רשלנות רפואית בטיפול הורמונלי בתופעות גיל המעבר, מתי ניתן לתבוע פיצויים?

תפקיד השחלות בגוף האישה הוא בין היתר לייצר את הורמוני המין הנשיים פרוגסטרון ואסטרוגן, והן מסיימות את תפקידן באופן הדרגתי בין גיל 45 ועד לגיל 56. עבור האישה זהו שינוי משמעותי ודרמטי המשפיע על מערכות שונות בגוף. הפרת האיזון ההורמונלי בגוף האישה בא לידי ביטוי בתסמינים שונים ומגוונים.

בין שלל התופעות המתלוות להפסקת הורמוני המין הנשיים ניתן לציין השמנה, גלי חום, הפרעות שינה, דיכאון, שינויים במצב הרוח, רגישות יתר ועוד. רוב הנשים מתחילות לחוות חלק מתסמינים אלו כבר עם התחלת הירידה בייצור האסטרוגן כאשר התסמינים השכיחים ביותר הם הפרעות שינה, הזעה וגלי חום ויובש בנרתיק.

מחקרים שנעשו בנושא הראו כי להורמון האסטרוגן יש תפקיד משמעותי בהסדרת פעילותם של איברים בגוף האישה ביניהם הלב, המוח, ומערכת הדם והשלד. לפיכך, מחסור באסטרוגן בגיל המעבר גורם לשיבוש תפקודן התקין של המערכות והאיברים הללו.

איך מטפלים בתסמונת גיל המעבר?

הטיפול הרפואי המקובל והיעיל ביותר להתמודדות עם סימפטומים של גיל המעבר הוא טיפול הורמונלי חלופי אשר נועד להחליף את ההורמונים הטבעיים שהגוף מייצר. הטיפול ההורמונלי החלופי יעיל במניעת אוסטאופורוזיס והוא בעל השפעה חיובית של מניעת תחלואה של הלב וכלי הדם. את הטיפול חשוב להתאים באופן אינדיבידואלי לכל מטופלת בהתאם לתסמינים שמהם היא סובלת ולגורמי סיכון.

הטיפול עצמו מתבצע באמצעות כדורים, ג'ל או מדבקות לעור. מאחר שקיים מגוון רחב של תרופות, בעת ההחלטה על הטיפול המתאים, הרופא צריך להתחשב בפרמטרים רבים כגון גיל המטופלת, הגיל שבו היא החלה לסבול מהתסמינים, קיומם של גורמי סיכון, תלונותיה העיקריות ועוד. על סמך שקלול הנתונים הללו ונתונים נוספים כמו היסטוריה רפואית משפחתית, הרופא יחליט על הטיפול התרופתי המתאים.

יש לציין כי הטיפול ההורמונלי החלופי אינו מתאים לכל הנשים. יש להימנע ממתן טיפול כזה לנשים שסובלות מסרטן השד, מקרישיות יתר בדם וממחלות רקע שאינן מאוזנות כמו לחץ דם גבוה וסכרת. מקרים שנערכו בנושא הראו כי מומלץ להתחיל את הטיפול לפני גיל 60 ופחות מ-10 שנים לאחר הפסקת הווסת.

רשלנות רפואית במתן טיפול הורמונלי חלופי

נשים רבות אינן יודעות כי עם הגיל עולה גם הסיכון לפתח פקקת ורידים, וזאת על רקע עלייה בשכיחות טיפולי גיל המעבר על ידי טיפול הורמונלי חלופי. על כן, מטופלת שמודעת לכך שהיא סובלת מקרישיות יתר על רקע גנטי צריכה ליידע את הרופא המטפל לפני קבלת טיפול הורמונלי חלופי לטיפול בתסמיני גיל המעבר.

הרופא מצידו צריך לשאול האם ידוע על נטייה לקרישיות יתר, ולהפנות את המטופלת לבדיקות כדי לשלול את התופעה לפני מתן טיפול הורמונלי שעלול להחמיר את הבעיה, לגרום לקרישי דם ובמקרים חמורים אף לתסחיף ריאתי שעלול לסכן חיים. רופא שלא ביצע את הבדיקות הנדרשות למרות חשד למצב של קרישיות יתר, חושף את עצמו לתביעת רשלנות רפואית במקרה שבו התרשלותו גרמה למטופלת נזק.

אישה שלקתה בתסחיף ריאתי עקב נטילת טיפול הורמונלי חלופי קיבלה 314 אלף שקלים

בית משפט השלום בתל אביב קיבל תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית שהגישה אישה נגד רופא הנשים שטיפל בה, והורה לה ליטול תחליפי הורמונים לטיפול בתופעות גיל המעבר. השופט קבע כי הרופא היה מודע לכך שלאישה יש נטייה לפקקת ורידים עמוקים, אך למרות זאת רשם לה טיפול הורמונלי חלופי ובכך התרשל כלפיה וגרם לה לנזק.

האישה, ילידת שנת 1941, סבלה מתופעות של גיל המעבר שכללו גלי חום ובשל כך נטלה הורמון חלופי לזה המיוצר באופן טבעי על ידי גוף האדם במשך שש שנים. בשנת 1998 האישה חשה כאבים ברגלה ולכן הפסיקה על דעת עצמה את נטילת התרופה ופנתה להמשך בירור רפואי.

האישה סבלה בעבר מחשד לפקקת ורידים עמוקה

בבירור עלה כי האישה סבלה ככל הנראה מאירוע של פקקת ורידים עמוקים והיא הפסיקה לקבל טיפול הורמונלי כאמור. בשנת 2000, האישה פנתה לרופא נשים מומחה עקב תופעות גיל המעבר שמהן המשיכה לסבול וביקשה ממנו לבחון אפשרות של טיפול בתחליף הורמונלי. הרופא המליץ לה על שימוש בהורמון במינון מופחת, וחמישה חודשים לאחר מכן היא עברה אירוע של תסחיף ריאתי ואושפזה בבית חולים שם אובחנה כסובלת מפקקת ורידים ברגלה.

המטופלת טענה כי רופא הנשים התרשל כלפיה בכך שרשם לה טיפול תרופתי הורמונלי כאשר ידע שבעברה הייתה קיימת אבחנה של חשד לפקקת ורידים עמוקים, וכי טיפול תרופתי זה עלול לגרום ליצירת קרישי דם ולסכן את חייה. לפי גרסת המטופלת, הטיפול ההורמונלי גרם לה לתסחיף ריאתי וגרם לה לנזק נפשי ופיזי.

הרופא טען כי הסיכון לקריש דם קיים אצל כל אישה ללא קשר לעברה הרפואי

מנגד, הרופא טען כי הוא לא העמיד את המטופלת בסיכון כלשהו, מאחר שהסיכון לקריש דם קיים אצל כל אישה שמטופלת באמצעות גלולות הורמונליות, ללא קשר לרקע רפואי קודם של פקקת ורידים עמוקים. עוד נטען כי המטופלת לא הוכיחה כי עברה אירוע של פקקת ורידים עמוקים ואפשרות זו נשללה על ידי הרופאים שערכו לה בירור בזמנו.

לאחר בחינת כלל העדויות והראיות, השופט קבע כי המטופלת אובחנה כסובלת ממצב של חשד לפקקת ורידים עמוקים. צוין כי רופא הנשים היה מודע למצבה של האישה בכל הקשור לחשד לפקקת ורידים עמוקים בעת ביקורה במרפאתו. כמו כן נפסק כי קיימת התוויית נגד מתן טיפול הורמונלי למטופלת במצב של חשד לפקקת כאמור. לפיכך הוחלט שהטיפול ההורמונלי שניתן לאישה חורג מהפרקטיקה הרפואית המקובלת והסבירה ומהווה רשלנות רפואית כלפיה.

עוד צוין כי קיים קשר בין טיפול הורמונלי ובין פקקת ורידים עמוקים, כאשר הטיפול מגביר נטייה לקרישה בנשים ולכן במצב של פקקת יש להפסיק מיידית את השימוש בהורמון.

הרופא חרג מסטנדרט ההתנהגות של רופא סביר והתרשל כלפי המטופלת

השופט קבע כי הרופא היה צריך לצפות כי בשל החשד לאירו פקקת כאמור, עלול להיגרם למטופלת נזק כתוצאה מהטיפול ההורמונלי ולכן הוא פעל בניגוד לסטנדרט ההתנהגות המצופה מרופא סביר, הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המטופל והתרשל כלפיה.

עוד נקבע כי בעקבות התרשלותו של הרופא נגרמה לאישה נכות רפואית משוקללת בשיעור של 32% ונכות תפקודית בשיעור של 15%. בסופו של דבר השופט פסק כי קופת חולים שהעסיקה את הרופא בזמנים הרלבנטיים לתביעה תשלם לאישה פיצויים בסך של 314 אלף שקלים בתוספת שכר טרחת עו"ד.

ת"א 51114-07