רשלנות רפואית באבחון וטיפול באוסטאופורוזיס, מתי תוגש תביעה?

אוסטאופורוזיס הוא מצב שבו מתרחש דלדול של רקמת העצם בגוף האדם עקב ירידה בדחיסות המינרלים בעצמות. המחלה גורמת לכך שהעצמות הופכות להיות פחות דחוסות, ובעקבות זאת גוברים הסיכויים להיווצרות שברים.

העצמות בגוף האדם הן רקמות חיות ותוך כדי החיים הן מתפרקות ונבנות. במהלך שנות הילדות וההתבגרות קיימת בניה מואצת של מסת עצם בגוף, ובגילאי העשרים בדרך כלל מגיעים לכמות העצם המקסימלית. כמות זו מושפעת מגורמים גנטיים ומגורמים סביבתיים כמו פעילות גופנית ותזונה.

ככל שמתבגרים קצב בניית העצם משתווה לקצב הריסתה ובהמשך, משנות הארבעים ואילך, קצב הפירוק של העצמות הוא כבר גבוה יותר מקצב בנייתן, כך שמתחילה ירידה הדרגתית בכמות העצם בגוף ובדחיסותה. אמנם קצב הרס העצמות בגוף הוא איטי יחסית, אך לאורך השנים נגרם אובדן עצם משמעותי שמלווה בשינויים מבניים בעצמות השלד. שינויים אלו גורמים לפגיעה משמעותית בחוזקן של העצמות ובצפיפותן ומעלים את הסיכון להיווצרות שברים.

מחלת האוסטאופורוזיס נפוצה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, ומופיעה אצל מבוגרים יותר מאשר אצל צעירים. פעילות יתר של בלוטת התריס, דלקת מפרקים כרונית ושימוש בתרופות מבוססות סטרואידים, עלולים להגביר את הסיכוי ללקות במחלה. מאחר שהמחלה פוגעת בצפיפות של כל עצמות הגוף, עלולים להופיע שברים כמעט בכולן אך ברוב המקרים נגרמים שברים בירך, בכף היד ובחוליות עמוד השדרה.

כיצד מאובחן אוסטאופורוזיס

הליך האבחון, של המחלה נעשה על ידי בדיקת צפיפות עצם המכונה בדיקת DXA. הבדיקה מתבצעת על ידי טכנאי רנטגן ובמסגרתה נמדדת הצפיפות באמצעות ניטור כמות המינרלים בעצם הירך או בעמוד השדרה.

תכליתה העיקרית של הבדיקה היא לאתר בני אדם שסובלים מדלדול עצם, ונמצאים בסיכון מוגבר לשברים כדי שיוכלו לקבל טיפול מתאים. מטרה נוספת של הבדיקה היא לבדוק שינויים במצב העצם אצל מטופלים שנוטלים טיפול תרופתי לעצירת תהליך דלדול העצם.

מטופלת לקתה בשיתוק ונפטרה לאחר שלא אובחנה כראוי

בית משפט השלום בירושלים קיבל תביעת רשלנות רפואית שהגישו יורשיה של אישה נגד רופא שביצע לה ניתוח בעמוד השדרה ונגד בית החולים שבו נערך הניתוח. בפסק הדין נקבע כי הרופא ובית החולים התרשלו בכך שלא אבחנו כראוי את מחלת האוסטאופורוזיס של המנוחה, וכי העניקו לה טיפול רשלני שלא התאים למצבה. לפיכך הוחלט כי הם יפצו את היורשים בסך של 417 אלף שקלים.

לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, האישה התלוננה על כאבי גב במשך מספר חודשים. היא פנתה לבית החולים לצורך קבלת טיפול שם נערכה לה בדיקת CT והודגם שבר דחוס באחת מחוליות עמוד השדרה ואוסטאופורוזיס. על אף הממצא בבדיקת ה-CT לא נערכה לה בדיקת צפיפות עצם לבירור קיומו של אוסטאופורוזיס.

לאחר חודש האישה עברה ניתוח בעמוד השדרה שכלל קיבוע של החוליות באמצעות ברגים. כעבור חמישה חודשים, היא החלה לסבול משיתוק בפלג הגוף התחתון ופנתה לרופא אחר כדי לקבל טיפול. הוא הסביר לה כי השבר בחולייה נבע ממחלת האוסטאופורוזיס שממנה היא סובלת, והוסיף כי אסור היה לה לעבור ניתוח לקיבוע בעמוד השדרה לנוכח חולשת החוליות באזור.

לפיכך האישה עברה ניתוח נוסף להסרת הקיבוע הרופף, אך נותרה משותקת. כעבור שבוע התדרדר מצבה, היא לקתה בתסחיף ריאתי ודום לב ובעקבותיהם נפטרה.
היורשים של המנוחה טענו כי המנתח הראשון ביצע לה ניתוח רשלני מבלי שבדק אם היא חולה באוסטאופורוזיס, ולכן גרם לה לשיתוק ובסופו של דבר גם למוות.
מנגד, בית החולים והמנתח טענו כי פעלו בשיטה מקובלת וכי לא נפל כל פגם בהתנהלותם המקצועית. הם הוסיפו כי מצבה של המנוחה השתפר לאחר הניתוח, ופטירתה לא הייתה קשורה כלל לטיפול הרפואי שניתן לה.

מומחה רפואי שמונה מטעם בית המשפט קבע כי האבחנה השגויה שביצע המנתח הראשון לגבי השבר בחוליה הובילה בהמשך לטיפול שגוי ורשלני. לדבריו, הניתוח שנבחר גרם לנזק בחוט השדרה, לשיתוק ואף למותה של האישה.

הרופא התרשל באבחון המחלה ובניתוח

השופט אימץ את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט וקבע כי בית החולים והמנתח התרשלו בטיפול שנתנו לאישה. הובהר כי הרופא לא איבחן כראוי את מחלת האוסטאופורוזיס ולא בינה לבין השבר בעמוד השדרה כנדרש. כמו כן נקבע כי הוא התרשל בבחירת ניתוח שלא התאים למצבה הרפואי של המנוחה ואף ביצע אותו באופן רשלני.

לאחר שנבחנו העדויות והראיות הוחלט כי הנזק שנגרם לחוט השדרה בניתוח הרשלני גרם לאישה לשיתוק. השופט קבע בהסתמך על חוות הדעת הרפואית כי מותה של המטופלת מתסחיף ריאתי בהמשך נגרם בשל סיבוך שנוצר לאחר הפגיעה בחוט השדרה.

בסופו של דבר נפסק כי בית החולים והמנתח אחראים לנזקים שנגרמו לאישה, ולכן יפצו את יורשיה בסך כולל של 417 אלף שקלים בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 97,578 שקלים.

ת"א 41996-07-10