פקקת ברגליים כתוצאה מרשלנות רפואית, האם ניתן לקבל פיצויים?

פקקת הוורידים העמוקים היא תופעה של קריש דם שנוצר ברגל, שעלול להיסחף לריאות ואף לגרום למוות, בעיקר במהלך טיסות ממושכות. הגורמים המרכזיים להיווצרותם של קרישי דם הם: ירידה בזרימת הדם, נזק שנגרם לדופן כלי הדם ועלייה בקרישיות הדם.

אחד הגורמים שעלולים להגביר את הסיכון להיווצרות פקקת בוורידים העמוקים הוא ניתוח אורתופדי ברגליים או בגב. כאשר מדובר בניתוח שבוצע בחוסר מיומנות ובניגוד לפרקטיקה המקובלת בעולם הרפואה, ניתן להגיש תביעה לתשלום פיצויים.

כדי להגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית, יש לפנות בשלב ראשון אל מומחה רפואי, כדי שיעריך בחוות דעת מקצועית, האם קיים קשר סיבתי, בין היווצרות הפקקת למתן טיפול רפואי שבוצע ברשלנות. בשלב הבא יש לפנות אל עורך דין, העוסק בתחום הנזיקין, כדי לברר האם יש מקום להגשת תביעה ומהם הסיכויים לתשלום פיצויים.

פקקת ברגליים עקב ניתוח רשלני להסרת גידול

אל בית משפט השלום בתל אביב – יפו הוגשה תביעה לתשלום פיצויים נגד משרד הבריאות, בעילת רשלנות רפואית בגין ניתוח שלא תוכנן כהלכה, שבמסגרתו התבצעו, לטענת התובע, פרוצדורות ניתוחיות שגויות וללא קבלת הסכמתו. כתוצאה מכך התובע טען כי הוא סובל מפקקת ברגליו ומנזקי גוף נוספים.

על פי עובדות התביעה, התובע, יליד 1968, נהג משאית במקצועו, שסבל מיתר לחץ דם, עישון כבד, השמנת יתר ופסוריאזיס. במהלך בירור של בקע טבורי, אובחן שהוא סובל מגידול בבטנו. בסוף שנת 2011, הודגם בבדיקת CT כי הגידול דוחק את הכליה הימנית ואת השופכן הימני וכן לוחץ על הווריד הנבוב התחתון. בשל ממצאים אלו הומלץ לבצע ניתוח להסרת הגידול.

לטענת התובע, מאחר שלא מדובר היה בגידול ממאיר ניתן היה להסתפק בכריתה חלקית, שלו הייתה מבוצעת, הייתה מקטינה את הסיכוי לפגיעה בווריד הנבוב כמעט עד לאפס. אולם, משהוחלט על כריתה מלאה היה על הצוות הרפואי לצפות שהוריד הנבוב יפגע ולהיערך לכך מבעוד מועד, לרבות הזמנת מומחי כלי דם לניתוח עצמו ודאגה להמצאות שתל בחדר ניתוח שיושתל במקרה הצורך. כמו כן, הרופאים התרשלו באופן הטיפול לאחר הניתוח, שעה שהורו על הפסקת מתן תרופה לנוגד קרישה.

התובע הוסיף וטען כי הוא נותח מבלי שהרופאים יסבירו לו מה כולל הניתוח ואילו סיכונים טמונים בו, ואם היה יודע כי מדובר בניתוח מסוכן שבו עלול להיחתך הווריד המרכזי ועקב כך הוא יסבול מנכות קשה, לא היה מסכים לכריתה מלאה. לחילופין טען התובע שלא היה מסכים לקשירת הווריד אלא רק לבצוע שתל, שאמור להחזיק עד 20 שנה. ואם הצוות הרפואי היה מסביר לו את האופציות הניתוחיות העומדות בפניו, הוא היה יכול לפנות ולקבל ייעוץ רפואי נוסף. מכיוון שלא נעשה כן, נמנעה ממנו אפשרות זו.

מנגד טענה הנתבעת כי לא התרשלה בבחירה לבצע כריתה מלאה ולא חלקית או כאשר בחרה לבצע קשירה על פני שתל. לטענתה, רופאיה פעלו בהתאם לפרקטיקה הנהוגה והראויה ועל כן אין לקבוע כי התרשלו במתן הטיפול. לגבי הטענה בדבר העדר הסכמה מדעת, טענה כי התובע קיבל בזמן אמת את כל ההסברים אודות הפרוצדורות הניתוחיות ולרבות פירוט בדבר הסיכונים והסיכויים, בשפה שלו, ולגבי הטענה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הפסקת הקלקסן להופעת הפקקת, טענה כי מדובר בהרחבת חזית ועל כן דינה של טענה זו להידחות.

פיצויים בסך של 2.2 מיליון שקלים בגין רשלנות לאחר ניתוח

לאחר שמיעת טענות הצדדים והמומחים מטעמם, סבר בית המשפט כי הן כריתה מלאה והן כריתה חלקית הן אופציות ניתוחיות טובות. עם זאת ולנוכח נסיבותיו הספציפיות של התובע הבחירה בכריתה מלאה הייתה נכונה, על כן נקבע כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח שהנתבעת התרשלה כלפיו בכל הקשור לאופן ביצוע הניתוח.

בית המשפט אמנם קבע שלא הוכחה רשלנות בבחירת הפרוצדורות הניתוחיות ובאופן ביצוען, אולם שוכנע כי התובע הוכיח התרשלות מצד רופאי הנתבעת באופן הטיפול בו לאחר הניתוח, שעה שהורו על הפסקת הקלקסן, שהוא נוגד קרישה לטיפול ולמניעת קרישי דם, והוכח קשר סיבתי שבין הפסקת הקלקסן לבין היווצרות הפקקת.

בנסיבות אלה, קיבל בית המשפט את התביעה וחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין רשלנות רפואית בסך של 2.2 מיליון שקלים, שקלים, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 500,000 שקלים והוצאות משפט.

ת"א 341-02-14