוא כריתת התוספתן וביצוע שטיפות של חלל הבטן.

אם הרופא המטפל איחר באבחון דלקת בתוספתן או בטיפול בה והתרשלותו גרמה נזק למטופל, ניתן להגיש נגדו תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית. כדי להוכיח את התביעה, המטופל יצטרך להוכיח באמצעות חוות דעת רפואית של מומחה מטעמו כי הרופא המטפל הפר את חובת הזהירות שלו כלפיו וכי בעקבות ההפרה נגרם לו נזק.

בית החולים שחרר ילדה שסבלה מדלקת תוספתן לביתה - וישלם לה כ-150 אלף שקלים

בית משפט השלום בבת ים קיבל לאחרונה תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית שהגישו הוריה של ילדה ששוחררה מחדר מיון של בית חולים למרות קיומם של תסמינים מחשידים לדלקת תוספתן. השופט קבע כי בית החולים התרשל כלפי הילדה בעת ששחרר אותה לביתה כאשר היא הציגה תסמינים של דלקת תוספתן ולכן יפצה אותה על הנזק שנגרם לה.

לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, ילדה בגיל 9 פנתה עם הוריה למוקד רפואה דחופה והתלוננה על שלשולים והקאות עם חולשה כללית וכאבי בטן במשך יומיים. רופא שבדק אותה קבע כי היא ככל הנראה סובלת מדלקת מעי חריפה ולכן הפנה אותה לרופא המטפל בקופת החולים.

בערב אותו יום, בעקבות כאבי בטן חזקים, שלשולים והקאות, הילדה הובאה על ידי הוריה לבית חולים שם רופא כירורג קבע אבחנה של דלקת מעי והחליט שאין מקום להתערבות כירורגית דחופה.

מצבה של הילדה הידרדר והיא לא יכלה לקום מהמיטה

כעבור שלושה ימים שבהם הילדה לא יכלה לקום מהמיטה, סירבה לאכול ולשתות וסבלה מכאבי בטן, הוריה של הילדה הביאו אותה לחדר מיון של בית חולים אחר שם נערכה לה ספירת דם אשר הראתה תוצאה גבוהה של לויקוציטים. עוד נערך לילדה צילום חזה וצילום בטן אשר לא הדגימו ממצאים חשודים. בהמשך הילדה שוחררה מבית החולים לביתה.

כעבור ארבעה ימים ובעקבות הופעה של חום, שלשולים וכאבי בטן, הוריה של הילדה לקחו אותה שוב לבית החולים. יום לאחר הגעתה לבית החולים, הילדה נבדקה על ידי כירורג אשר אבחן רגישות בחלק התחתון של הבטן ובדיקת CT שנערכה לה הדגימה דלקת תוספתן חריפה. בעקבות האבחנה הילדה עברה ניתוח לכריתת תוספתן.

הוריה של הילדה טענו בין היתר כי בית החולים הראשון לא ביצע את הפעולות הנדרשות ממנו, לא ערך לילדה בדיקה מעמיקה ויסודית. עוד נטען כי לא בוצעה אבחנה מבדלת כנדרש ולא נשקלו חלופות לדלקת מעיים. כמו כן טענו ההורים כי בעקבות ליקוי הרישומים בבית החולים, יש מקום להפוך את נטל הראיה.

ביחס לבית החולים השני נטען כי הוא היה מחויב לזמן יועץ כירורגי בכיר ולבצע בדיקת הדמיה של הבטן כמו גם בדיקת CT אך דבר מאלו לא בוצע. ההורים הוסיפו וטענו כי אבחנה במועד הייתה יכולה לחסוך את הצורך בניתוח.

מנגד, קופת החולים שמנהלת את בית החולים השני טענה כי אבחון של דלקת תוספתן אצל ילדים הוא מורכב מאוד ולכן לא ניתן לקבוע שבית החולים התרשל באבחנה. עוד נטען כי הורי הילדה לא הרימו את הנטל להוכיח התרשלות מצד בית החולים ולא הוכיחו קשר סיבתי לנזק שנגרם לילדה.

קשר סיבתי בין התרשלות בית החולים השני ובין הצורך לבצע ניתוח בטן פתוח

לאחר שבחן את כלל העדויות והראיות השופט קבע כי שני בתי החולים התרשלו כלפי הילדה בהתנהלותם כלפיה. עם זאת נקבע כי התרשלותו של בית החולים הראשון לא גרמה נזק לילדה ואילו התרשלותו של בית החולים השני אכן גרמה נזק לילדה בכך שהיא נזקקה לניתוח בטן פתוח ולכן ניתן לבסס קשר סיבתי בין ההתרשלות ובין הנזק.

בסופו של דבר השופט קבע כי קופת החולים תשלם להורי הילדה פיצויים בסך של 148,300 שקלים עבור כאב וסבל ועזרת צד שלישי לעבר, שכר טרחת עורך דין והוצאות.

ת"א 73742-01-18