רשלנות רפואית בטיפולי רפואת חירום, כיצד ניתן לקבל פיצויים?

רפואת חירום נחשבת כחלק ממדעי הבריאות, ועוסקת במתן טיפול במצבי חירום רפואיים בתנאי שטח שאינם במסגרת בית חולים. בעלי המקצוע העוסקים ברפואת חירום ורפואה דחופה הם חובשים, מגישי עזרה ראשונה ופרמדיקים. הפרמדיק נחשב לבעל הסמכות הבכיר ביותר בתחום רפואת החירום לאחר הרופא, ותפקידו לנהל את הטיפול הרפואי בשטח.

סעיף 2 לחוק זכויות החולה מגדיר מהו מצב חירום רפואי. מצב חירום רפואי לפי החוק הוא מצב שבו אדם נמצא בסכנת חיים מיידית, או קיימת סכנה מיידית שאי מתן טיפול רפואי עלול לגרום לו לנכות חמורה.

בתי המשפט מודעים לעובדה שטיפולי רפואה דחופה ניתנים למטופלים בתנאים קשים, ולעיתים בהעדר מכשור מתאים. עם זאת, בית המשפט יכול להחליט כי האחריות לנזק שנגרם לאדם במהלך קבלת טיפול רפואת חירום תיוחס לצוות הרפואי שהעניק לו את הטיפול בשטח.

בדומה לרופא, גם פרמדיק מחויב כלפי מטופליו בחובת זהירות מושגית וקונקרטית. הפרת חובת זהירות זו עלולה להביא למצב שבו ייקבע כי הפרמדיק התרשל כלפי המטופל, ולכן אחראי על הנזק שנגרם לו.

קביעת מוות וביצוע החייאה

בישראל רק לרופא נתונה הסמכות לקבוע את מותו של אדם. עם זאת, פעמים רבות מפסיקים פרמדיקים את ההחייאה בפצוע, או כלל לא מתחילים אותה, וזאת עוד לפני שנקבע שיש לעשות כן על ידי רופא מוסמך. פרמדיקים רבים יכולים להעיד שבמקרים מסוימים הרופא משמש כמעין חותמת גומי רשמית בלבד בקביעת המוות.

ההוראות הרפואיות לצוותי הרפואה הדחופה קובעות באופן מדויק באילו נסיבות עליהם לבצע במטופל החייאה. ההוראות מתחשבות במדדים רפואיים שונים אשר מעידים על כך שהאדם כבר אינו נמצא בין החיים. ככל שלא מתקיימים ממצאים רפואיים אלה, הפרמדיק נדרש לבצע החייאה עד לקביעת המוות על ידי רופא.

האם הימנעות מביצוע החייאה תיחשב לרשלנות רפואית?

למרות העובדה כי בתי המשפט מכירים במורכבות המצב שבו נתון הפרמדיק בעת מתן הטיפול הרפואי בשטח, הפרמדיק עדיין כפוף לכללים של פרקטיקה רפואית מקובלת ואינו ראשי לסטות מהם על דעת עצמו. במקרה שבו הפרמדיק חרג מסטנדרט ההתנהגות הרפואי המקובל המצופה ממנו במהלך הטיפול, הוא ייחשב אחראי לנזקים שנגרמו בשל התנהגותו ויחויב בתשלום פיצויים.

כשבית המשפט נדרש להכריע בסוגיית אחריות הפרמדיק, תיבחן התנהגותו תוך בדיקת נסיבות המקרה והשוואת ההתנהגות בשטח להתנהגות הרפואית הסבירה והמקובלת המצופה באותן הנסיבות.

הפרמדיק מנע ביצוע החייאה מאחר שחשב שהמטופל נפטר

בית משפט השלום קיבל תביעת פיצויים על רשלנות רפואית שהגישה אלמנתו של מטופל שנפטר בגיל 81 עקב קבלת טיפול רשלני של פרמדיק. התביעה הוגשה נגד מד"א שהייתה המעסיקה של הפרמדיק ונגד הפרמדיק באופן אישי.

השופט קבע כי המטופל היה נתון במצב של פרפור לבבי במועד הגעת הפרמדיק לביתו אך לא נערכה לו החייאה כנדרש. על כן נקבע כי הפרמדיק ומד"א התרשלו כלפיו, ולכן עליהם לשלם פיצוי לאלמנתו עבור קיצור תוחלת חיים וכאב וסבל.

לפי גרסת האלמנה, הפרמדיק הקדים לקבוע את מותו של בעלה, למרות העובדה שנדרש להמשיך לבצע בו החייאה. לפי דברי בתו של המנוח, לאביה היה דופק חלש עם הגעת צוות האמבולנס לבית, אך הפרמדיק התעקש כי הוא נפטר והוסיף שאין טעם לבצע בו החייאה.

מנגד, הפרמדיק טען כי בעת הגעתו לדירה המטופל כבר נפטר והראה סימני מוות, לכן לא היה טעם להתחיל בביצוע פעולות החייאה. לדבריו, עם הגעתו למקום הוא חיבר את המטופל למוניטור שהראה קו ישר, ונתן לו שוק חשמלי מאוחר יותר רק כדי לרצות את בני המשפחה שהפעילו עליו לחץ לעשות זאת.

השופט מינה קרדיולוגית מומחית שקבעה כי בדוח המוניטור שהודפס לפני מתן השוק החשמלי, היה ניתן להבחין בפעילות חשמלית לבבית שמשמעה פרפור חדרים בלב בשלבים אחרונים. לפי מסקנת הרופאה, ליבו של המנוח פרפר גם עם הגעת הפרמדיק לדירה וחייב ביצוע החייאה כולל הזרקת אדרנלין ושוק חשמלי.

הפרמדיק אבחן את מצבו של האיש באופן שגוי והיה יכול להצילו

בסופו של דבר השופט קבע כי המנוח היה צריך לקבל טיפול דחוף לצורך הצלת חייו. נפסק כי הפרמדיק לא ביצע קריאה נכונה של המוניטור עם הגעתו לדירה, ולכן אבחן את מצבו של האיש באופן שגוי.

השופט הוסיף כי האבחון השגוי הביא לכך שלא בוצעה למנוח החייאה מקצועית שהיה בכוחה להציל את חייו. עוד נקבע כי הפרמדיק התרשל בטיפול ולכן עליו ועל המעסיקה לפצות את עזבונו של האיש בסך כולל של 50 אלף שקלים עבור כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים בתוספת 1000 שקלים עבור הוצאות משפט.

ת"א 19137-08-16