רשלנות רפואית בניתוח להחלפת מפרק הברך, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?

מפרק הברך הוא הגדול ביותר במפרקים שבגוף האדם כאשר פעילותו התקינה חיונית לביצוע פעולות יום יום פשוטות. המפרק בנוי משלוש עצמות - בחלק העליון עצם ירך, בחלק התחתון עצם השוק ובמרכז עצם הפיקה. חלקי העצם המצויים במפרק מצופים בשכבת סחוס חלקה ורכה. תפקידו העיקרי של הסחוס הוא לסייע לתנועה טובה יותר בתוך המפרק. כמו כן, בין העצמות ממוקם המיניסקוס שמסייע לבלום את הזעזועים במפרק שמיוצב ומוחזק על ידי מספר רצועות.

מהם הגורמים לכאבים כרוניים והגבלות בתנועת הברך?

לרוב, כאבים כרוניים והגבלות בתנועת הברך נובעים מדלקת של המפרק. הסיבות השכיחות ביותר לדלקת במפרק הברך הן דלקת מתמשכת של מפרק הברך, מחלה ניוונית שחיקתית של המפרק שקיים בה מרכיב דלקתי וכן דלקת לאחר טראומה.

המחלה הניוונית השחיקתית מובילה לשחיקת סחוס במפרק ולהיעלמותו כך שהעצמות במפרק נותרות חשופות, מתחככות האחת בשנייה וגורמות לדלקת שבאה לידי ביטוי בכאבים, נוקשות והגבלה בתנועתיות של הברך.

במקרים שבהם טיפול שמרני אינו מועיל וכאשר נוקשות או כאב במפרק מפריעים למטופל בביצוע פעולות יום יום בסיסיות כגון הליכה ועליה במדרגות, כאשר המטופל מרגיש שהוא נזקק להעלות את מינון התרופות ומוותר על תחביבים וטיולים, ייתכן שאין מנוס מביצוע ניתוח להחלפת מפרק הברך.

כיצד מתבצע הניתוח בפועל?

בניתוח להחלפת מפרק הברך, המנתח מסיר את כל משטחי הסחוס והעצם הפגועים במפרק ומחליף אותם במשטחים עשויים מתכת. בין החלקים העשויים מתכת המנתח יניח לוחית קשיחה עשויה פוליאתילן שתכליתה לאפשר תנועה חלקה של המפרק. חשוב לציין כי לא בכל ניתוח להחלפת ברך תתבצע החלפה של כל רכיבי המפרק. אורך החיים של מפרק מלאכותי נע בין 15-20 שנה כאשר לאחר שחיקת המפרק המלאכותי יש להחליפו באחר.

רשלנות רפואית בניתוח להחלפת מפרק ברך

אם רופא מנתח חרג מסטנדרט התנהגות רפואי מקובל לפני הניתוח, במהלכו או אחריו, ובתוך כך הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המטופל וגרם לו נזק, יש מקום להגיש נגדו תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית. מאחר שמדובר בעניין שברפואה, תקנה 87(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מחייבת את המטופל לצרף לתביעתו חוות דעת רפואית כדי להוכיחה ולבססה. כדי שהתביעה תתקבל, המטופל יצטרך להוכיח כי הצוות הרפואי חרג מסטנדרט טיפול רפואי מקובל וסביר וכי נגרם לו נזק בעקבות מחדלו של הרופא.

641,680 שקלים לגבר שסבל משיתוק בכף הרגל עקב ניתוח להחלפת מפרק ברך

בית משפט השלום בראשון לציון קיבל תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית שהגיש גבר נגד בית חולים שבו עבר ניתוח להחלפת מפרק ברך. לאחר שבחנה את כלל העדויות והראיות השופטת קבעה כי המטופל לא קיבל טיפול ומעקב הולמים לאחר הניתוח כאשר הצוות הרפואי כשל במשימתו, התרשל בתפקידו ומנע מהמטופל טיפול יעיל ומהיר שהיה בו כדי לתקן את הנזק שנגרם לו במהלך הניתוח.

בדיקת CT הדגימה חסימה של עורק גדול בירך

לפי העובדות המופיעות בפסק הדין, המטופל שהיה בגיל 68 בעת הניתוח להחלפת מפרק הברך סיים את הניתוח כאשר לא נרשמו בעיות מיוחדות במהלכו. בדיקת CT שבוצעה למטופל באותו היום הדגימה חסימה של עורק גדול בירך. מאוחר יותר באותו היום, המטופל נותח על ידי מומחי כלי דם שהבחינו בעורק החתוך עם חסר של 3 סנטימטרים ובלית ברירה השתמשו בשתל מלאכותי כדי לשחזרו.

המטופל טען כי לאחר הניתוח הראשון התפתחה אצלו בעיה בזרימת הדם ברגל המנותחת בשל קרע בעורק אשר נגרם לו במהלך הניתוח. המטופל טען כי לאחר הניתוח הוא סובל משיתוק של כף הרגל וכי הטיפול בו היה רשלני והתבטא ביצירת הקרע ובמעקב רשלני לאחר הניתוח שלא כלל את בדיקת הרגל המנותחת בניגוד לנהלים המקובלים בפרקטיקה הרפואית.

המטופל הוסיף וטען כי בעקבות ההתנהלות הרשלנית של הצוות הרפואי בבית החולים הוא נותר עם צליעה בולטת ברגל ימין, צניחה של כף רגל ימין וחוסר יכולת ליישר את הברך.

מנגד, בית החולים טען כי לא נפל כל פגם בטיפול הרפואי שניתן למטופל. עוד נטען כי לא היה ניתן לזהות את הפגיעה מוקדם יותר וכי הצוות הרפואי פעל כשורה ולא התרשל כלפי המטופל. עוד נטען כי ממועד גילוי האיסכמיה ברגלו של המטופל, הוא טופל במהירות ראויה לשבח. בית החולים הוסיף וטען כי הנכות שנגרמה למטופל היא תוצאה של סיבוך נדיר אך מוכר בספרות הרפואית האורטופדית.

היה ניתן לגלות עדויות לאיסכמיה שעות לפני גילויה בפועל

לאחר שבחנה את כלל העדויות והראיות, השופטת קבעה כי היה ניתן לגלות אינדיקציות לאיסכמיה שעות לפני גילויה בפועל. השופטת הוסיפה כי בית החולים לא עמד בנטל להוכיח כי לא התרשל כלפי המטופל וכי התרשלותו של בית החולים בתיעוד הפעולות שנעשו או לא נעשו בעניינו של המטופל מנעו ממנו את האפשרות להוכיח שהנזק שנגרם לו היה נמנע לו נערך מעקב הולם אחר מצב הרגל המנותחת.

השופטת קבעה כי בית החולים הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המטופל וכי יש קשר סיבתי בין התרשלותו ובין הנזק שנגרם למטופל. לאחר שבחנה את חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, היא קבעה כי למטופל נגרמה נכות רפואית ותפקודית בשיעור של 60%.

בסופו של דבר השופטת קבעה כי סך נזקיו של המטופל מסתכמים ב-520 אלף שקלים וכי בית החולים ישלם לו גם שכר טרחת עורך דין בסך של 121,680 שקלים.

ת"א 29761-08-15