רשלנות רפואית באבחון וטיפול בחבלת צוואר, מתי ניתן לתבוע פיצויים?
אזור הצוואר כולל איברים חיוניים רבים שממוקמים בו בצפיפות רבה. בצוואר מצויים כלי דם רבים, דרכי הנשימה וכן עמוד השדרה וחוט השדרה. חבלה קהה בצוואר יכולה לגרום לנקעים ולשברים בעמוד השדרה ולחסימות של דרכי הנשימה וכלי הדם באזור.
חבלות קלות בצוואר מפעילות מנגנון הגנה של עמוד השדרה שגורם לכיווץ של שרירי הצוואר ובכך מגביל באופן ניכר את התנועתיות של עמוד השדרה באזור. כיווץ זה מלווה בכאב חזק ועלול לפגוע בתפקוד. את הדוגמה השכיחה ביותר למנגנון הכיווץ בשרירי הצוואר ניתן לראות בחבלה מסוג צליפת שוט אשר נגרמת במהלך תאונת דרכים, כאשר הראש מטולטל לפנים ולאחור ונוצרת מתיחה של רצועות ושרירים בצוואר.
חבלות קשות יותר עלולות לפגוע בחוליות הצוואריות של עמוד השדרה ולגרום לקרעים ברצועות או לשברים ובכך לפגוע ביציבות של עמוד השדרה. פגיעה כזאת מעמידה את חוט השדרה והעצבים בסכנה וביכולתה לגרום לשיתוק או לחולשת גפיים.
אבחון של חבלת צוואר
אבחון של פגיעה בעמוד השדרה הצווארי מתחיל כבר עם הגעת הצוותים הרפואיים למקום האירוע. כאשר עולה חשש לחבלה, צוות האמבולנס יפנה את הנפגע על גבי קרש גב עם צווארון קיבוע לצוואר, כדי למנוע תזוזה בלתי רצויה של עמוד השדרה.
עם הגעת המטופל לבית החולים יבוצעו לו צילומי רנטגן ובמקרה של חשד לפגיעה בעמוד השדרה תבוצע לו גם בדיקת CT לאחר הצילומים. אם בבדיקת ה-CT תודגם פגיעה קשה בצוואר תיערך לנפגע גם בדיקת MRI כדי לבחון את הנזק באופן מדויק יותר.
כדי להגיש תביעת רשלנות רפואית באבחון או בטיפול בחבלת צוואר, הנפגע יצטרך להוכיח כי הצוות הרפואי לא פעל כנדרש, ושקיים קשר סיבתי בין האבחון או הטיפול השגויים לבין הנזק שנגרם לו.
שבר בצוואר לא אובחן, המטופלת נותרה משותקת
בית משפט השלום בתל אביב דן בעניינה של מטופלת שהגישה תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים באזור המרכז. האישה טענה כי בית החולים לא ביצע לה את הבדיקות הנדרשות ולא אבחן כראוי את השבר בצוואר שנגרם לה לאחר שנפלה בביתה. לטענתה בעקבות האבחון הלקוי ובהיעדר טיפול מתאים מצבה הוחמר ונגרמה לה פגיעה עצבית בלתי הפיכה ושיתוק.
לפי עובדות המקרה, אישה בת 86 נפלה בביתה, נחבלה בראש וביד ואיבדה את הכרתה. היא פונתה לבית חולים שם נערכו לה בדיקה גופנית, בדיקת CT לראש וצילום של עמוד השדרה המותני, אך לא נערך לה צילום של עמוד השדרה הצווארי.
בבדיקות שנערכו למטופלת לא נמצאו ממצאים חריגים, אך היא התלוננה על כאבים וקשיים בעמידה ולכן אושפזה למשך ארבעה ימים במחלקה הפנימית בבית החולים. לאחר שחרורה מבית החולים היא הועברה למוסד שיקומי.
לאחר כשלושה שבועות האישה החלה לסבול מחולשה ברגליים ובידיים ופונתה לבית חולים אחר, שם נערכה לה בדיקת CT של עמוד השדרה הצווארי. הבדיקה הדגימה שברים בחוליות הצוואר כולל שבר שפגע בעצב וגרם לה לשיתוק בגפיים. בעקבות זאת היא עברה ניתוח לקיבוע חוליות בצוואר, אך גם לאחריו היא המשיכה לסבול משיתוק ברגליה ונותרה מרותקת לכיסא גלגלים.
האישה טענה כי לנוכח גילה המבוגר והפגיעה בראש ובכתפיים בית החולים היה צריך לבצע לה צילום רנטגן של אזור הצוואר. עוד נטען כי אם היו מבוצעות הבדיקות המתאימות היה אפשר לאתר את השבר עוד לפני שנגרמה לה הפגיעה העצבית ובכך למנוע את ההידרדרות במצב הרפואי.
בית החולים טען כי הוא פעל בהתאם לנהלים, לאבחנה הרפואית ולבדיקה הנוירולוגית שנערכו למטופלת. לגרסתו, לא הייתה הצדקה לבצע צילום לצוואר מאחר שלא היה בבדיקות ממצא שהעלה חשד לחבלה בצוואר. הוא הוסיף וטען כי השבר בצוואר נגרם למטופלת בזמן ששהתה במוסד השיקומי לאחר ששוחררה מבית החולים.
הממצאים במיון חייבו לבצע בדיקות של הצוואר
לאחר ששמע את עדויות הצדדים השופט קבע כי בית החולים היה צריך לבצע צילום רנטגן של אזור הצוואר וכי הימנעותו מכך היא בגדר רשלנות. הובהר כי הנתונים שעמדו בידי הצוות הרפואי עם הגעתה של המטופלת לחדר המיון העלו חשד לחבלה בצוואר וחייבו לבצע בדיקות יסודיות כדי לשלול אותה.
נפסק כי בית החולים לא ביצע את הבדיקות הנדרשות ולכן הוא נושא באחריות לנזקי המטופלת. כמו כן צוין כי האישה לא נבדקה על ידי אורתופד בבית החולים כנדרש למרות תלונותיה על כאבים בגפיים וקשיים בעמידה.
השופט החליט שהמטופלת שוחררה מבית החולים מבלי שקיבלה טיפול מתאים לשבר בצוואר ולכן נגרם לה לחץ על העצבים בעמוד השדרה, שהוביל לפגיעה עצבית בלתי הפיכה ולשיתוק.
בסוגיית הנזק נקבע כי בית החולים יפצה את האישה בסך כולל של כ-558 אלף שקלים עבור עלויות אשפוז במוסד סיעודי, הוצאות רפואיות, נסיעות וכאב וסבל. כמו כן נפסק לטובת האישה שכר טרחת עורך דין בסך של 131 אלף שקלים והוצאות משפט בסך של עשרת אלפים שקלים.
תא (ת"א) 62170-01-12