תסמונת המדור רשלנות, מתי ניתן לתבוע פיצויים?

תסמונת המדור עלולה לפגוע בתפקוד שרירי הגפיים ונפוצה בעיקר בקרב מתעמלים. במקרה שבו הוכח נזק עקב התרשלות באבחון או בטיפול ניתן לתבוע פיצויים בגין רשלנות רפואית.

תסמונת המדור, הקרויה גם תסמונת לחץ מדורי, היא תסמונת הקשורה למערכת העצבים והשרירים, והיא עלולה להיגרם עקב ביצוע פעילות גופנית מאומצת או לא נכונה. התסמונת נפוצה בקרב מתעמלים העוסקים בין היתר בשחייה, בריצה ובהליכה, שגורמות למאמץ רב של קבוצות שרירים מסוימות בשל אופיין המאומץ.

חלק מהסימפטומים האופייניים לתסמונת הם הופעת נפיחות וכאבים באזור הפגוע, תחושת נימול או בליטת שריר. חוסר התייחסות לתסמינים והמשך ביצוע פעילות גופנית, עלולים לגרום לפגיעה בתפקוד שרירי הגפיים, לתחושת נימול או לחילופין לחולשת שרירים כרונית. היעדר מתן טיפול ראוי עלול לגרום להשבתת האדם מביצוע פעילות ספורטיבית באופן מלא.

תסמונת המדור, דרכי אבחון

ברוב המקרים, הרופא יתקל בקושי באבחון תסמונת המדור משום שבבדיקה גופנית לא יעלו ממצאים חריגים. הרופא יכול להפנות את המטופל לביצוע בדיקות הדמיה, דוגמת צילום רנטגן, בדיקות CT ו-MRI וכן לבדיקת אולטראסאונד.

הבדיקה שמאפשרת את האבחון המדויק ביותר היא בדיקת לחץ מדורי, שבמהלכה מוחדרות מחטים אל השרירים באזור הפגוע. הבדיקה תבוצע לרוב לאחר עריכת בדיקה גופנית ובדיקות הדמיה שהעלו ממצאים מחשידים לקיומה של תסמונת המדור.

רשלנות רפואית בתסמונת המדור יכולה להתקיים בשלבי האבחון או הטיפול. לצורך הוכחת רשלנות רפואית המזכה בפיצויים, על התובע להוכיח שהרופא נמנע מלפעול כפי שרופא סביר היה פועל לצורך אבחון או מתן טיפול ראוי, וכי קיים קשר סיבתי לנזק שנגרם לתובע, וזאת על ידי צירוף של חוות דעת מטעם מומחה רפואי.

אי טיפול בתסמונת המדור גרמה לנזקים ביד

גבר שהגיע לבית החולים לאחר ניסיון התאבדות, הגיש תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים שבו טופל לאחר שלא אובחן כסובל מתסמונת תת מדורית. לפי עובדות המקרה, הצוות הרפואי בבית החולים ביצע את בדיקת הלחץ התת מדורי רק יום לאחר הגעת התובע לבית החולים, ולא ערך רישום כלשהו ברשומות הרפואיות בקשר לבדיקה או למסקנות שעלו בעקבותיה.

רק מאוחר יותר בוצעה בדיקה לידו של התובע ונמצא שהוא סובל מפגיעה בתחושה ובתנועתיות באצבעות היד. בבדיקת הולכה עצבית שנערכה לו, התגלתה פגיעה תחושתית ותנועתית בעצבי היד הפגועה. בהמשך, נבדק התובע על ידי רופא קופת חולים, והופנה על ידו לקבלת טיפול בבית חולים, שם נקבע שהפגיעה בשרירי היד התפתחה עקב תסמונת מדור שלא טופלה כראוי. בעקבות כך, התובע נזקק לעבור ניתוח ביד לכריתת שריר ולפגיעה בתנועתיות ובתחושה של היד.

הרופאים לא אבחנו את התסמונת בזמן

טענתו העיקרית של התובע הייתה שלמרות העובדה שהרופאים ביצעו בו החייאה והצילו את חייו, בית החולים פעל ברשלנות במהלך הטיפול בידו. נטען שלמרות תלונות התובע על כאבים בידו, לא בוצעו פעולות כלשהן לאבחון תסמונת תת מדורית. לטענתו, התסמונת התפתחה בשל העובדה שטרם האשפוז שכב במשך יממה על ידו השמאלית כשהוא מחוסר הכרה. אופן הפעולה של בית החולים, שלא אבחן את הפגיעה בזמן, חרג מצורת הטיפול המקובלת והסבירה שנהוגה במקרים דומים, מה שהוביל לכריתת שריר ביד ולפגיעה קשה בתחושה וביכולת להניע את היד.

מנגד טען בית החולים שיש לבחון את ההתרחשות על רקע המצב הקשה שבו היה התובע עם הגיעו לבית החולים. לטענת הנתבעת, הרופאים התמקדו בהצלת חייו של התובע ולכן התעכבו באבחון התסמונת המדורית. עוד נטען שמצבו של התובע לא אפשר לבצע ניתוח מתאים בידו כיוון שהדבר היה עלול להוביל לדימום מסיבי ולזיהום מסכן חיים.

בית המשפט הטיל תשלום פיצויים

לאחר בחינת חוות הדעת הרפואיות שהוצגו בפניו, קבע בית המשפט שהרופאים חרגו מסטנדרט ההתנהגות המקובל והמצופה מהם כרופאים סבירים. בית המשפט ציין שהתובע סבל מתסמונת המדור כבר עם הגעתו לבית החולים ולכן, לפי הפרקטיקה המקובלת, הרופאים היו צריכים לאבחן את התסמונת במהלך 24 שעות מרגע האשפוז.

בית המשפט קבע שקיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לידו של התובע לבין הטיפול בו נקטו רופאי בית החולים. בפסק הדין צוין שהפרקטיקה הרפואית המקובלת מחייבת ביצוע ניתוח לטיפול בלחץ המדורי תוך 24 שעות מרגע שתסמונת המדור מתחילה להיווצר, והניתוח יעיל אך ורק אם הוא מתבצע בטווח של 24 עד 48 שעות מהרגע שבו הופיעה התסמונת.

לאחר שחושבו נזקי התובע, בית המשפט פסק שבית החולים מחויב לפצות את התובע בסך של 621 אלף שקלים, בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט.

תא (י-ם) 13417/99