רשלנות רפואית בהשגחה על מטופל בסיכון לנפילה, מתי ניתן לתבוע פיצויים?
רשלנות רפואית בבתי חולים לא תמיד קשורה לטיפול הרפואי שניתן למטופל. במקרים מסוימים ניתן לייחס לבית החולים רשלנות רפואית גם בעקבות אירועים שמתרחשים במהלך האשפוז, כמו נפילה של מטופל שנמצא בסיכון מוגבר לנפילות, עקב היעדר השגחה הולמת.
בהתאם לנוהל משרד הבריאות, הצוות הרפואי בבית חולים מחויב לבצע לכל מטופל מעל לגיל 65 הערכה של סיכון לנפילות. הערכה זו כוללת דירוג של גורמי סיכון ביחס למטופל כמו היסטוריית נפילות, הגיל שלו ויכולתו התפקודית.
ההערכה כוללת בין היתר גם סקירה של ההיסטוריה הרפואית של המטופל והאם הוא סובל ממחלות כרוניות, מחולשה ברגליו, מבלבול, מאי יציבות או שהוא נוטל תרופות שמשפיעות על שיווי המשקל ומצב ההכרה.
משמעות הנפילה עבור מטופלים מבוגרים
למרות קיומו של נוהל ברור ומפורש, עדיין מתרחשים מקרים שבהם הנוהל לא מיושם כלשונו, למטופלים לא נערכת הערכת סיכון והם נופלים ונחבלים. מאחר שמדובר במטופלים מבוגרים, פעמים רבות הנפילות הן בעלות משמעות קריטית עבורם.
לעיתים הנפילות מסתיימות בשברים באגן ובגפיים וגורמות להתדרדרות תפקודית של המטופל. במקרים אחרים הנפילות כוללות פגיעות ראש ויכולות להסתיים במוות.
נפילות בגיל מבוגר והפגיעות שנלוות אליהן עלולות לגרום לירידה משמעותית באיכות החיים של הנפגעים, בעצמאותם ובתוחלת החיים שלהם.
איתור וזיהוי מוקדם של מטופלים שנמצאים בסיכון מוגבר לנפילות, כולל הדרכה והפניה לטיפול על ידי גורמים מתאימים יכולים לצמצם את התופעה ולשפר את איכות חייהם של המטופלים.
במקרה שבו הוכח כי נפילתו של המטופל במהלך אשפוז בבית חולים נגרמה עקב כשל בהשגחה עליו, ניתן להגיש נגד בית החולים תביעת פיצויים על רשלנות רפואית.
במסגרת התביעה יצטרך הנפגע להוכיח כי הצוות הרפואי התרשל בכך שלא השגיח עליו כראוי למרות חובתו לעשות כן. נוסף על כך המטופל יצטרך להוכיח כי הנפילה גרמה לו לנזק גוף.
הצוות הרפואי לא השגיח כראוי על המטופל והוא נפל בדרכו לשירותים ומת
בית משפט השלום ברמלה קיבל תביעת רשלנות רפואית שהגישו יורשיו של מטופל שנפטר עקב נפילה נגד בית חולים. בפסק הדין נקבע כי הצוות הרפואי בבית החולים התרשל כלפי המטופל בכך שלא השגיח עליו כראוי במהלך האשפוז, למרות הסכנה לדימום מוחי עקב טיפול במדללי דם.
המטופל, בן 72 במותו הגיע לבית החולים עקב קשיי נשימה שמהם סבל. בבית החולים הוחלט לטפל בו במדללי דם. כעבור יומיים בבית החולים צוין בגיליון הסיעודי של המטופל כי הוא נמצא בסיכון של נפילה ברמה שלוש שהיא הגבוהה ביותר, וכי משפחתו הסכימה לקשור אותו למיטה כדי למנוע נפילה.
כעבור יומיים המטופל ירד ממיטתו כדי ללכת לשירותים, נפל בעוצמה ונחבל במרפק ובראש. למחרת הנפילה חלה התדרדרות מהירה במצבו ההכרתי של המטופל, הוא הובהל לבצע בדיקת CT ראש שלאחריה בוצע לו ניתוח לניקוז הדימום במוחו. במהלך הניתוח התפתחה במוחו של המטופל בצקת ולמחרת הניתוח הוא נפטר.
יורשיו של המנוח טענו כי צוות בית החולים לא השגיח עליו כראוי במהלך אשפוזו בבית החולים, למרות הקביעה כי הוא נמצא בסיכון בדרגה שלוש לנפילה. לגרסתם, היעדר ההשגחה הוא שגרם לנפילתו של המטופל ולמותו.
מנגד בית החולים התנער מאחריות לנפילה וטען כי נוהל העבודה הקיים לגבי מטופלים בסיכון לנפילה הוא אינו נכון ולא מדויק מבחינה מדעית. עוד נטען שהנוהל אינו מנבא באופן נכון את רמת הסיכון לנפילה של מטופלים, ולכן בית החולים אינו נושא לאחריות למותו של המטופל. בית החולים גם הפנה לדוחות סוציאליים שהתייחסו למטופל וקבעו כי הוא היה עצמאי ובהכרה מלאה, ולכן לא נדרש להשגיח עליו.
בית החולים לא נקט באמצעים הדרושים כדי להשגיח על המטופל
השופט קבע כי בית החולים היה צריך להסביר למשפחתו של המטופל שמדובר באדם שנוטל מדללי דם, ולכן אסור לו להתנייד בכוחות עצמו מאחר שכל נפילה עלולה לגרום למותו. צוין כי הצוות הרפואי לא תיעד את האזהרה הזו, ולפיכך בנו התיר לו לגשת בכוחות עצמו אל השירותים, מה שגרם לנפילתו ומאוחר יותר למותו.
נפסק כי בית החולים היה צריך לנקוט באמצעים נוספים כדי למנוע את נפילתו של המטופל כמו להרים את דפנות המיטה, לספק לו הליכון ולקשור אותו למיטה. עוד צוין כי הצוות הרפואי היה יכול להורות למנוח לצלצל בפעמון החירום כאשר הוא מעוניין להגיע לשירותים.
השופט ציין כי בית החולים היה צריך לגבש מדיניות ברורה ביחס לשיטות לשמירה על חולים, ולהקפיד על יישומו תוך התקנת מעקה בטיחות וגיוס שמירה סיעודית חיצונית במקרה הצורך.
בסופו של דבר הוחלט כי בית החולים הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המנוח בכך שכשל בהשגחה עליו וגרם למותו. לפיכך בית החולים יפצה את יורשיו על הנזקים שנגרמו להם בעקבות מותו בסכום כולל של כ-850 אלף שקלים בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך של 222 אלף שקלים.
ת"א 60756-01-17