רשלנות רפואית באבחון וטיפול בכיב קיבה: באילו מקרים?
כיב קיבה הוא פצע ברקמה הרירית שמצפה את דופן הקיבה. בעיקרון, כיבים יכולים להיווצר בכל חלקי מערכת העיכול, בפה, בוושט, בקיבה ובמעי.
קיימים שני גורמים עיקריים להופעת כיב בקיבה. הגורם הראשון הוא זיהום שנגרם על ידי חיידק ההליקובקטר פילורי, והגורם השני הוא טיפול תרופתי שפוגע בדופן הקיבה. פצע בדופן הקיבה עלול לגרום לכאבי בטן, לתחושת אי נוחות ובמקרים מסוימים לדימום ולהיווצרות חור בדופן הקיבה.
חיידק ההליקובקטר פילורי מפריש חומרים הגורמים להיחלשות רירית הקיבה, והופך אותה לרגישה מאוד לחומצות הקיבה. זוהי תחילתו של תהליך דלקתי אשר בעקבותיו נוצר הכיב.
מטופלים שסובלים מכיב קיבה מדווחים על כאבים וצריבה באזור הבטן העליונה. תסמינים נדירים יותר הם בחילות, ירידה במשקל, הקאות, חולשה ועייפות.
סיבוכים אפשריים עקב כיב קיבה שאינו מטופל
כיב קיבה שאינו מטופל בזמן עלול לגרום לדימום כאשר הפצע הוא עמוק או כאשר הוא בא במגע עם כלי דם. לעתים פצע בדופן הקיבה יכול לגרום לחור בקיבה, שמאפשר לחיידקים ולמזון לעבור דרכו ולגרום לזיהום בחלל הבטן.
כיבים הממוקמים באזור החיבור של הקיבה עם התריסריון עלולים לגרום להצטלקות ולנפיחות ולחסום את המעבר אל המעיים. חסימה זו יכולה למנוע מעבר של מזון מהקיבה לעבר המעי, דבר שעלול לגרום להקאות.
אבחון של כיב בקיבה
אחת הבדיקות המשמשות לאבחנה של כיב בקיבה היא בדיקה לנוכחות של חיידק ההליקובקטר פילורי, שיכולה להתבצע על ידי תבחין נשיפה, בדיקת דם ובדיקת צואה.
בדיקה נוספת המשמשת לאבחון היא בדיקת גסטרוסקופיה, המאפשרת בחינה של רירית הקיבה באמצעות מצלמה זעירה ומבוצעת על ידי רופא מומחה לדרכי העיכול לאחר קבלת הפניה מרופא משפחה.
במקרה שנמצאה נוכחות של חיידק ההליקובקטר, ברוב המקרים יינתן טיפול להורדת החומציות בקיבה יחד עם טיפול באנטיביוטיקה. אם לא נמצאה נוכחות של החיידק אז הטיפול יתמקד בנטילת נוגדי חומצה, שיגרמו להורדת רמת החומצה בקיבה ויאפשרו את ריפוי הפצע.
רשלנות רפואית ביחס לכיב קיבה יכולה להתרחש בשלב הטיפול או בשלב האבחון. כדי להוכיח רשלנות רפואית המזכה בפיצויים, על הנפגע להוכיח כי הרופא לא פעל בהתאם לסטנדרט ההתנהגות המצופה מרופא סביר לצורך אבחון או לשם מתן טיפול ראוי. כמו כן, על הניזוק יהיה להוכיח כי ישנו קשר סיבתי בין מחדלו של הרופא לבין הנזק שנגרם לו, באמצעות צירוף חוות דעת של מומחה רפואי לתביעתו.
כיב שלא אובחן כראוי הוביל לכריתת שני שלישים מהקיבה
אישה שסבלה מעודף משקל מסכן חיים עברה ניתוח לקיצור קיבה באמצעות טבעת מתכווננת. כעבור תשעה חודשים היא נותחה שוב על ידי אותו מנתח לצורך הסרת הטבעת, בשל תלונות על הקאות וחוסר יכולת לאכול. שבועיים לאחר הניתוח השני, האישה חשה ברע ופנתה לקבלת טיפול רפואי.
לאישה נערכה בדיקת גסטרוסקופיה שהדגימה כיב וכמות גדולה של דם בקיבה. במהלך ניתוח חירום שנערך לה נצפה בקיבתה נמק וכיב מדמם ומנוקב, אשר חייבו לבצע כריתה מיידית של שני שלישים מהקיבה.
האישה טענה כי הרופא שביצע את שני הניתוחים הראשונים לא ערך לה בדיקת גסטרוסקופיה כנדרש, ולכן לא הבחין בכיב שגרם לנזק בלתי הפיך לקיבתה. לטענתה, אם הרופא היה עורך את הבדיקה הנחוצה, ייתכן שהיה ניתן למנוע את הדימום שחייב את ניתוח החירום ואת כריתת הקיבה.
טענת המנתח הייתה כי הוא פעל כראוי והעניק למטופלת את הטיפול הרפואי המיטבי. לגרסתו, לפני הניתוח השני הוא בחן חיצונית את הקיבה והתרשם שמצבה תקין. הוא הוסיף כי ביצוע של בדיקת גסטרוסקופיה באותה העת הייתה מעמידה את המטופלת בסיכון מיותר לפני הניתוח.
ביצוע הבדיקה היה מונע את כריתת הקיבה
השופט קבע כי אילו נערכה לאישה בדיקת גסטרוסקופיה לפני הניתוח השני להוצאת הטבעת, הרופא היה יכול להבחין בכיב הקיבה ובתהליך שהביא לפגיעה הקשה ברירית הקיבה. כמו כן צוין כי הרופא חרג מסטנדרט ההתנהגות הסביר כאשר נמנע מביצוע של בדיקת גסטרוסקופיה.
השופט פסק כי טיפול רפואי מקובל וסביר במקרה זה היה צריך לכלול ביצוע בדיקת גסטרוסקופיה, אשר הייתה חושפת את קיומו של כיב הקיבה שחייב טיפול. הובהר כי אם הבדיקה הייתה נעשית לפני הניתוח להוצאת הטבעת, היה ניתן להפסיק מבעוד מועד את הדימום שחייב לכרות שני שלישים מהקיבה.
לפיכך נקבע כי הרופא הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המטופלת כאשר נמנע מביצוע בדיקת גסטרוסקופיה דחופה לפני הניתוח השני להסרת הטבעת.
לאישה נקבעה נכות רפואית משוקללת בשיעור של 44% עקב הפרעת חרדה שמלווה במתח ודכדוך ובשל הפרעה קשה בקיבה ובמעיים.
השופט פסק כי על הרופא לפצות את האישה בסך כולל של 820 אלף שקלים עבור פגיעה בכושר ההשתכרות שלה, עזרת הזולת, הוצאות טיפולים רפואיים, נסיעות וכאב וסבל. כמו כן נקבע כי המנתח ישלם לאישה שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך מצטבר של 225 אלף שקלים.
ת"א 34686-09-11