רשלנות רפואית בניתוח לעצירת דימום מהאף, מתי ניתן לקבל פיצויים?

דימום מהאף הוא תופעה נפוצה אשר לרוב חולפת באופן עצמאי. סוג הדימום מהאף נקבע לפי מיקום התרחשותו בחלל האף. סוג אחד הוא דימום בחלקו הקדמי של האף והסוג השני הוא דימום בחלקו האחורי של חלל האף.

דימום מהאף מתרחש על פי רוב כאשר רירית האף נפגעת וכלי הדם שבה נותרים חשופים לסביבה החיצונית. מאחר שרירית האף והשכבות התחתונות באף מכילות כלי דם זעירים רבים לצורך העשרת אספקת החמצן לאזור, פגיעה בכלי הדם הללו גורמת לדימום. בעוד שרוב מקרי הדימום מהאף מתרחשים באזור הקדמי של האף ומסווגים כדימום קדמי, מעט מהמקרים שמתרחשים באזור האחורי, מלווים בסיכון בריאותי גבוה ואף עלולים להשפיע על דרכי הנשימה.

מהם הגורמים לדימום מהאף?

הגורמים לתופעת הדימום מהאף נחלקים לגורמים מקומיים כגון פציעה, גירוי רירית האף, סטייה במחיצה ולגורמים מערכתיים כמו יתר לחץ דם, סינוסיטיס כרוני וטרשת עורקים.

יש לציין כי הגורמים הנפוצים ביותר לדימומים מהאף הם חבלות ופציעות שנגרמות בשל חדירה של גופים זרים לאף.

מהן דרכי הטיפול בדימום מהאף?

לרוב, ניתן להפסיק את הדימום באמצעות לחיצה או הצמדה של קרח לאזור הדימום. במקרים של דימומים חוזרים או חמורים ניתן לקבל טיפול תרופתי שגורם לכיווץ כלי דם באזור במטרה להפסיק את הדימום.

במקרים שבהם הטיפול הראשוני אינו מביא לעצירת הדימום, יינתן טיפול פולשני יותר ולעיתים תידרש גם התערבות כירורגית ניתוחית. במקרה שבו נגרם נזק למטופל בעקבות רשלנות רפואית במהלך ניתוח לעצירת דימום מהאף, ניתן לתבוע את הצוות הרפואי ולדרוש פיצויים בכפוף להוכחת קשר סיבתי בין הרשלנות בניתוח ובין הנזק.

בית חולים חויב לפצות צעיר שנפגע בניתוח לעצירת דימום מהאף ביותר מ-300 אלף שקלים

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל תביעת פיצויים שהגיש צעיר בן 22 נגד בית חולים שבו עבר ניתוח לעצירת דימום מהאף אחרי ניתוח לכריתת שקדים בהיותו בגיל ארבע. השופטת קבעה כי הצוות הרפואי התרשל כלפי הצעיר בכך שלא נקט באמצעי זהירות מקובלים וסבירים בניתוח מסוג זה, ולכן חייבה את בית החולים לשלם לו פיצויים.

לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, לאחר שהצעיר עבר ניתוח לכריתת שקדים בהיותו בגיל ארבע, הוא לקה בדימום מסיבי מאפו שהצריך החדרת טמפונדה עם קטטר ללוע האפי דרך הנחיר לצורך עצירת הדימום.

לאחר שפעולה זו לא עזרה לעצור את הדימום, הצעיר עבר ניתוח להחדרת שני טמפונים שקובעו בלוע האפי באמצעות חוט קיבוע שהוצא דרך הנחיר. לאחר הניתוח הוא הועבר למחלקת טיפול נמרץ ילדים וכעבור ארבעה ימים הוא שוחרר לביתו עם המלצה למנוחה והשגחה למשך חמישה ימים.

הצעיר טען כי הניתוח לעצירת הדימום גרם לו לחתך עמוק, עיוות באף וצלקת מכערת

הצעיר טען כי אחרי שחרורו מבית החולים התגלה חתך עמוק בנחיר הימני באפו, במקום שבו הנחיר מתחבר לעור הפנים. עוד נטען כי בעקבות הניתוח הרשלני נותר לו עיוות באפו וצלקת מכערת והוא סבל מחסימה בנחיר, מהפרעות נשימה, הצטברות גלד, נזלת תמידית, נחירות עזות, קשיי דיבור וקשיי התנהגות.

בית החולים הכחיש את טענות הצעיר ואת הנזק שנטען כי נגרם על ידי הצוות הרפואי. לחילופין נטען כי אין קשר סיבתי בין הנכות הנטענת של הצעיר ובין הטיפול הרפואי שהוענק לו על ידי הצוות הרפואי.

לנוכח פערים בין חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, השופטת מינתה מומחה מטעם בית המשפט כדי שיעריך את נכותו של הצעיר. בחוות הדעת מטעם המומחה הוא אישר כי הצעיר סובל מעיוות באף ומבעיות בנשימה.

לאחר שבחן את התיעוד הרפואי, המומחה הסיק שקיים קשר סיבתי בין העיוות באפו של הצעיר והפרעות הנשימה שלו ובין הניתוח שעבר בהיותו בגיל ארבע. בסופו של דבר, המומחה העריך את נכותו הרפואית של הצעיר בשיעור של 20% בשל העיוות באפו ונוסף על כך קבע שנגרמה לו נכות בשיעור של 5% עקב הפרעות נשימה.

הצוות הרפואי לא נקט באמצעי הזהירות המקובלים והסבירים במהלך הניתוח

לאחר שבחנה את כלל העדויות והראיות, השופטת קבעה כי הצוות הרפואי לא נקט באמצעי זהירות מקובלים וסבירים במהלך הניתוח לעצירת הדימום ולכן התרשל כלפי הצעיר. לפיכך, נקבע כי בית החולים מחויב לפצות את הצעיר על הנזק שנגרם לו בשל רשלנות הצוות הרפואי.

לאחר שבחנה את השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של הצעיר, השופטת קבעה כי נכותו התפקודית בעקבות האירוע היא בשיעור של 10%. בסיכומו של דבר, השופטת פסקה כי הנזקים שנגרמו לצעיר בשל רשלנות הצוות הרפואי מסתכמים בסך של 303 אלף שקלים עבור כאב וסבל, עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות והפסד השתכרות. כמו כן נפסק כי בית החולים ישלם לו 70 אלף שקלים עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.

תא (חי') 14056-09-13