רשלנות רפואית בניתוח להחלפת מפרק ירך, מתי ניתן לתבוע פיצויים?
מפרק הירך הוא אחד המפרקים הגדולים ביותר בגוף האדם, הוא בנוי מראש דמוי כדור שמותאם בצורתו לגומחה קעורה הממוקמת בעצם האגן. מסביב למפרק הירך מצויים שרירים, רצועות וקופסית שעוזרים לפעילותו התקינה של המפרק ושומרים על יציבותו.
כדי לאפשר תנועה חלקה ונטולת כאבים, ראש עצם הירך והגומחה הקעורה בעצם האגן מצופים בסחוס מפרקי שתפקידו להפחית חיכוך בעת תנועה ולבלום זעזועים.
בזמן הליכה, ריצה או קפיצה, כוחות הפגיעה נספגים על ידי הסחוס. כאשר קיים הרס של סחוס נוצר חיכוך בין העצמות שמוביל לשחיקת המפרק, לכאבים חזקים ולהגבלות בתנועה. הרס הסחוס עלול להיגרם בעקבות דלקת פרקים ראומטית, ניוונית או בעקבות חבלה.
אין מנוס מניתוח החלפת מפרק ירך אם מוצו כל אפשרויות הטיפול השמרניות
מכיוון שברפואה המודרנית טרם נמצאו פתרונות לשיקום הסחוסים וחידושם, במקרים שבהם מוצו כל אפשרויות הטיפול הבלתי ניתוחיות כולל טיפולי פיזיותרפיה ותרופות נוגדות כאבים ונוגדות דלקת, לרוב אין מנוס מביצוע ניתוח להחלפת מפרק הירך. מטרת הניתוח היא להפחית את הכאבים שמהם סובל המטופל, להביא לשיפור של טווחי התנועה במפרק ותוך כך לשפר משמעותית את איכות חייו של המטופל. מעל מ-90% מהמטופלים שנותחו להחלפת מפרק ירך דיווחו על שיפור בתנועתיות, הקלה משמעותית בכאבים ועליה באיכות החיים.
הסיכויים להתפתחות סיבוכים לאחר הניתוח נעים סביב 2%-1% ועשויים לכלול שברים, פגיעות עצביות, פריקות וסיבוכי הרדמה. נוסף על כך קיים סיכון לזיהום באזור של המפרק המושתל וזאת אף לאחר שנים ממועד הניתוח בעקבות חדירת חיידקים למחזור הדם ונדידתם לאזור הניתוח.
במקרה של רשלנות רפואית בניתוח להחלפת מפרק ירך אשר גרמה נזק למטופל, ניתן להגיש תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית נגד הצוות הרפואי. לתביעה יש לצרף חוות דעת של מומחה רפואי בתחום האורתופדיה לצורך ביסוס התביעה והוכחתה. כדי לזכות בתביעה, הנפגע יצטרך להוכיח קיומה של רשלנות רפואית כלפיו, קיומו של נזק וקשר סיבתי בין ההתרשלות ובין הנזק.
פיצוי בסך 1.1 מיליון שקלים לאישה שרגלה שותקה עקב רשלנות בניתוח להחלפת מפרק ירך
בית משפט השלום בקריות קיבל תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית שהגישה אישה נגד מדינת ישראל – בעלת בית החולים שבו עברה ניתוח להחלפת מפרק ירך שבעקבותיו נגרמה לה פגיעה עצבית ושיתוק ברגל. לאחר בחינת כלל הראיות והעדויות השופטת קבעה כי מתיחת הרגל באופן שאינו מבוקר גרמה לפגיעה עצבית ולשיתוק ברגלה של המטופלת.
לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, האישה סבלה ממום מולד בירך שמאל שגרם לה להתהלך בצליעה. בשלב מסוים האישה החלה להתלונן על הגבלה בתנועות וכאבים אשר בגינם היא הופנתה לבצע ניתוח אלקטיבי להחלפת מפרק ירך. בתאריך 15.7.2013 המטופלת עברה ניתוח להחלפת מפרק הירך שלאחריו לא יכלה להזיז את רגלה או להרגיש אותה מתחת לברך ולכן נאלצה להתנייד באמצעות כיסא גלגלים.
בדיקת אולטרסאונד הדגימה שיתוק מלא של העצב ברגל וקרע בעורק הפמורלי
המטופלת טענה כי בדיקת אולטרסאונד שביצעה לאחר הניתוח הדגימה היעדר זרימה בעורק הפמורלי, קרע בעורק הפמורלי המשותף כמו גם שיתוק מלא של העצב, אשר בעקבותיו היא לא יכולה להרגיש את רגלה מתחת לברך או להזיז אותה. עוד נטען כי בעקבות הניתוח היא נותרה מרותקת לכיסא גלגלים בשל חוסר יכולתה להתהלך בכוחות עצמה. בחוות דעת רפואית שצירפה המטופלת לתביעתה צוין כי ליקויים בתכנון הניתוח הובילו לפגיעה עצבית. עוד צוין כי במהלך הניתוח נגרם קרע בעורק הראשי ברגל עקב מתיחת יתר מעבר ל-4 סנטימטרים.
מנגד, המדינה הכחישה את טענת הרשלנות והוסיפה כי לא היה קשר סיבתי בין מעשי הרופאים ובין נזקיה של המטופלת. בחוות דעת של מומחה רפואי מטעם המדינה צוין כי הניתוח בוצע על ידי צוות מנוסה שפעל כשורה.
השופטת ציינה כי שיתוק הרגל אירע לאחר ובעקבות הניתוח שעברה להחלפת מפרק הירך, בעת שהמטופלת הייתה תחת הרדמה מלאה ותחת שליטה מלאה של צוות בית החולים. כמו כן הובהר כי מכיוון שלמנתח שביצע את הניתוח אין ידיעה בדבר הסיבה המדויקת שגרמה נזק למטופלת, ברור שאין ידיעה כזו למטופלת עצמה.
בית החולים התרשל כלפי המטופלת בביצוע הניתוח ובשלב שלאחר הניתוח
נקבע כי המדינה לא עמדה בנטל לשכנע כי הנזק שנגרם למטופלת נגרם באופן בלתי נמנע על ידי מכשיר ניתוחי או עקב סיבוך טבעי ולכן המסקנה הסבירה היא כי המדינה התרשלה כלפי המטופלת בביצוע הניתוח. השפטת הוסיפה כי רשלנותו של בית החולים התבטאה בשלב הניתוח עצמו ובשלב שלאחר הניתוח באמצעות אבחנה שגויה של ספזם והמתנה ממושכת של 3 שעות בהיעדר שיפור במצבה של המטופלת.
בסופו של דבר, השופטת קבעה כי המדינה תפצה את המטופלת בסך של 1,090,852 שקלים עבור פגיעה בכושר ההשתכרות, כאב וסבל, הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים, עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד, ניידות, הוצאות לעבר ולעתיד והתאמת דיור. כמו כן נקבע כי המדינה תשלם את שכר טרחת עורך הדין של המטופלת בסך של 260 אלף שקלים ותישא בהוצאות המשפט שהוציאה.
תא (קריות) 11318-09-15