רשלנות באבחון קרע בגיד אכילס, איך ניתן לקבל פיצויים?
אבחון שגוי של קרע בגיד אכילס, עלול לגרום לנזק רב עקב מתן טיפול רפואי שאינו מותאם למצבו של המטופל. מטופלת שהוכיחה קיום קשר סיבתי בין האבחון השגוי של הקרע בגיד לבין הנזק שנגרם לה, זכתה בפיצויים בגין רשלנות רפואית.
גיד אכילס נחשב לגיד הגדול והחזק ביותר בגופו של האדם והוא זה שמאפשר את כיפוף מפרק הקרסול והטיית מרכז הגוף קדימה בעת הליכה וריצה. הגיד ממוקם בתחתית החלק האחורי של הרגל ואחראי לחבר בין שרירי השוק לעצם העקב דרך חציית עצם הקרסול.
קרע בגיד האכילס נפוץ בעיקר בקרב גברים בגילאי 40-30 אשר עוסקים בפעילות ספורטיבית בתדירות נמוכה יחסית. היווצרות קרע בגיד האכילס תתרחש במצב שבו הגיד לא יצליח לעמוד בכוח המתיחה הנדרש, כגון עקב תנועה פתאומית, פציעה טראומטית, טכניקה ספורטיבית שגויה, השמנת יתר, שימוש בסטרואידים באופן תכוף ועוד.
יש גישות רפואיות שונות לאבחון קרע בגיד אכילס, החל מבדיקה ידנית וכלה בבדיקות דימות שונות כגון MRI ובדיקת אולטרסאונד, הנחשבות למדויקות ביותר באבחון. בהתאם לתוצאת האבחון, יותאם עבור המטופל תהליך טיפולי, הכולל מגוון גדול של אפשרויות בהתאם למצב הקרע, כגון קיבוע, סטרואידים, ניתוח ועוד.
רשלנות רפואית באבחון קרע, מתי?
הכשלים באבחון יכולים להתרחש הן בשלב האבחון הידני, בצורת שיפוט לקוי של התסמינים, והן בשלב פיענוח תוצאות הדימות. כתוצאה ממתן אבחון שגוי של מצב הגיד, עלול להינתן טיפול רפואי שאינו מותאם. במקרה כזה עלול להיווצר נזק משמעותי לקרסול, יחד עם פגיעה ביכולת התנועה, צלקות מיותרות, כאב מתמיד ואף להוצאת הגיד מתפקוד תקין.
כדי להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית באבחון קרע בגיד, יש להוכיח באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי שהרופא מטפל ביצע פעולות לא סבירות במהלך האבחון. נוסף על כך, יש להראות שיש קשר סיבתי בין האבחון השגוי לבין הנזק שנגרם למטופל.
זכוכית קרעה את הגיד, הרופאים טעו באבחון
אל בית משפט השלום בתל אביב יפו הוגשה תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית נגד בית חולים, מדינת ישראל ונגד רופא מטעם קופת חולים, בסך כולל של 1.7 מיליון שקלים. התובעת, שהייתה נערה בת 15 בעת המקרה, טענה שנגרם לה נזק בלתי הפיך בגיד האכילס בעקבות אבחון שגוי ומתן טיפול שאינו תואם את מצבה. בית המשפט נדרש לדון ולהחליט בעניינה.
על פי עובדות המקרה, הנערה נפצעה בקרסולה בעת שהייתה בביתה, עקב זכוכית שהתנפצה וחדרה לרגלה. הנערה הובהלה לקבלת טיפול במחלקת המיון של בית החולים, בשל חשש לקרע בגיד האכילס שלה.
לטענת התביעה, הרופאים בבית החולים שלחו אותה לצילום רנטגן ולא לבדיקת האולטרסאונד, המתאימה לאבחון מקרה קרע. בשל ביצוע בדיקה לא נכונה, ולמרות החשד לקרע בגיד, לא גילו הרופאים את קיומו ולכן גם לא נתנו את הטיפול הדרוש לריפוי הקרע.
כחודש לאחר התאונה, הגיעה הנערה אל רופא קופת החולים כאשר היא נעזרת בקביים ללא יכולת לדרוך על רגלה, והתלוננה על מצבה. הרופא ראה במסמכי בית החולים שיש חשד לקרע בגיד אכילס, אך הסתמך על קודמיו ולא ניסה לשלול בעצמו את האופציה הזו. לנערה הומלץ על חבישת סד למתיחת הגיד וכן על דריכה על הרגל למרות הכאבים.
המלצה זו גרמה לה לסבל רב ולהחמרה במצבה עד שנפלה במהלך הליכה. בביצוע בדיקת אולטרסאונד התברר כי גיד האכילס שלה נקרע באופן מלא, זאת כתוצאה מהחמרת הפציעה הראשונית. לאחר ביצוע ניתוח לתיקון הגיד בבית חולים אחר, נשארה התובעת עם צלקת גדולה וללא יכולת להניע את הקרסול שלה בחופשיות.
ההגנה מטעם בית החולים והמדינה, טענה שיש שיטות שונות לאבחון קרע בגיד והרופאים קיבלו החלטות לפי שיטה מקובלת בפרקטיקה הרפואית ולכן פעלו באופן הסביר. נוסף על כך, הנזקים לקרסול והצלקת שנותרה נגרמו כתוצאה מהניתוח שעברה התובעת בבית חולים אחר, והיו יכולים לקרות בכל ניתוח ללא קשר להחמרה. לכן, לפי ההגנה, לא ניתן להוכיח קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לקרסולה של התובעת לבין פעולות הרופאים במיון.
ההגנה מטעם רופא קופת החולים טענה שהרופא פעל באופן סביר ושלא הוכח קשר סיבתי בין פעולותיו לבין הנזק שנגרם למטופלת. חוות דעת של מומחה רפואי קבעה שהוא פעל על פי שיטת הטיפול הנהוגה בקרב האסכולה השמרנית במקרה של קרע מלא או חלקי בגיד האכילס.
האם הופרה חובת הזהירות על ידי הרופאים?
בית המשפט בחן את המקרה וציין שרופאי בית החולים לא הפנו את הנערה להמשך מעקב אצל אורטופד, לא המליצו על בדיקת אולטרסאונד לשלילת המצאות קרע חלקי או מלא, לא הבהירו למטופלת שיכולה להיות טעות באבחון שתביא לתוצאה הפוכה מהמצופה, וכן לא נתנו לתובעת ולהוריה הסבר ראוי על מצבה, על הסיכונים באי אבחון או על האסכולות השונות לטיפול בקרע על כל יתרונותיהן וחסרונותיהן.
לאור כל זאת, בית המשפט קבע שרופאי בית החולים הפרו את חובת הזהירות והתרשלו בתפקידם. עוד נקבע, שרופא קופת החולים לא התרשל בתפקידו כיוון שבחר אמצעי אבחון וטיפול המקובלים בגישה השמרנית לאבחון וטיפול קרע בגיד.
בית המשפט הטיל תשלום פיצויים על סך של 180 אלף שקלים על המדינה ועל בית החולים, יחד עם תשלום הוצאות משפט בסך 23% מהסכום. על התובעת הוטל לשלם 25,000 שקלים לרופא קופת החולים בגין הוצאות משפט.
ת"א 43949-08-14