רשלנות רפואית באבחון ובטיפול בשבר במרפק, מתי תוגש תביעת פיצויים?

שבר מוגדר כמצב שבו נפסקת הרציפות של העצם אשר נגרם לרוב בעקבות חבלה. שבר יכול להימצא בתוך המפרק או מחוצה לו ולגרום נזק לרקמות רכות כמו כלי דם, עצבים וגידים.

המרפק הוא מפרק שמורכב משלוש עצמות אשר ביניהן נמצאים מפרקים כאשר כל שבר שמערב את אחת העצמות הללו או את כולן עלול לשבש את תפקוד המרפק, החיוני להנעת האמה וכף היד. שברים במרפק אצל ילדים מטופלים באופן שונה מזה שמקובל אצל מבוגרים, וזאת בשל הסבירות להופעת הפרעות בצמיחה, עיוותים במבנה המרפק ופגיעה בתפקוד היד.

מהם הגורמים לשברים במרפק?

שברים במרפק אצל ילדים ואצל מבוגרים נגרמים ברוב המקרים בעקבות נפילות ובשל מעורבות בתאונות דרכים. שבר במרפק מלווה בכאב, בנפיחות, בהגבלה בתנועות המרפק ועלול לגרום לעיוות של צורתו.

בכל מקרה של חשד לשבר במרפק חשוב לפנות בהקדם לבדיקת רופא שכן עיכוב בטיפול עלול לגרום לסיבוכים קשים בהמשך. בין היתר עלולים להיגרם פגיעה עצבית, אי חיבור של השברים, ריפוי במנח לקוי, הגבלה בטווחי התנועה והפרעות בצמיחה תקינה של עצמות המרפק אצל ילדים.

כיצד ניתן לאבחן שבר במרפק ומהן אופציות הטיפול?

שבר במרפק ניתן לאבחן באמצעות צילום רנטגן ובדיקה קלינית של רופא. לעיתים נדרשות בדיקות נוספות כגון בדיקת CT ובדיקה להדגמת נזקים לכלי דם תוך הזרקת חומר ניגוד.

בשברים שאינם מלווים בפגיעה ברקמות רכות נהוג לקבע את המרפק באמצעות גבס. בחלק מהמקרים נדרשת פעולה תחת הרדמה מלאה כדי לשחזר את עמדת השבר. במקרה של שבר עם תזוזה של המשטחים המפרקיים ופגיעות ברקמות הרכות המטופל יידרש לעבור ניתוח. במסגרת הניתוח לרוב מתבצע קיבוע של המרפק באמצעות פלטות וברגים.

אצל ילדים הטיפול המקובל הוא שחזור של עמדת השבר לעמדה האנטומית, וקיבועו באמצעות מסמרים שבולטים מחוץ לעור. המסמרים ניתנים לשליפה לאחר מספר שבועות שבהם השבר מקובע גם באמצעות גבס. במקרה של אבחון לקוי או טיפול רשלני בשבר במרפק שגרם למטופל נזק, ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית ולדרוש פיצויים.

בית החולים וקופת החולים התרשלו באבחון ובטיפול בשבר במרפק וישלמו יותר ממיליון שקלים

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל תביעת פיצויים שהגיש קטין באמצעות הוריו נגד בית חולים שבו טופל לאחר שנגרם לו שבר במרפק. השופטת קבעה כי בית החולים התרשל באבחון השבר בכך שלא ערך לקטין בדיקה פשוטה יחסית לצורך גילוי השבר, אף על פי שהתלונן על כאבים חזקים באזור המרפק וסבל מנפיחות.
עוד נקבע כי רופאי קופת החולים התרשלו בטיפול בקטין לאחר שנטלו על עצמם את הטיפול בו, כיוון שלא בחנו את צילומי הרנטגן שלו ואת תלונותיו ולכן לא הבינו כי הטיפול בגבס לא עזר.

לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, הקטין נפגע במרפק בהיותו בן שמונה שנים לאחר שנפל בדרכו מבית הספר לביתו. הוא פנה לקופת חולים והתלונן על נפיחות וכאבים חזקים במרפק. נערך לו צילום רנטגן שלא הדגים שבר, ולמחרת הוא נבדק על ידי רופא ילדים שהפנה אותו לבית חולים עקב חשד לשבר במרפק.

צילום רנטגן שנערך לקטין בבית החולים העלה חשד לשבר במרפק, ידו גובסה והוא שוחרר לביתו. כעבור שבוע וחצי, אורתופד בקופת החולים ציין כי בצילום ביקורת לא נראה שבר אך ציין כי מבחינה קלינית קיים שבר.

לאחר הסרת הגבס התברר כי הקטין סובל מעיוות במרפק ומהגבלה בתנועות

כעבור שלושה שבועות הוסר הגבס מידו של הקטין ובבדיקה שנערכה לו צוינה רגישות במישוש המרפק, כאבים במרפק והגבלה בתנועות. בעקבות המשך כאבים, הקטין פנה שוב לבית החולים שם צוין כי קיים עיוות במרפק וחוסר כיפוף בשל שבר שלא טופל כראוי.

הקטין טען כי האבחון הראשוני בבית החולים היה מוטעה שכן נגרם לו שבר באזור סחוסי שלא נראה בצילום רנטגן, והיה חייב לבצע לו ניתוח מידי שלא נעשה. הקטין הוסיף כי השבר התאחה בצורה לקויה שאינה ניתנת לתיקון וגרם לו לפגיעה תפקודית משמעותית.

מנגד, בית החולים טען כי האבחנה שנתן הצוות הרפואי הייתה מדויקת וכי לאחר התאונה הראשונה נגרמה לקטין תאונה נוספת שבה נגרם לו שבר נוסף במרפק, ולכן אין לייחס לצוות רשלנות כלפיו.

קופת החולים טענה כי השבר במרפק של הקטין נגרם לו בנפילה הראשונה, והטיפול הפיזיותרפי שניתן לו היה תקין ומקובל לנוכח הממצאים הרפואיים שעלו בבדיקתו.

הצוותים הרפואיים בבית החולים ובקופת החולים התרשלו כלפי הקטין

השופטת קבעה כי הצוות הרפואי בבית החולים לא הוכיח שהשבר במרפק נגרם לקטין בתאונה השנייה. היא הוסיפה כי הצוות לא ביצע לקטין בדיקות שהיו מגלות את הנזק שנגרם לו במרפק. לפיכך הוחלט כי בית החולים התרשל כלפי הקטין באבחון השבר וגרם לו לנזק.

בסוגיית אחריות קופת החולים נפסק כי מרגע שהרופאים בקופת החולים לקחו על עצמם את הטיפול בקטין, הם היו מחויבים לבדוק את כל התלונות שהעלה ואת תצלומי הרנטגן שבוצעו לו. כיוון שהרופאים בקופת החולים לא בדקו את האפשרות שהילד סובל משבר שלא הופיע בצילום הרנטגן, נקבע כי הם התרשלו בטיפול בו.

בסופו של דבר, לאחר שקבעה כי נכותו התפקודית של הקטין היא בשיעור של 25% בשל פגיעה בתפקוד היד, נפסק כי קופת החולים ובית החולים מחויבים לפצותו בסך כולל של 1,099,815 שקלים, בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך של 219,963 שקלים.

תא (חי') 14193-12-11