ניתוח מוח בערות מלאה, מתי רשלנות רפואית?

ניתוח מוח שמתבצע כאשר המטופל ער לגמרי, הוא תהליך סבוך ורגיש, המצריך תשומת לב מלאה למצבו של המנותח לאורך כל הניתוח ולאחריו, שכן הנזק יכול להיות בלתי הפיך ואף לגרום למוות.

ניתוח מוח בערות מלאה יתבצע כאשר יש גידול במוח בקרבת אזורים שהם חיוניים לתפקודו של המטופל. כדי להימנע מפגיעה באזורים הללו, צוות המנתחים צריך לנטר את תפקודי המנותח ולשים לב לתגובותיו במהלך כל הניתוח. המטרה העיקרית בניתוח זה, היא הסרת גידול מוחי באופן מלא תוך שמירה על כל התפקודים הקריטיים והימנעות מפגיעה ברקמות הבריאות.

טרם הניתוח, יש לערוך בדיקות דימות כגון CT או MRI, כדי למפות את האזור המיועד לטיפול. בעזרת בדיקות הדימות, הרופא יוכל לזהות את מרכזי התפקוד הקריטיים ולבנות בהתאם לכך גישה ניתוחית שתמנע פגיעה בהם במהלך הניתוח.

במהלך הניתוח המטופל יישאר ער לגמרי כדי שיוכל לבצע את הפעולות הנדרשות לשם בדיקת תפקודו. הרדמה תינתן באופן מקומי בלבד לאזור החתך ולאזורים בקרקפת שמעורבים בניתוח. המשך הניתוח אמור להיות ללא כאבים כיוון שבגולגולת ובמוח אין עצבי כאב. רק בשלב סגירת הקרקפת יורדם המנותח עד לסיום ההליך.

התרשלות בניתוח בערות מלאה, מתי?

רשלנות רפואית בניתוח בערות מלאה יכול להיות בכל אחד מהשלבים הנדרשים לביצוע ההליך באופן תקין. מתן מידע חלקי על אפשרויות הטיפול, אי בחינת התאמת המטופל לניתוח בערות, תיכנון ניתוח לקוי המתבסס על ביצוע שגוי או חסר של בדיקות הדימות, כל אלו יכולים לשמש עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית. גם הרדמה לא נכונה של אזורי החיתוך, וחוסר התייחסות לסימנים התפקודיים ששולח המטופל בזמן ביצוע הניתוח, נכללים במקרים אפשריים לרשלנות הרפואית.

כדי להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית בניתוח בערות מלאה, יש להוכיח קשר סיבתי בין נזק שנגרם למטופל לבין אופן ביצוע ההליכים הרפואיים, באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי.

למטופלת נגרם נזק בלתי הפיך בעקבות ניתוח מוח בערות

תביעה הוגשה אל בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו נגד בית חולים מוכר, בטענה לרשלנות רפואית במהלך ניתוח מוח שהתבצע בערות מלאה. התביעה הוגשה על ידי מטופלת ובני משפחתה, בטענה שהנתבעת התנהלה באופן רשלני, בלתי סביר ומנוגד לפרקטיקה הרפואית המקובלת, במהלך הניתוח ולאחריו. התובעים טענו שיש קשר סיבתי בין התנהלות רשלנית זו לבין מצבה הסיעודי הנוכחי של המטופלת.

על פי עובדות המקרה, התובעת פנתה לייעוץ אצל מנהל המחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים, לאחר שגוש בקוטר 25 מ"מ התגלה במוחה. הפרופסור קבע שעליה לעבור ניתוח מוח בערות מלאה לשם הסרת הגוש, ללא שהציג בפניה אופציות טיפוליות נוספות, והפנה אותה לבדיקת MRI טרם הניתוח. לאחר שהמטופלת הפנתה את תשומת לבו לכך שבגופה מושתל קוצב לב, הוא ביטל את בדיקת ה MRI והתובעת שוחררה לביתה עד לניתוח.

בשלב ההמתנה לתחילת הניתוח, הוצג לתובעת בפעם הראשונה טופס הסכמה מדעת, ולדבריה לא קיבלה עליו הסבר כלשהו והתבקשה לחתום. לתובעת לא בוצעה הכנה או בדיקת התאמה אישיותית ורפואית לניתוח כזה, והיא נלקחה לחדר הניתוח למרות החוסר בפרטים רפואיים ולמרות אי ביצוע בדיקת ההתאמה. נוסף על כך, היא לא הופגשה עם הרופא המרדים טרם הניתוח.

המנתח התעלם מסימני המצוקה של המטופלת במהלך הניתוח

התובעים טוענים, שבחירת נקודת הכניסה למוח בוצעה באופן רשלני שכן לא היו בדיקות CT או MRI עדכניות, ומיד בתחילת הניתוח הופיעה פגיעה במרכז הדיבור. בשלב זה, לטענת התביעה, המנתח היה צריך להפסיק את הניתוח ולשנות מסלול כדי לא לפגוע באזורים קריטיים נוספים, אך הוא המשיך בגישה הניתוחית השגויה שלו תוך שהוא מתעלם מהסימנים לפגיעה הרסנית שהראתה התובעת.

בשל הגישה הניתוחית השגויה, נחשף הגידול באופן חלקי, ועם חשיפתו החלה התובעת להשתולל ולזעוק מכאבים, מה שהקשה יותר על המנתח להסירו ללא פגיעה ברקמות התקינות מסביב לו. בשלב זה, במקום לתת לה חומרי הרגעה, המנתח המשיך בניסיונו להסיר את הגידול בסביבה לא יציבה, כשהמטופלת הערה משתוללת מכאבים.

צעקותיה של התובעת גרמו לעלייה בלחץ בכלי הדם בגולגולתה וכתוצאה מכך נוצרה בצקת במוחה, והוא התנפח והתעוות. המנתח החליט לכרות את הגידול במהירות ובתנועות גסות, שגרמו נזק רב לרקמת המוח התקינה ולהופעת לדימום שלא ניתן היה להשתלט עליו.

לטענת התובעים, גם במעקב שלאחר הניתוח קיבלה המטופלת טיפול רשלני. הצוות הרפואי התעלם מתסמינים שהעידו על התדרדרות במצבה, ולא העניק לה את הטיפול הרפואי הדרוש, עד שכבר היה מאוחר מידי ונגרם לה נזק בלתי הפיך.

בית המשפט הטיל תשלום פיצויים בגין רשלנות

בית המשפט לא הסתיר את הזעזוע מהמקרה ומהתנהלות הרופאים, וקבע שמדובר בסדרת התרשלויות שאינן מתקבלות על הדעת. בית המשפט קבע שיש קשר סיבתי ישיר ובהיר בין המצב הסיעודי של התובעת כיום, לבין ההתנהלות הרשלנית של הרופאים, המנוגדת לגמרי לפרקטיקה הרפואית המקובלת.

בית המשפט ציין שהכשלים הופיעו לאורך כל התהליך הטיפולי: הסכמה שלא מדעת של המטופלת לביצוע הניתוח, אי ביצוע בדיקת MRI, אי ביצוע בדיקה טרם הניתוח על ידי מרדים, ביצוע ניתוח מוח בערות ללא מתן תרופות הרגעה, ביצוע ניתוח מוח בערות ללא בדיקת התאמה, התעלמות מסימני מצוקה לאחר הניתוח ועיכוב לא הגיוני במתן הטיפול בתסמינים אלו, עד שהנזק תפח לממדים בלתי הפיכים.

בית המשפט הטיל תשלום פיצויים בסך של כ2.5 מיליון שקלים בגין כאב וסבל, הוצאות טיפול שונות וקיצור תוחלת החיים. עוד פסק בית המשפט תשלום של כחצי מיליון שקלים על הוצאות משפט של התובעים ושכר טרחה לעורך דין.

ת"א 37917-11-13