רשלנות רפואית בניתוח לכריתת תוספתן, איך אפשר לקבל פיצויים?

התוספתן מהווה חלק מהמעי הגס וממוקם בבטן הימנית התחתונה, כאשר תפקידו בגוף האדם אינו ידוע במדויק וייתכן כי יש לו חלק במערכת החיסון של הגוף. אבחנה של דלקת בתוספתן היא אינה פשוטה מאחר שסימני המחלה הם כלליים ועשויים להיות אופייניים למגוון של מחלות בטן אחרות.

דלקת בתוספתן שכיחה בגילאים שבין 20 ועד 40 ומאופיינת בכאב בטן עמום שמתחיל באזור מרכז הבטן, מתפשט לעבר חלקה הימני - תחתון ומלווה לעיתים גם בהקאות, חום ושלשול. הדלקת נגרמת לרוב מחסימה בנקודת המוצא של התוספתן בעקבות התנפחות של בלוטות לימפה באזור או בשל היתקעות של שאריות צואה או מזון. בגילאים מבוגרים יותר מקור הדלקת עלול להיות בגידול במעי הגס.

כיצד ניתן לאבחן דלקת בתוספתן?

כדי לאבחן דלקת בתוספתן מקובל לערוך למטופל בדיקה גופנית, באמצעות מישוש של הבטן ובחינת רגישות בבטן הימנית התחתונה. לצורך ביסוס האבחנה נהוג לבצע בדיקת CT בטן, אולטרסאונד בטן או בדיקת MRI. חשיבות האבחון גבוהה מכיוון שבהיעדר אבחון מתאים מצבו של המטופל עלול להתדרדר והחום שלו צפוי לעלות. במקרה שבו התוספתן מנוקב, המטופל עלול לסבול מכבאי בטן עזים ומפושטים, מצמרמורת ומחום גבוה שעלולים להוביל לסכנת חיים ממשית.

מהן אפשרויות הטיפול בדלקת בתוספתן?

כאשר אובחנה דלקת תוספתן חריפה בעבר, הטיפול המקובל היה כריתה של התוספתן כבר בשלבים הראשוניים של הדלקת כדי למנוע את ניקוב התוספתן ואת פיזור החיידקים בחלל הבטן. כיום הטיפול המקובל בדלקת בתוספתן נחלק לשניים. אפשרות אחת היא מתן טיפול תרופתי של אנטיביוטיקה ואילו האפשרות השנייה היא באמצעות ניתוח לכריתת התוספתן.

הצוות הרפואי יבחר באפשרות הטיפול המתאימה לפי ממצאי הבדיקה הגופנית שנערכה למטופל, מצבו הקליני, חומרת הדלקת וממצאי בדיקות ההדמיה שנערכו לו. יש לציין כי ברוב המקרים כאשר מדובר בדלקת תוספתן אצל מטופל מבוגר, לרוב אפשרות הטיפול תהיה ניתוח.

ניתן לבצע את הניתוח לכריתת התוספתן תחת הרדמה כללית בגישה לפרוסקופית באמצעות שלושה צינורות שמוחדרים דרך חתכים בבטן. אחד הצינורות נושא ציוד אופטי שמאפשר לראות את אזור הניתוח ושני צינורות נוספים משמשים לביצועו.

אפשרות שנייה לבצע את הניתוח היא באמצעות פתיחת הבטן בחלקה הימני - תחתון שנעשית לצורך איתור התוספתן, קשירת כלי הדם המובילים דם אליו וכריתתו.

רשלנות רפואית בניתוח לכריתת תוספתן

אדם שנפגע מרשלנות רפואית במהלך ניתוח לכריתת תוספתן זכאי להגיש תביעת רשלנות רפואית נגד הצוות הרפואי שהתרשל כלפיו וגרם לו לנזק. במהלך ניתוח לכריתת תוספתן אשר נעשה תוך חריגה מסטנדרט ההתנהגות הרפואי המקובל בניתוח מסוג זה, עלול להיגרם נזק למעי וזיהום תוך בטני. מטופל שנפגע עקב רשלנות רפואית יצטרך להוכיח באמצעות חוות דעת רפואית של מומחה מתאים כי הצוות הרפואי הפר את חובת הזהירות שלו ובשל ההפרה נגרם לו נזק.

מיליון שקלים למטופל שסבל מקרע במעי לאחר ניתוח לכריתת תוספתן

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית שהגיש גבר לאחר שנגרם לו קרע במעי וזיהום תוך בטני במהלך ניתוח לכריתת תוספתן. לאחר שבחן את כלל הראיות והעדויות, השופט קבע כי הצוות הרפואי התרשל כלפי המטופל במהלך הניתוח וגרם לו לחור במעי ולכן פסק למטופל פיצויים בסך של כמיליון שקלים.

לפי העובדות שצוינו בפסק הדין, כארבע שנים לפני הגשת התביעה, האיש פנה לבית חולים עקב כאבי בטן והקאות אך שוחרר לביתו לאחר שנבדק. כעבור יומיים רופא קופת חולים אבחן כי המטופל סובל מדלקת בתוספתן והפנה אותו לחדר המיון.

בבדיקות CT ואולטרסאונד שנערכו לאיש הודגמה דלקת חריפה בתוספתן והוחלט לערוך לו ניתוח לכריתת התוספתן שלאחריו הוא שוחרר לביתו.

המטופל סבל מחור במעי הדק בעקבות ניתוח לכריתת תוספתן

האיש שב לבית החולים כעבור שלושה ימים כשהוא מתלונן על כאבים בבטן ובחזה. בבדיקה שנערכה לו נמצא חור במעי הדק ותוכן צואתי בבטן. הצוות הרפואי הניח כי הניתוח או הדלקת בתוספתן גרמו לחור במעי הדק ולמעבר של מזון מעוכל לחלל הבטן שהוביל לזיהום. בשל מצבו הרפואי המטופל עבר עוד שבעה ניתוחים לצורך טיפול בחור במעי הדק וניקוז מוגלה מאזור פי הטבעת.

המטופל טען כי רשלנות הצוות הרפואי במהלך הניתוח גרמה לחירור המעיים שהוביל להידבקויות ולכאבי בטן קשים וממושכים, להפרעות ביציאות ולהחמרה בבעיית הטחורים שממנה סבל. לטענתו, במקרה זה מוצדק להעביר לצוות הרפואי את נטל הראייה להוכיח שלא הייתה רשלנות מצידו לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

מנגד, הצוות הרפואי טען כי ניתוח כריתת התוספתן בוצע על ידי רופאים מוסמכים בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת. עוד נטען כי לא היה ניתן למנוע קרע במעיים מאחר שהמומחים נקטו בכל האמצעים והפעולות המקובלים למניעת פגיעה באיברים סמוכים לתוספתן.

הצוות הרפואי לא הוכיח כי לא התרשל במהלך ביצוע הניתוחים שהתארכו מעבר לסביר

השופט הבהיר כי דוחות הניתוחים הראשון והשני לא פירטו את הגורם לחור במעיים ואת הסיבות שהביאו להתארכות הניתוחים מעבר לפרק הזמן הממוצע והסביר. לפיכך נקבע כי הקרע במעיים נגרם עקב פעולה כירורגית רשלנית של הצוות הרפואי. השופט קבע כי בנסיבות המקרה הנטל להוכיח כי לא התקיימה רשלנות מוטל על הצוות הרפואי. מאחר שהצוות הרפואי לא הוכיח כי לא התרשל כלפי המטופל נקבע כי הוא נושא באחריות לנזק שנגרם לו.

השופט הסתמך על קביעת המומחה מטעם בית המשפט שקבע לו נכות רפואית בשיעור של 28% וקבע כי בעקבות ההתרשלות של הצוות הרפואי נגרמה למטופל נכות תפקודית בשיעור של 33%. בסופו של דבר, השופט קבע כי המטופל יקבל פיצויים בסך כולל של 848,200 שקלים עבור הנזק שנגרם לו בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך של 198,500 שקלים.

ת"א 26395-10-16