רשלנות רפואית בטיפול בקרע בכלי דם ברגל, איך ניתן לקבל פיצויים?
קרעים וחתכים בכלי הדם בגפיים עלולים להיגרם על-ידי חפצים חדים כמו זכוכיות וסכינים. הדימום במקום הפגיעה תלוי במיקומה ובמידת הפציעה. חתך מלא של כלי הדם גורם להתכווצות של הקצוות אשר מאטה ומגבילה את הדימום.
במקרה שבו הקרע הוא של חלק מדופן כלי הדם, הדימום צפוי להיות מסיבי, וזאת בשל העובדה שכלי הדם הפגוע אינו מתכווץ.
אבחנה של פגיעה בכלי דם
יש לחשוד בפגיעה הקשורה לכלי הדם בכל חולה עם פציעה באזור כלי הדם הגדולים. חשוב לחפש דימומים לתוך חללים פנימיים. בעת חשד לפגיעה בכלי הדם ניתן למצוא בין היתר שטפי דם, היעלמות של דופק באיבר הפגוע ונפיחות ביד או ברגל הפגועה. את האבחנה בדבר פגיעה בכלי דם ניתן לאמת באמצעות עריכת בדיקת דופלר ובדיקות רדיולוגיה פולשנית.
הטיפול בקרעים בכלי דם
הטיפול בקרעים בכל דם מתבצע באמצעות תפירת הקרע או השקה של קצוות כלי הדם לאחר הטרייתם, כלומר סילוק של הרקמה שניזוקה כדי לשפר את יכולת ההחלמה של הפצע. בהמשך מתבצעת תפירה של הוורידים הגדולים וקשירה של הוורידים הקטנים.
הטיפול בפגיעות בכלי דם מתבצע בד בבד עם הערכה ראשונית של הנזק שנגרם לנפגע. אם הדימום מסיבי - קיים צורך להעביר את החולה באופן מידי לחדר ניתוח ולהעניק לו טיפול החייאה בחדר הניתוח. עצירת הדימום והחזרת נפח הדם מתבצעות במקביל. את הדימום מקובל לעצור באמצעות פדים, או באמצעות הפעלת לחץ.
אם מקור הדימום מזוהה דרך הפצע - אפשר להשתמש במלחצת שתפקידה לעצור את הדימום של העורק ובהמשך להכין את החולה לניתוח.
רשלנות רפואית בטיפול בקרעים בכלי דם
במקרה שבו רופא חרג מסטנדרט ההתנהגות המקובל המצופה מרופא סביר ובשל חריגה זו נגרם נזק למטופל, ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית ולדרוש פיצויים. במקרה שבו הרופא לא זיהה קרע בכלי דם אצל המטופל, לא ביצע לו את הבדיקות המקובלות כדי לאשר או לשלול פגיעה כזו, ובשל כך נגרם למטופל נזק, הרופא חשוף לתביעת רשלנות רפואית.
בית חולים חויב לפצות מטופלת עקב רשלנות של רופא בחדר המיון
בית משפט השלום בחיפה קיבל תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית שהגישה צעירה שנפגעה ברגלה מזכוכית נגד הרופא שטיפל בה לאחר האירוע. השופט קבע כי הרופא בחדר המיון התרשל כלפי הצעירה בכך שלא ביצע לה את הבדיקות הנדרשות ולא טיפל בה כראוי לנוכח החתך העמוק שהיה לה ברגל וגרם לה לנזק. לפיכך הוחלט כי בית החולים ישלם לצעירה סך של 280 אלף שקלים עבור הנזק שנגרם לה כתוצאה מהתרשלותו של הרופא.
לפי העובדות שצוינו בפסק הדין, בעת שהצעירה הייתה בגיל 14 היא נתקלה בזכוכית שהונחה על הרצפה בביתה, נחתכה באזור הברך ברגלה ופונתה לבית חולים לקבלת טיפול רפואי. הרופא בחדר המיון טיפל בפצע, ניקה ותפר אותו. לאחר מכן ביצע לצעירה חבישה היא נשלחה לביתה עם הנחיות להמשך טיפול בקופת חולים.
לאחר שחרורה מבית החולים הצעירה החלה לסבול מכאבים חזקים ברגל
לאחר שהצעירה שוחררה לביתה היא החלה לסבול מכאבים חזקים ברגלה ופנתה שנית לחדר המיון, שם התברר כי היא סובלת מקרע של עורק ושל וריד המלווים בבצקת קשה, בשטף דם ובחוסר דפקים. לפיכך הוחלט לבצע לה ניתוח לחיבור הקרעים שבמהלכו אף הוצאה מרגלה חתיכת זכוכית.
הצעירה טענה כי עם הגעתה לחדר המיון היא אמרה לרופא שנפצעה מחפץ חד ואחיה הוסיף כי נפגעה מזכוכית. לטענתה, הרופא בחדר המיון לא ביצע לה בדיקת דופק, בדיקת תחושה ובדיקה של חום הרגל כנדרש. לפיכך נטען כי בעקבות רשלנותו של הרופא נגרמה לה נכות אורטופדית, נזק לכלי הדם ונכות נפשית.
הרופא טען כי ביצע את כל הבדיקות הנדרשות ופעל כשורה
מנגד, הרופא טען כי עם הגעתה של הצעירה לחדר המיון נאמר לו כי הפציעה נגרמה בשל פגיעה מפינת שולחן ולא בשל זכוכית. הרופא הוסיף וטען כי ביצע בדיקת דופק המעידה על זרימת דם ברגל ואף ביצע בדיקת תחושה וחום ברגל.
לאחר בחינת כלל העדויות והראיות, השופט קבע כי הקרעים בכלי הדם ברגל נגרמו לצעירה לאחר הביקור הראשון שלה בחדר המיון. זאת, בעקבות הותרת שבר הזכוכית ברגל למשך זמן ממושך.
הרופא היה מחויב לערוך לצעירה בדיקות נוספות לנוכח תלונותיה על חתך מזכוכית
השופט קבע כי הרופא בחדר המיון ידע על כך שהצעירה נפגעה מזכוכית ברגלה, ולכן היה מחויב לנקוט בפעולות נוספות כדי לוודא שלא נותרו לה שברי זכוכית ברגל. הוא הוסיף כי אם הרופא היה מאתר את הזכוכית במהלך הביקור הראשון של הצעירה בבית החולים, סביר להניח כי לא היה נגרם לה נזק בעקבות הותרת הזכוכית ברגלה.
השופט פסק כי הרופא לא ביצע לצעירה את כל הבדיקות הדרושות לנוכח מצבה ותלונותיה ונמנע ממתן טיפול מתאים. לכן נקבע כי הרופא התרשל כלפי הצעירה ובית החולים שהעסיק אותו מחויב לפצותה.
לפי קביעת השופט, ובהסתמך על חוות הדעת הרפואיות נכותה הרפואית המשוקללת של הצעירה היא בשיעור של 64% ומורכבת מנכות אורתופדית, נכות נפשית ונכות וסקולרית. בסופו של דבר הוחלט כי בית החולים שהעסיק את הרופא ישלם לצעירה סך של 280,097 שקלים בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך של 47,616 שקלים והוצאות משפט.
תא (חי') 2012/83