רשלנות רפואית באי גילוי מום לבבי אצל העובר בזמן ההיריון, מתי ניתן לתבוע פיצויים?

מום לבבי הוא המום המולד השכיח ביותר. לפי הסטטיסטיקה, בעולם המערבי כשמונה ילדים מתוך 1,000 נולדים עם מום בליבם. למרות השכיחות הגבוהה יחסית של מקרים אלה, עדיין לא ברור לחלוטין מה גורם להיווצרות המומים הללו.

מחלות ויראליות של האם בשליש הראשון של ההיריון עלולות לגרום לעובר למום לבבי

ידוע כי מחלות ויראליות של האם בייחוד במהלך השליש הראשון להיריון, עלולות לגרום לפגיעה ברקמות העובר ולפגוע בהתפתחותו התקינה של הלב. נוסף על כך ידוע כי שימוש בתרופות מסוימות במהלך ההיריון ושתיית אלכוהול עלולים לגרום למומים בליבו של העובר.

מום לבבי מולד הוא פגם במבנהו של הלב או בעורקים הגדולים שיוצאים ממנו, הגורם להפרעה בפעולתו התקינה של הלב. מגוון המומים הוא רחב מאוד וביניהם הפרעות מסוגים שונים, הנוצרות תוך כדי התפתחות לב העובר בחודשי ההיריון הראשונים.

אבחון מומים לבביים מולדים

במקרה שבו הבעיה הלבבית לא זוהתה על ידי הרופא תוך כדי ההיריון או בבדיקה של התינוק לאחר הלידה, האבחון יתבצע, רק בשל ממצאים או הפרעה תפקודית של התינוק אשר תתגלה על ידי הוריו או הרופא שלו לאחר הלידה.

כיום אבחון של מומי לב מולדים מבוסס על שימוש בטכנולוגיה של אולטרסאונד שמאפשרת בדיקה שאינה פולשנית של הלב תוך הערכת תפקודו ומבנהו בצורה מדויקת.

במקרים שבהם מתעורר צורך בהדמיה נוספת, ניתן לעשות שימוש בשיטות כמו MRI או CT שמאפשרות להציג מודלים תלת ממדיים של הלב כדי להבין בצורה מדויקת את הליקויים בו.

אפשרויות הטיפול במומים לבביים

הטיפול במום לבבי תלוי בסוג המום ובחומרתו. קיים מגוון רחב של אפשרויות התערבות כולל מתן טיפול תרופתי, ביצוע ניתוחים וצנתורים, המאפשרים לשמר ואף לשפר את רמת התפקוד של המטופל.

במקרה של אי גילוי פגם לבבי אצל העובר במהלך ההיריון אשר גרם לנזקים לעובר, ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית נגד הרופא שביצע את הבדיקה ולדרוש פיצויים. במקרה כזה ההורים יצטרכו להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין אי גילוי המום ובין הנזק שנגרם לתינוק.

הרופא לא גילה את המום הקשה בליבו של העובר וקופת החולים שילמה להוריו 250 אלף שקלים

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל חלקית תביעת רשלנות רפואית שהגישו הורים לתינוק נגד הרופא שביצע לאם בדיקת סקירת מערכות ונגד קופת החולים שהעסיקה את הרופא. השופטת קבעה כי אי גילוי המום בליבו של התינוק נגרם בשל התרשלותו של הרופא שביצע את סקירת המערכות. עם זאת, השופטת ציינה כי סביר להניח שההורים לא היו מביאים להפסקת ההיריון, גם אם היו מגלים על המום הלבבי במהלך ההיריון.

נפסק כי אין קשר סיבתי בין התרשלות הרופא בביצוע סקירת המערכות ובין לידת הקטין שסובל ממום בליבו כאמור. לפיכך נפסק כי ההורים יפוצו רק עבור הפגיעה באוטונומיה שלהם ושלילת הזכות לקבל החלטה מודעת באשר להמשך ההיריון.

בנם של בני הזוג נולד בשנת 2010 ומיד אחרי הלידה חלה התדרדרות מהירה במצבו הנשימתי, בוצע לו צנתור ואובחן כי הוא סובל ממום קשה בליבו שכלל בין היתר פגם במחיצה הבין חדרית, פגם באבי העורקים והתעבות של החדר הימני.

ההורים טענו כי הרופא התרשל בביצוע בדיקת סקירת המערכות לאם, ולכן לא אבחן את המום הלבבי הקשה. לפי גרסת ההורים, אם היו יודעים על המום במועד הבדיקה היו פועלים כדי להפסיק את ההיריון.

מנגד הרופא וקופת החולים טענו כי הסיכוי לאבחן את המום הלבבי היה נמוך, ואי גילויו בבדיקה לא נגרם עקב רשלנות. עוד נטען כי ההורים לא היו מביאים לסיום ההיריון גם אם היו יודעים על המום במסגרת מעקב ההיריון בשל השתייכותם למגזר החרדי.

הרופא לא ביצע את בדיקת סקירת המערכות לפי הפרקטיקה הרפואית המקובלת

לאחר שבחנה את כלל הראיות והעדויות, השופטת קבעה כי הרופא לא ביצע את בדיקת סקירת המערכות לפי הפרקטיקה הרפואית המקובלת שמחייבת את הדגמת כל ארבעת חדרי הלב. לפיכך הוחלט כי אי אבחון המום נובע מהתרשלות הרופא בביצוע הבדיקה, ובשל סטייתו מסטנדרט הזהירות המחייב את הדגמת כל כלי הדם וחדרי הלב.

עם זאת צוין כי לנוכח סירובה של האם לבצע בדיקות בהריונות אחרים שעברה והצהרותיה בפני רופאיה כי בכל מקרה היא לא תפסיק את ההיריון, סביר כי ההורים לא היו פועלים להפסיק את ההיריון גם אם היו יודעים על המום. על כן נפסק כי בנסיבות אלה נשלל הקשר הסיבתי בין התרשלות הרופא בביצוע הבדיקה ובין הולדת התינוק.

הרופא פגע באוטונומיה של ההורים בקבלת ההחלטה האם להמשיך את ההיריון

השופטת ציינה כי באי גילוי המום הלבבי הרופא פגע באוטונומיה של ההורים לקבל החלטה מודעת על בסיס מידע רפואי מלא. הובהר כי התרשלות הרופא בביצוע סקירת המערכות גרמה לכך שההורים לא קיבלו את מלוא המידע בדבר המום הלבבי, ונשללה מהם הזכות להחליט בדבר המשך ההיריון או הפסקתו.

השופטת פסקה כי קופת החולים והרופא ישלמו להורים סך של 250 אלף שקלים על הפגיעה באוטונומיה שנגרמה להם, בתוספת 58,500 שקלים עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.

ת"א 6592-12-16