רשלנות רפואית בניתוח להסרת ציסטה צווארית, מתי תוגש תביעה?
ציסטה ברנכיאלית בצוואר בנויה בצורה מעוגלת, היא ניידת ומלאה בנוזל, וברוב המקרים מתפתחת מתחת לעור בצדדים של הצוואר. ציסטות כאלו לרוב מופיעות במהלך החיים ואין סכנה כי יתפתחו לגידולים מסוכנים. עם זאת ציסטה עלולה להזדהם לגרום לכאב, לגדול ולגרום לתחושת נפיחות בצוואר.
במקרים מסוימים ההמלצה הרפואית תהיה להסיר את הציסטה הברנכיאלית, וזאת כאשר ישנו חשש כי הציסטה שאובחנה בתחילה כשפירה תתברר כגידול ממאיר. ניתוח להסרת הציסטה מיועד להוציא אותה בשלמותה.
חשוב לציין כי הוצאת ציסטה בשלמותה עלולה להיות מסובכת וקשה לביצוע, בשל העובדה כי ציסטה ברנכיאלית בדרך כלל קרובה לעצבים ולכלי דם. עם זאת, ברוב המקרים ההליך עובר ללא סיבוכים מיוחדים ומסתיים בהצלחה. כריתת הציסטה יכולה למנוע את התפתחותה הבלתי רצויה ואת המראה הנפוח והכאבים הנלווים אליה.
הצוות הרפואי צריך לבצע בדיקת הדמיה בסמוך לניתוח, כדי לזהות באופן ודאי את הציסטה ולוודא את מיקומה לפני ביצוע ההליך הכירורגי.
ניתוח להסרת הציסטה בצוואר מתבצע תחת הרדמה מלאה. במהלך הניתוח הרופא מבצע חתך בצוואר, ולאחר כריתת הציסטה היא נשלחת למעבדה כדי לבחון האם היא שפירה או שמא עברה תהליך סרטני שדורש מתן טיפול נוסף למטופל מעבר לכריתה.
מאחר שמדובר בהליך ניתוחי פולשני ייתכנו סיבוכים במהלך הניתוח ולאחריו כמו דימום, זיהום, ירידה בתחושה באזור ואף פגיעה עצבית בלתי הפיכה.
במקרים שבהם המנתח סטה מסטנדרט ההתנהגות הרפואי הסביר במהלך ניתוח להסרת ציסטה ובשל כך נגרם למטופל נזק גוף, ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית נגדו ולדרוש פיצויים.
המנתח כרת בלוטת לימפה בטעות במהלך ניתוח להסרת ציסטה
בית משפט השלום בתל אביב קיבל תביעת רשלנות רפואית שהגישה צעירה נגד בית החולים שבו עברה ניתוח להסרת ציסטה מהצוואר. השופט קבע כי הרופא הפר את חובת הזהירות שהייתה מוטלת עליו בכך שלא ערך בדיקת הדמיה עדכנית לפני הניתוח, ולכן כרת בטעות את בלוטת הלימפה של המטופלת וגרם לה לנזק עצבי. לפיכך נקבע כי בית החולים ישלם לצעירה סך של 295 אלף שקלים עבור הנזק שנגרם לה.
לפי העובדות שתוארו בפסק הדין, בחודש יוני 2007 המטופלת עברה בדיקת אולטראסאונד לצוואר בהיותה בגיל 16. בבדיקה הודגמה ציסטה ברנכיאלית עם תוכן לא צלול. כעבור שנתיים פנתה המטופלת לבצע את הניתוח, ולפני כן חתמה על טופס הסכמה כללי לניתוח להוצאת הציסטה, כאשר לא פורטו בו סיכונים לפגיעה עצבית, זיהום או דימום בשל הניתוח.
כריתת בלוטת הלימפה גרמה למטופלת לנזק עצבי בלתי הפיך
בדו"ח הפתולוגי שהתקבל לאחר הניתוח, צוין כי הגוש שהוצא בהליך הוא לא ציסטה אלא בלוטת לימפה. בבדיקת אולטראסאונד שנערכה למטופלת כארבעה חודשים לאחר הניתוח נמצא גוש בצוואר וכעבור חודשיים בוצע לה ניתוח נוסף לכריתת הגוש.
המטופלת טענה כי בית החולים החתים אותה על טופס הסכמה כללי שלא כלל הסבר על הסיכון לפגיעה עצבית ועל סיכונים נוספים שכרוכים בניתוח. עוד נטען כי בוצע לה ניתוח לכריתת בלוטת לימפה ללא צורך, אשר גרם לפגיעה בלתי הפיכה בעצב הפנים וגרר ביצוע של ניתוח נוסף שהותיר בפניה צלקת.
לפי גרסת המנותחת, לא ברור מדוע לא בוצעה לה בדיקת CT לפני הניתוח הראשון שהייתה יכולה לספק למנתח הבנה טובה יותר ביחס למיקום הציסטה ובלוטת הלימפה. לדבריה, בדיקה כזו הייתה יכולה למנוע את הכריתה המיותרת שגרמה לה לנזקים כאמור.
מומחה מטעם הצעירה קבע כי נותרה לה נכות קבועה בשיעור 19% בשל אובדן תחושה בצוואר ובשל הצלקות שנותרו לה לאחר הניתוחים.
מנגד, בית החולים טען כי המטופלת קיבלה הסבר מקיף לגבי הסיכויים והסיכונים הכרוכים בניתוח וחתמה על טופס הסכמה כנדרש. עוד נטען כי ציסטה שאינה מזוהמת נוטה להיות חמקנית ולכן לא זוהתה כראוי בניתוח הראשון.
לפי גרסת בית החולים חוסר התחושה בצווארה של המטופלת לא נגרם עקב כשל של המנתח אלא בשל חיתוך העור במקום הניתוח. מומחה רפואי מטעם בית החולים העריך את נכותה של הצעירה בשיעור של 2% עקב צלקות באזור הצוואר.
הרופא הפר את חובת הזהירות שלו כיוון שלא ביצע בדיקת CT לפני הניתוח
השופט קבע כי כריתת בלוטת הלימפה אינה בגדר טעות סבירה שיכולה לקרות לכל רופא, אלא נחשבת להפרת חובת הזהירות כלפי המטופלת. צוין כי בית החולים הפר את חובת הזהירות שלו כאשר לא ביצע לצעירה בדיקת הדמיה לפני הניתוח הראשון, דבר שהוביל לזיהוי שגוי של הגוש ולכריתת בלוטת הלימפה.
הובהר כי כריתת בלוטת הלימפה בטעות היא שהובילה לפגיעה העצבית שממנה סבלה הצעירה. השופט החליט כי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות של המנתח לבין הנזק העצבי והצלקות שנגרמו למטופלת.
בסופו של דבר נפסק כי בית החולים ישלם למטופלת פיצויים בסך כולל של 295 אלף שקלים, בתוספת 70 אלף שקלים עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות.
ת"א 40659-08-15