רשלנות רפואית בניתוח לפרוסקופי לכריתת רחם, מתי תוגש תביעת פיצויים?

ניתוח לפרוסקופי המכונה גם ניתוח זעיר פולשני הוא ניתוח שבמהלכו המטופלת עוברת הרדמה כללית, נעשים לה בד"כ כחמישה חתכים בגודל של עד סנטימטר באזור הטבור. דרך חתכים אלו מוחדר צינור שבקצהו ממוקמת מצלמה זעירה שמורכבת מעדשות וסיבים אופטיים.

מצלמה זו מוחדרת לחלל הבטן כדי שניתן יהיה לצפות בשדה הניתוח על גבי מסך. נוסף על כך, מוחדרים לחלל הבטן המכשור הניתוחי ושרוולים שבאמצעותם הבטן מנופחת באמצעות פחמן דו חמצני, כדי ליצור מרווח תמרון בין דופן הבטן ובין האיברים הפנימיים. בסיום הניתוח הגז נשאב החוצה והחתכים נתפרים ונחבשים.

יתרונותיו של הניתוח הלפרוסקופי על פני ניתוח שכולל פתיחת בטן

ניתוח לפרוסקופי לכריתת רחם כולל יתרונות רבים על פני ניתוח שכולל פתיחת בטן. ניתוח לפרוסקופי גורם לפחות כאבים ומותיר פחות צלקות לעומת ניתוח שכולל פתיחת בטן. יתרה מזאת, גם משך האשפוז וההחלמה מתקצרים והסיכון לדימומים וזיהומים פוחת ביחס לניתוח שמלווה בפתיחת הבטן.

באופן כללי ניתוחים לפרוסקופיים הם פשוטים יותר עבור המנותחת בהיבטים של החלמה והתאוששות, ומורכבים יותר לביצוע עבור המנתח בכל הקשור למיומנות טכנית מקצועית. גישה ניתוחית זו דורשת מהמנתח לימוד יסודי ומעמיק וניסיון רב בביצוע הליכים כירורגיים דומים.

סיבוכים אפשריים בניתוחים לפרוסקופיים

הסיבוכים האפשריים בניתוחים לפרוסקופים הם נדירים באופן יחסי וכוללים פגיעה באיברי הבטן כגון המעיים, דימומים וזיהומים בחתכים שדרכם בוצע הניתוח. במקרים מסוימים, ייתכן שהצוות הרפואי יחליט תוך כדי הפעולה לעבור לניתוח רגיל שכולל פתיחת בטן בשל סיבוך בביצוע ההליך או עקב קושי טכני.

במקרה שנגרם נזק למטופלת במהלך ניתוח לפרוסקופי לכריתת רחם אשר נבע מרשלנות של המנתח, ניתן להגיש נגדו תביעת רשלנות רפואית ולדרוש פיצויים.

המנתח פגע במעי במהלך ביצוע ניתוח לפרוסקופי לכריתת רחם

בית משפט השלום ברמלה קיבל תביעת רשלנות רפואית שהגישה אישה נגד בית החולים שבו עברה ניתוח לפרוסקופי לכריתת רחם. השופט קבע כי מהלך הניתוח היה רשלני מכיוון שהצוות הרפואי פגע במעי בעת חיתוך הרחם והוצאתו, ולא וידא כנדרש בתום ההליך כי המעי לא ניזוק.

נוסף על כך נקבע כי הצוות הרפואי פגע באוטונומיה של המטופלת בכך שלא הציג בפניה את האפשרות לעבור את הניתוח באמצעות פתיחת בטן, ולא הסביר לה על הסיכונים הנלווים לכל אחת מן השיטות. לפיכך נקבע כי בית החולים ישלם למטופלת פיצויים בסך של 542,772 שקלים.

לאחר הניתוח המטופלת החלה לסבול מכאבי בטן עזים

לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, בחודש אוקטובר בשנת 2013 עברה המטופלת ניתוח לפרוסקופי לכריתת רחם עקב הימצאות של מיומה (שרירן) ברחם. המטופלת שוחררה לביתה לאחר התאוששות וכעבור מספר ימים שבה לבית החולים עקב כאבי בטן עזים שהעלו חשד לחירור של המעי.

על כן, המטופלת הוכנסה לניתוח דחוף ואובחן כי היא סובלת מקרע במעי הגס. בהמשך היא קיבלה טיפולים, נזקקה לאשפוז ממושך ושוחררה לביתה כשהיא נזקקת לשקית חיצונית לריקון יציאותיה למשך חודשים רבים.

המטופלת טענה כי הצוות הרפואי היה צריך לבצע לה את הניתוח באמצעות פתיחת הבטן ולא בשיטה הלפרוסקופית. לחילופין נטען כי הצוות הרפואי היה צריך לעבור לשיטת הניתוח הקונבנציונלית במהלך הניתוח הלפרוסקופי לנוכח ההידבקויות של המעי באזור.

לפי גרסת המטופלת, הצוות הרפואי התרשל בכך שלא ביצע סקירה של האיברים בבטן כדי לאתר פגיעה במעי עם תום ההליך. היא הוסיפה כי לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הניתוח, מכיוון שלא הוצגו בפניה כל הסיכונים והסיכויים הכרוכים בניתוח הלפרוסקופי.

מנגד טען בית החולים כי הניתוח שבוצע למטופלת נערך ללא כל רשלנות מצד הצוות הרפואי והיא נתנה לו הסכמה מדעת כנדרש.

הצוות הרפואי התרשל בכך שפגע במעי בניתוח ולא אבחן את הפגיעה בתום ההליך

לאחר שבחן את כלל העדויות והראיות בתיק, השופט קבע כי הצוות הרפואי התרשל במהלך הניתוח בעת הוצאת הרחם כאשר חתך את המעי. עוד נקבע כי הצוות הרפואי התרשל אף בכך שלא איבחן כנדרש את הפגיעה במעי בתום ההליך.

השופט הבהיר כי מרופא סביר מצופה להתבונן באופן קפדני בסיום הניתוח בכל האיברים בחלל הבטן ובאיברים המשיקים למעי כדי לשלול נזק למעי. לפיכך הוחלט כי הכשל באבחון הפגיעה במעי מוביל למסקנה שהצוות הרפואי התרשל במהלך הניתוח, והתרשלותו גרמה לנזקיה של המטופלת.

המטופלת לא קיבלה הסבר בדבר הסיכונים הכרוכים בניתוח הלפרוסקופי

בסוגיית הפגיעה באוטונומיה ציין השופט כי הצוות הרפואי לא הציג למטופלת את האפשרות לבצע ניתוח באמצעות פתיחת הבטן, ולא הסביר לה את הסיכויים והסיכונים שנלווים לכל אחת מן השיטות.

על כן הוחלט כי הרופאים פגעו בחופש הבחירה של המטופלת ובאוטונומיה שלה. בסופו של דבר השופט פסק כי בעקבות התרשלות הצוות הרפואי נגרמה לאישה נכות קבועה בשיעור משוקלל של 19% בגין צלקות ובעיות מעיים, וחייב את בית החולים לפצותה בסך כולל של 542,772 שקלים.
נוסף על כך, בית החולים חויב לשלם לאישה שכר טרחת עורך דין בסך של 108,554 שקלים והוצאות משפט.

ת"א 14770-12-15