רשלנות רפואית במתן תרופות נוגדות דלקת לחולה כליות, מתי אפשר לקבל פיצויים?

תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות מכונות בעגה המקצועית NSAIDS ומיועדות לשכך כאבים ולהפחית דלקות במנגנון שאינו סטרואידי. תרופות מסוג זה נמצאו יעילות בהקלה על כאבים בכלל ועל כאבים כרוניים וחריפים בפרט. נוסף על כך, התרופות נוגדות הדלקת מפחיתות פעילות דלקתית, חום ונוקשות שנלווית לדלקת מפרקים.

תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות יעילות בטיפול בכאבים שנגרמים על ידי נזק דלקתי מתמשך ואיטי לרקמות, כמו במצבים של דלקתיות במפרקים ובטיפול בכאב ממוקד או כללי כגון כאבי מחזור, כאבי ראש וכאבי גב. חשוב לציין כי נטילה ממושכת של תרופות מסוג זה עלולה להוביל לתופעות לוואי חמורות.

כיצד פועלות תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות?

מנגנון הפעולה של התרופה שונה מזה של תרופות סטרואידיות וכולל עיכוב ייצור של פרוסטגלנדינים המעורבים בפעילות דלקתית. השימוש בתרופות נוגדות הדלקת עלול להיות מלווה בסיבוכים והפרעות בתפקוד הכליות. פרוסטגלנדינים משמשים בין היתר להרחבה של צינורות הדם בכליה, לפיכך, הפחתת רמות הפרוסטגלנדינים הנלווית לשימוש בתרופה עלולה להוביל להיצרות של צינורות הכליה ומכאן לירידה ממשית ביכולת הסינון הכלייתית ולאגירת נוזלים ומלחים בגוף המטופל.

בחשיפה למינונים גבוהים של תרופות נוגדות דלקת עלולים להתפתח סיכונים כלייתיים חמורים כגון תסמונת נפרוטית, מחלת כליה אינטרסטיציאלית, אי ספיקת כליות חריפה ואף נמק טובולרי חריף. לכן, בשימוש ממושך בתרופות נוגדות דלקת רצוי לבצע בדיקות מעבדה לצורך מעקב אחר תפקודי הכליות.

הגשת תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית נגד הצוות הרפואי

במצב שבו ניתן למטופל שחולה במחלת כליות טיפול בתרופות נוגדות דלקת אשר גרם להתדרדרות בתפקוד של כליותיו ואף לקריסה של התפקוד הכלייתי, ניתן להגיש תביעת פיצויים נגד הצוות הרפואי בגין רשלנות רפואית במתן טיפול תרופתי. לצורך ביסוס התביעה, המטופל יצטרך לצרף אליה חוות דעת מטעם מומחה רפואי שיפרט בה את התרשלות הצוות הרפואי במתן התרופות, את הנזקים שנגרמו לו עקב הטיפול התרופתי הרשלני ואת הקשר הסיבתי בין מתן התרופות נוגדות הדלקת ובין הנזק שנגרם לו.

560 אלף שקלים למטופל שסבל מאי ספיקת כליות סופנית עקב קבלת טיפול תרופתי רשלני

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית שהגיש גבר נגד קופת החולים לאחר שנגרם לו נזק כלייתי בעקבות טיפול תרופתי שניתן לו לטיפול בכאבי פרקים. השופטת קבעה כי הרופא המטפל היה צריך לצפות כי עקב תפקוד הכליות הלקוי של המטופל עלול להיגרם לו נזק עקב שימוש בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות. עוד נקבע כי בעת מתן הטיפול התרופתי הוא הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המטופל וגרם לו נזק.

לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, המטופל יליד שנת 1961 סבל מכאבי פרקים בשנת 1997, פנה לקופת החולים וקיבל טיפול בכדורים נוגדי דלקת במשך יומיים. עקב הטיפול האיש החל לסבול מכאבי בטן קשים, והפסיק את הטיפול התרופתי בהוראת הרופא המטפל. כעבור חודשיים המטופל אובחן כסובל ממחלת וגנר אשר בין היתר פוגעת בכליות. בחודש נובמבר בשנת 1999 עקב הופעת סימפטומים ריאתיים נערכה לאיש בדיקת ביופסיה שהדגימה סימני הצטלקות נרחבים בכליה.

אי ספיקת כליות סופנית המחייבת דיאליזה והשתלת כליה

בחודש מאי בשנת 2003 אובחן המטופל כסובל מהתדרדרות חמורה בתפקודי הכליות ועבר ביופסיה של הכליה שהדגימה ממצא של דלקת כלייתית שעשויה להתאים לנזק משימוש בתרופות נוגדות דלקת אנטי סטרואידיות. תפקודו של האיש המשיך להתדרדר עד שהגיע למצב של אי ספיקת כליות סופנית ונזקק לבצע דיאליזה. בחודש ספטמבר בשנת 2005 האיש עבר בהצלחה ניתוח להשתלת כליה.

עיון ברשומה הרפואית של האיש מלמד כי נרשמו לו תרופות נוגדות דלקת אנטי סטרואידיות שש פעמים לאחר אבחון המחלה במשך תקופה של יותר מ-3 שנים.

המטופל טען כי רופאי קופת החולים התרשלו כלפיו בכך שרשמו לו טיפול בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות תוך הפרת חובתם להיוועץ עם מומחים בתחום הנפרולוגיה. זאת לנוכח ידיעתם כי הוא סובל ממחלת וגנר אשר עלולה לפגוע בכליות. לגרסתו של האיש, הטיפול התרופתי השגוי גרם להתדרדרות בלתי הפיכה בתפקוד כליותיו והביא אותו למצב של אי ספיקת כליות סופנית. המטופל הוסיף כי טרם ניתן לו הטיפול התרופתי המזיק, לא הסבירו לו רופאי קופת חולים על הסכנות הטמונות בנטילת טיפול זה על רקע מצב תפקודי הכליה שלו.

קופת החולים טענה כי אין קשר בין מצבו הרפואי של המטופל ובין הטיפול התרופתי שקיבל

מנגד, קופת החולים טענה כי המטופל סובל במשך שנים רבות ממחלת וגנר אשר גורמת להתדרדרות מתמשכת ואיטית של כליותיו עד לצורך בהשתלת כליה. עוד נטען כי לא נפל כל פגם בהתנהלות הרופאים בקופת החולים אשר אפשרו למטופל לקבל חלופות לתרופות נוגדות הדלקת כאמור. לפי גרסת קופת החולים, מצבו של המטופל נובע באופן בלעדי ממחלת וגנר שממנה הוא סובל ומהתדרדרותה הבלתי נמנעת.

לאחר שבחנה את חוות הדעת מטעם המומחים הרפואיים, השופטת קבעה כי נטילת הטיפול התרופתי היוותה גורם מאיץ להגעתו של המטופל למצב של אי ספיקת כליות סופנית. לפיכך נקבע כי קיים קשר סיבתי בין נטילת הטיפול התרופתי ובין ההחמרה בתפקוד הכליות של המטופל באמצעות האצת התהליך של קריסת התפקוד הכלייתי.

הרופא הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המטופל

השופטת הוסיפה כי בהתאם לידע הרפואי שהיה קיים בתקופה הרלבנטית, הרופא המטפל היה צריך לצפות כי עקב תפקוד הכליות הלקוי של האיש עלול להיגרם לו נזק משימוש בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות. עוד צוין כי הרופא לא עקב כיאות אחרי המטופל לאחר נטילת הטיפול התרופתי ופעל בניגוד לסטנדרט ההתנהגות המצופה מרופא סביר תוך הפרת חובת הזהירות שלו כלפי המטופל.

בסופו של דבר, השופטת קבעה כי קופת החולים התרשלה כלפי המטופל ולכן תפצה אותו בסך של 460 אלף שקלים עבור כאב וסבל, הוצאות רפואיות ונסיעות, עזרת צד שלישי והפסד השתכרות. נוסף על כך נקבע כי קופת החולים תשלם למטופל סך של 100 אלף שקלים עבור שכר טרחת עורך דין.

ת"א 1167-09