מצוקה עוברית בהריון עקב רשלנות רפואית באבחון, כיצד ניתן לקבל פיצויים?

מצב של מצוקה עוברית בהיריון הוא למעשה שם כולל למגוון רחב של מקרים שבהם העובר לא מקבל חמצן בכמות הדרושה לו. האינדיקציות הברורות ביותר למצב כזה הן דופק נמוך של העובר בערכים שמתחת ל-100 או לחילופין בערכים שעולים על 180. סימנים אלו נחשבים לבולטים ביותר לכך שהעובר לא מקבל מספיק חמצן ברחם.

הולכת החמצן מגוף האם לעובר מתבצעת דרך השליה שמחוברת לדופן הרחם ובאמצעות חבל הטבור שמחבר בין השליה לגוף העובר. מצוקה עוברית יכולה להיגרם בין היתר בעקבות קשרים בחבל הטבור או בשל לחץ שמופעל עליו. סיבוכים אלה עלולים לגרום להאטה או לעצירה של זרימת הדם דרך חבל הטבור ולפגוע בהובלת החמצן לעובר.

סיבה נוספת ונדירה יותר לירידה באספקת החמצן ולמצוקה עוברית, היא היפרדות מוקדמת של השליה מדופן הרחם שעלולה להעמיד בסיכון את האם ואת העובר. חשוב לציין כי מצוקה עוברית יכולה לגרום לשיתוק מוחין, למומים בלתי הפיכים ואף להוביל למות העובר.

כיצד ניתן לזהות מצב של מצוקה עוברית?

זיהוי של מצוקה עוברית נעשה בראש ובראשונה על ידי האם שכן ירידה בתנועות העובר ברחם מהווה מדד טוב לזיהוי של מצוקה עוברית. תנועתיות טובה של העובר ברחם מוגדרת בין 3 לבין 5 תנועות בשעה. במקרים שבהם קצב התנועות אינו תקין יש לפנות לבית החולים כדי לבדוק האם העובר נתון במצוקה.

כדי לשלול מצוקה עוברית, מקובל לערוך בבית החולים בדיקת מוניטור לצורך ניטור הדופק של העובר, בדיקת אולטרסאונד שנותנת תמונה של תנועות העובר ומאפשרת לראות את זרימת הדם ואת תנועות הנשימה.

במקרים שבהם הצוות הרפואי לא אבחן כראוי מצב של מצוקה עוברית או לא טיפל כנדרש ובעקבות מחדליו נגרם לעובר נזק, ניתן יהיה להגיש תביעת רשלנות רפואית ולדרוש פיצויים. כדי לזכות בתביעה על התובע יהיה להוכיח בין היתר כי קיים קשר סיבתי בין הרשלנות של הצוות הרפואי לבין הנזק שנגרם לעובר.

הצוות הרפואי התעכב בביצוע ניתוח קיסרי ולעובר נגרם נזק מוחי

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל תביעת רשלנות רפואית שהגישו הוריו של קטין שנולד עם שיתוק מוחין ופיגור שכלי קשה נגד צוות בית החולים שביצע לאם ניתוח קיסרי. השופט קבע כי הצוות הרפואי התרשל במהלך ניהול הליך טרום הלידה של האם והשתהה בניטור מצבו של העובר. עיכוב זה גרם לשיהוי משמעותי באבחון המצוקה העוברית ובמתן המלצה לניתוח קיסרי, ולכן הגביר את מצוקת העובר וגרם לו לנזק.

עם זאת השופט קבע כי גם ההורים נושאים באחריות לנזק שנגרם לעובר, מאחר שלא ביצוע מעקב הריון כנדרש וסירבו לבצע את הניתוח הקיסרי במשך פרק זמן משמעותי עד שקיבלו אישור מרב שאיתו ביקשו להתייעץ.

האם סירבה לבצע מעקב היריון כנדרש

לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, האם הייתה בגיל 20 בעת ההיריון עם בנה שנולד עם פגיעה רב מערכתית וסבל מנזק מוחי. צוין כי במהלך ההיריון היא סירבה להיבדק על ידי רופא מטפל אף על פי שסבלה מכאבים, לא ביצעה בדיקות אולטרסאונד ולא נערך לה מעקב היריון כנדרש.

למרות ממצאים מדאיגים שעלו בבדיקת מוניטור שנערכה לאם בבית החולים בשבוע ה-41 להריונה, הביעו ההורים סירוב לבצע ניתוח קיסרי על אף שקיבלו הסבר על החשיבות בביצוע ההליך לנוכח הסיכון לעובר. בסופו של דבר הניתוח הקיסרי התקיים כעבור שלוש שעות מקבלת האם למיון ובסופו חולץ התינוק ללא דופק, נערכה לו החייאה והוא הועבר לפגיה כשהוא מונשם. רופאה נוירולוגית בבית החולים אבחנה כי התינוק סובל מפגיעה מוחית רב מערכתית כתוצאה מחוסר חמצן.

ההורים טענו שבית החולים התעכב בביצוע הניתוח הקיסרי וגרם נזק לבנם

ההורים טענו כי בית החולים התרשל כלפי האם מאחר שלא ביצע לה בדיקות כנדרש, השתהה באבחון מצבו של העובר שהיה במצוקה נשימתית ובביצוע הניתוח הקיסרי, ובכך גרם לו לנזק בלתי הפיך.

מנגד, בית החולים טען כי האם נמנעה מביצוע בדיקות חיוניות ומעריכת אבחון לפני הלידה, ולכן היא נושאת באחריות לנזקים שנגרמו לבנה. עוד נטען שההורים הם שגרמו לעיכוב בביצוע הניתוח הקיסרי מכיוון שחיכו לקבלת אישור מהרב שלהם להליך.

לאחר שהשופט בחן את כלל הראיות והעדויות, הוא קבע כי צוות בית החולים התרשל בניהול הליך טרום הלידה של האם בכך שהמיילדת לא התייעצה עם רופא ביחס לתוצאות הניטור הבעייתיות.

עוד נקבע כי לא נערך לאם ניטור רציף, ולכן נגרם עיכוב באבחון מצוקת העובר ובמתן ההמלצה ליילד אותו בניתוח קיסרי. לפיכך הוחלט כי בית החולים אחראי לנזקים שנגרמו לעובר כתוצאה מהמצוקה הנשימתית כאמור.

להורים יוחס אשם תורם משמעותי מאחר שסירבו לניתוח עד לקבלת אישור מהרב

עם זאת, צוין כי גם ההורים נושאים באשם תורם משמעותי לנזקים שנגרמו לבנם, מאחר שלא ביצעו מעקב היריון כנדרש וגרמו לעיכוב ניכר של הניתוח הקיסרי עד לקבלת אישור לביצוע ההליך מהרב.

בסופו של דבר השופט פסק כי בית החולים יפצה את ההורים על הנזקים שנגרמו לבנם בסך כולל של 3,087,000 שקלים לאחר ניכוי רשלנות תורמת בשיעור של 50%. כמו כן נקבע כי בית החולים ישלם את שכר טרחת עורך הדין של ההורים בסך של 722,358 שקלים.

ת"א 35381-07-13