רשלנות רפואית בהיעדר פיקוח על פג, מתי יקבעו פיצויים?
פגים מטבע הדברים חשופים יותר למחלות ולבעיות בריאותיות. לכן לאחר הלידה עליהם להיות תחת השגחה ופיקוח הדוקים כדי למזער את הסיכונים והסיבוכים האפשריים. במקרה שבו הוכחה התרשלות בהשגחה ונגרם נזק ניתן לתבוע פיצויים.
בעוד רובם של התינוקות נולדים בריאים, הסטטיסטיקה מלמדת כי אחד מכל 14 הריונות בקירוב מסתיים בלידה מוקדמת. הגורמים ללידה מוקדמת עדיין לא ברורים לחלוטין ודרושים מחקרים נוספים כדי לברר בין היתר כיצד גנטיקה, נתוני סביבה ועבר משפחתי יכולים להשפיע על הסיכון ללידה מוקדמת.
לידה מוקדמת מתקיימת עד שלושה שבועות קודם לתאריך המתוכנן. לפיכך, מאחר שהיריון מלא אורך 40 שבועות, תינוק שנולד לפני השבוע ה-37 נחשב פג.
סיבוכים אפשריים של לידה מוקדמת
הגורם העיקרי למוות בקרב תינוקות הוא פגות ולידה מוקדמת נחשבת לגורם סיכון משמעותי לבריאות התינוק. על כן, חלק מהתינוקות יזדקקו לאשפוז ולטיפול ממושך בפגיה, בה ניתן טיפול נמרץ לתינוקות שנולדו טרם זמנם. חלק מהפגים עלולים להתמודד עם בעיות בריאותיות בהמשך חייהם ולסבול בין היתר מבעיות גדילה, בעיות בנשימה, איחורים התפתחותיים ושיתוק מוחין.
הסיכון לסיבוכים מתגבר ככל שהלידה מוקדמת יותר. תינוקות שנולדו לפני השבוע ה-28 להריון ושמשקלם הוא פחות מ-1,500 גרם חשופים ליותר בעיות וסיבוכים אפשריים ביחס לתינוקות שנולדו מאוחר יותר.
מתי תיקבע התרשלות בפיקוח על פג?
לאחר הלידה הצוות הרפואי נדרש להעניק לפג השגחה צמודה, להכניסו לאינקובטור ולפקח באופן הדוק על נשימתו ועל רמת הפחמן הדו-חמצני בדמו.
בשל היעדר פיקוח וניטור מתאימים, ייתכן מצב שבו רמת הפחמן הדו-חמצני בדמו של הפג היא נמוכה מדי, דבר שיכול להביא לכיווץ כלי דם על ידי המוח, כדי לווסת את כמות החמצן המגיעה אליו ובמצב כזה, אספקת הדם והחמצן למוח עלולות להיפגע.
פגיעה באספקת הדם והחמצן למוח יכולה לגרום למחלת החומר הלבן של המוח ובהמשך גם לשיתוק מוחין.
כדי להצליח בתביעת רשלנות רפואית בפיקוח על פג, התובע נדרש להוכיח קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לו לבין הטיפול הרפואי שקיבל באמצעות חוות דעת מטעם מומחה רפואי.
כשל בפיקוח גרם נזק מוחי לפג
לבית המשפט המחוזי בבאר שבע הוגשה תביעת רשלנות רפואית נגד בית חולים, על ידי הנפגע והוריו, בטענה כי הצוות הרפואי התרשל בכך שלא פיקח באופן הדוק ורציף אחר רמת הפחמן הדו-חמצני בדמו, מה שגרם לו לשיתוק מוחין קשה ולצורך בשירותי סיעוד קבועים.
לפי עובדות המקרה, הנפגע נולד כפג בשבוע ה-27 להיריון במשקל של כקילוגרם אחד. לאחר הלידה הוא חובר למכשיר המסייע בנשימה באמצעות הזרמה של אוויר בלחץ קבוע לריאותיו שלא היו מפותחות מספיק. במהלך 40 השעות הראשונות לא שונתה הזרמת האוויר לריאות התינוק ולא הותאמה לרמת הפחמן הדו-חמצני הנמוכה שממנה סבל, מחדל שגרם בסופו של דבר למחלת שיתוק מוחין.
בית החולים לא פעל למניעת הנזק
התביעה טענה שבית החולים התרשל בכך שלא דאג למדידה רציפה של רמות הפחמן הדו-חמצני בדמו של התינוק וגם בכך שלא ויסת את פעולת מכשיר הסיוע הנשימתי, באופן שיגרום לעליית רמת הפחמן הדו-חמצני בדם וימנע היווצרות נזק מוחי.
מנגד טען בית החולים כי הצוות הרפואי בדק באופן מספק ותכוף את רמת הפחמן הדו-חמצני בדמו של התינוק. לדבריו, לא היו בידיו אמצעים יעילים להעלאת הרמה בדם. כמו כן נטען שלא התקיים קשר סיבתי בין היעדר הטיפול מצד הצוות הרפואי לבין מחלת שיתוק המוחין שנגרמה לנפגע בשל היותו פג במשקל של קילוגרם אחד.
בית המשפט פסק פיצויים לנפגע בשל רשלנות
בית המשפט קבע שהיה באפשרות בית החולים לגרום להעלאת רמת הפחמן הדו-חמצני בדמו של התינוק באמצעות התאמת מכונת הסיוע הנשימתי. נפסק כי על הצוות הרפואי הייתה מוטלת החובה לבדוק באופן תכוף את רמת הגז בדם של הנפגע ומעקב כזה היה יכול להוביל להתערבות שהיה בכוחה לשנות את פני הדברים.
לפיכך, החליט בית המשפט כי בית החולים התרשל בכך שלא פיקח באופן הדוק על מצב הפג ובכך שלא ביצע שינויים מתאימים בפעולת מכונת ההנשמה, אשר יכלו לגרום לעליית רמת הפחמן הדו-חמצני בדמו של הנפגע ושהיה בכוחם למנוע את מחלת שיתוק המוחין.
בסוגיית הקשר הסיבתי בית המשפט אימץ את חוות הדעת הרפואית מטעם התובעים, שלפיה קיים קשר של סיבה ותוצאה בין התרשלותם של רופאי בית החולים לבין מחלת שיתוק המוחין שנגרמה לתובע, וחייב את הנתבע בתשלום פיצויים בסך כולל של 9,069,000 שקלים.
תא 1190-07