רשלנות רפואית בניתוח עיניים לתיקון פזילה, מתי ניתן לתבוע פיצויים?

פזילה היא מצב שבו שתי העיניים אינן מקבילות האחת לשנייה, כאשר את הפזילה ניתן לחלק לשני סוגים - פזילה מולדת ופזילה נרכשת. פזילה נגרמת בעקבות חוסר איזון בכוח השרירים המניעים את העין. ישנם סוגים שונים של פזילה דוגמת פזילה כלפי פנים, פזילה כלפי חוץ וכן עיניים שסוטות למעלה. מכיוון ששישה שרירים שונים אחראים על הזזת כל אחת מהעיניים, יש גם הרבה צירופים של שרירים חזקים ושל שרירים חלשים שעשויים לגרום לעיניים לא להיות מקבילות זו לזו.

לצורך הבנת הסוגייה, יש לציין כי את העין מחזיקים במקומה שישה שרירים - ארבעה שרירים ישירים שמניעים את גלגל העין ימינה, שמאלה למעלה ולמטה בצירוף של שני שרירים אלכסוניים המאפשרים תנועות סיבוביות של העיניים.

טיפול שאינו פולשני לפני בחירה בניתוח לתיקון הפזילה

בטרם יופנה המטופל לבצע ניתוח לתיקון הפזילה, מקובל לנסות טיפול שאינו פולשני כגון משקפיים, תרגילים מיוחדים לעיניים כמו גם טיפול תרופתי. בקרב חלק מהילדים שסובלים מהתופעה, ניתן לסגור את אחת העיניים באמצעות רטייה לצורך שיפור הראייה בעין שאינה ישרה או כדי למנוע את החמרת הפזילה ואת גדילת זווית הפזילה. על פי רוב ניתוח לתיקון פזילה כרוך בחיזוק של שרירי העיניים החלשים תוך החלשת שרירי העיניים החזקים וזאת לצורך איזון כוחותיהם ויישורן עד למצב מקביל. לצורך מיקום השרירים במיקומם החדש נעשה שימוש בחוטים שבאמצעותם הרופא המנתח עורך למטופל תפרים.

בפועל, הניתוח מתבצע תחת הרדמה כללית כאשר במבוגרים במקרים רבים נעשה שימוש בטכניקה שכוללת את כוונון התפר. בטכניקה זו במקום לקשור את השריר בסיום הניתוח, מותירים אותו רפוי באמצעות ביצוע קשר זמני. בניתוח שמתבצע לצורך תיקון פזילה מחלישים או מחזקים את השרירים בהתאם לסוג הפזילה. ברוב המקרים כדי להתגבר על הפזילה יש צורך בביצוע ניתוח של שני שרירים לפחות כאשר לעיתים מנתחים אך ורק את העין הפוזלת ולעיתים את שתי העיניים. תוך כדי הניתוח ניתן להחליש שריר חזק או לחזק שריר חלש.

מדידת זווית הפזילה של המטופל לפני הניתוח

לפני ביצוע הניתוח, רופא העיניים יבדוק את המטופל וימדוד את זווית הפזילה שלו. בהמשך הוא יחליט האם להחליש את השריר או שמא דווקא לחזקו ובתוך כך יחליט גם איזו מהעיניים עליו לנתח. לפי ממצאי הבדיקה הרופא יבדוק בטבלה בכמה מילימטרים עליו לקצר את השרירים הרלבנטיים.

אחרי שהחולה התאושש מההרדמה והוא ער לחלוטין, המנתח יכול למדוד את מיקום העין ולשנות את מיקום השרירים עד ליישורה המוחלט של העין. התפרים יתפרקו בעין מעצמם לאחר 4-5 שבועות.

לרוב, לאחר 6 שבועות ממועד ביצוע הניתוח ניתן לדעת אם הוא נכשל או הצליח. הצלחת הניתוח תלויה ברוב המקרים במקורה וסיבתה של הפזילה הראשונית.
האם קיימים סיכונים בניתוח?

בעוד הניתוח נחשב לבטוח באופן יחסי מאחר שהוא מתבצע בחלקו החיצוני של העין ולכן קיים סיכון מזערי של היווצרות נזק בעין או בראייה, אך חשוב לציין כי ייתכן זיהום לאחר הניתוח שלרוב מטופל בהצלחה באמצעות אנטיביוטיקה. במקרים שבהם העין כואבת מאוד או אדומה ובמקרים שבהם המטופל סובל משינוי משמעותי בכושר הראייה, מומלץ לפנות מיד לרופא המטפל.

במקרה של רשלנות רפואית שהתרחשה בניתוח לתיקון פזילה אשר בעקבותיה נגרם נזק למטופל, הוא יוכל להגיש תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית נגד בית החולים שבו נערך לו הניתוח ונגד הצוות הרפואי. לצורך הוכחת וביסוס התביעה, המטופל יצטרך לצרף לתביעתו חוות דעת של מומחה רפואי בתחום העיניים אשר יעריך את הנזק שנגרם לו בעקבות הניתוח וייבחן את שאלת ההתרשלות לפי המסמכים הרפואיים הרלבנטיים והבדיקה הקלינית שיערוך למטופל.

פיצוי בסך של 728,500 שקלים לצעיר שמצבו הרפואי הורע לאחר ניתוח לתיקון פזילה

בית משפט השלום בנצרת קיבל תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית שהגיש מטופל נגד מדינת ישראל לאחר שבהיותו ילד בן 10 נפגע בעינו במהלך ניתוח לתיקון פזילה. לאחר בחינת כלל העדויות והראיות השופטת קבעה כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין המעשים והמחדלים של הצוות הרפואי ובין הנזק שממנו סובל האיש בהיותו מבוגר. על כן, נקבע כי הצוות הרפואי התרשל כלפי האיש וגרם לו נזק.

לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, המטופל עבר ארבעה ניתוחים לתיקון פזילה בהיותו ילד עקב פזילה שממנה סבל בעינו הימנית. במסמכים הרפואיים של בית החולים נרשם ביחס לניתוח הרביעי כי אובחן איבוד שרירים בעין כאשר נמצאה אך ורק רקמת חיבור וצלקת.

המטופל טען כי לאחר הניתוח השני שעבר, המנתח הודיע להוריו כי אירעה תקלה בניתוח שבאה לידי ביטוי בפגיעה בשריר העין שגרמה לבריחת השריר ממקומו. עוד נטען כי לאחר הניתוח, העין של האיש המשיכה לפזול החוצה, לבלוט ואף נהייתה אדומה. המטופל הוסיף וטען כי ברשומות הרפואיות לא צוין כל מהלך ניתוחי בלתי תקין.

מנגד, בית החולים והרופא המנתח הכחישו את הטענות המיוחסות להם ביחס לקיומה של רשלנות רפואית במתן טיפול רפואי למטופל. לטענתם התופעה שממנה סובל המטופל היא מוכרת בקרב ילדים בניתוח מסוג כזה. לגרסתם, בוצעו למטופל כל הבדיקות והאבחונים הדרושים והניתוחים שבוצעו לו היו תקינים ומתאימים לסטנדרטים המקובלים ברפואה.

בית החולים והצוות הרפואי התרשלו כלפי המטופל

מומחה רפואי מטעם בית המשפט אשר בדק את המטופל קבע כי נותרה לו נכות בשיעור של 15% בגין פזילה עם כפל ראיה במבט לצדדים.

לאחר בחינת כלל העדויות והראיות השופטת קבעה כי בית החולים והצוות הרפואי התרשלו כלפי המטופל לאחר הניתוח השני ובמהלך הניתוח השלישי כמו גם בניהול הרשומה הרפואית. השופטת קבעה כי הצוות הרפואי לא טיפל באיש כראוי במהלך הניתוח השלישי שעבר ולא ביצע כל פעולה שתבטיח את איתור השריר שהחליק ואת חיבורו מחדש למקומו. עוד נקבע כי בית החולים התרשל בניהול הרשומה הרפואית כשהשתמש באבחנות לא נכונות ולא רלבנטיות ובכך שלא ביצע מעקב רפואי לאחר הניתוח השלישי. השופטת הוסיפה כי קיים קשר סיבתי בין התנהלות הצוות הרפואי ובין הנזק שנגרם למטופל בעינו.

בסופו של דבר השופטת קבעה כי לנוכח נכות תפקודית בשיעור של 15%, מדינת ישראל תשלם למטופל פיצוי בסך כולל של 728,500 שקלים עבור הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הפסדי פנסיה, הוצאות רפואיות ונסיעות, עזרת צד ג' וכאב וסבל. כמו כן נקבע כי מדינת ישראל תשלם למטופל החזר אגרה, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 95,699 שקלים.

ת"א 65853-10-13