ארתרוסקופיה של הברך רשלנות רפואית, מתי תוגש תביעה?

ארתרוסקופיה של הברך הוא ניתוח זעיר פולשני במפרק הברך שנועד לטפל בפגיעות ברך שונות, כגון: קרע ברצועות, קרעים במיניסקוס ופגיעה בסחוס. ההליך הכירורגי מבוצע על ידי החדרת ארתרוסקופ אל מפרק הברך, שהוא צינור דקיק המכיל בתוכו סיב אופטי בעל עדשה זעירה.

אחת הפגיעות השכיחות ביותר בברך היא פגיעה במיניסקוסים, כתוצאה מטראומה או שחיקה. ניתוח ארתרוסקופיה מאפשר טיפול בפגיעה מסוג זה באמצעות חדירה אל מפרק הברך וביצוע מספר חתכים זעירים ותיקון הנזק שנגרם למיניסקוס, ללא צורך לבצע פתיחה מלאה של המפרק.

רשלנות רפואית בניתוח ארתרוסקופיה של הברך יכולה לבוא לידי ביטוי בביצוע הטיפול ללא הסכמה מדעת של המנותח, ביצוע ההליך הכירורגי בחוסר מיומנות ובניגוד לפרקטיקה המקובלת בעולם הרפואה, מעקב לקוי לאחר הניתוח ועוד.

מטופל שנפגע כתוצאה מרשלנות רפואית זכאי לקבלת פיצויים בגין התרשלות של המוסד הרפואי או הרופא המנתח שטיפל בעת מתן הטיפול. כדי לקבל פיצויים יש להוכיח כי הנזקים שנגרמו והיו נמנעים אילו קיבל טיפול רפואי סביר, באמצעות חוות דעת רפואית, גיליון הרשומה הרפואית והצגת ראיות והוכחות.

ביצוע ניתוח ארתרוסקופיה ללא הסכמה מדעת

פקודת הנזיקין מגדירה את עוולת הרשלנות אשר בגינה ניתנת הזכות לקבלת פיצויים כתוצאה מרשלנות רפואית וחוק זכויות החולה מגדיר מהן זכויות החולים ומקבלי הטיפול שמטרתן להגן על החולים.

סעיף 13 לחוק זכויות החולה קובע כי החולה אינו מחויב לעבור פרוצדורה רפואית מסוימת, ושמורה לו זכות הבחירה אם לעבור טיפול מסוים אם לא. מהזכות לאוטונומיה עולה כי לכל אדם ישנה החירות מפני התערבות בגופו ללא הסכמתו.

לשם מימוש הזכות להסכמה מדעת דרוש לחולה מידע המצוי אצל הרופא. הרופא נדרש למסור לחולה את כל המידע המצוי ברשותו בצורה ברורה ומובנת וחובתו של הרופא לקבל את הסכמתו של המטופל לטיפול. כדי שהסכמתו של חולה לטיפול רפואי תהיה הסכמה מדעת, על הרופא מוטלת החובה לספק לו מידע הולם על מצבו, על מהות הטיפול המומלץ ומטרתו, על הסיכונים והסיכויים הטמונים בו ועל חלופות טיפוליות סבירות לטיפול.

עוולת הרשלנות הרפואית בניתוח ארתרוסקופיה

סעיף 35 לפקודת הנזיקין מגדיר מהי עוולת הרשלנות הרפואית וקובע שישנם שלושה יסודות מרכזיים בבחינת כל תביעה של רשלנות רפואית:

האחד, כאשר הגורם הרפואי התרשל על ידי מעשה או הימנעות מלעשות טיפול רפואי.

השני, כאשר רשלנות זו גרמה לנזק שיכול להיות נזק גופני או נפשי, כולל נכויות, מוות, אובדן כושר עבודה ועוד.

השלישי, קיומו של קשר סיבתי בין רשלנות הגורם הרפואי ובין הנזק שנגרם למטופל. כדי להוכיח את התביעה בעילת רשלנות רפואית, יש להוכיח כי שלושת היסודות התקיימו.

הוכחת קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק

כדי להוכיח את הקשר הסיבתי בין התרשלות הגורם הרפואי ובין הנזק שנגרם לתובע, יש להוכיח גם את הקשר הסיבתי העובדתי וגם את הקשר הסיבתי המשפטי. קשר סיבתי עובדתי הוא קשר שמתייחס לכל רצף העובדות והמאורעות שהתרחשו החל מרשלנות הגורם הרפואי ועד לנזק שנגרם למטופל.

בית המשפט מברר אם הרופא לא היה מתנהג כפי שהתנהג במקרה הספציפי, האם לא היה נגרם כל נזק לתובע. אם התשובה לשאלה היא שלילית, מתקיים קשר סיבתי עובדתי, ואם התשובה היא חיובית, לא הוכח הקשר הסיבתי העובדתי.

כדי שבית המשפט יוכל לדון האם התקיים קשר סיבתי משפטי, עליו להכריע קודם כי אכן התקיים קשר סיבתי עובדתי. לאחר מכן, מתייחס בית המשפט לשלושת המבחנים, שהם: מבחן הסיכון, הצפיות והשכל הישר.

במסגרת מבחן הסיכון, מברר בית המשפט האם הנזק שנגרם לתובע הוא מסוג הנזקים המנויים בפקודת הנזיקין שמגנים על הגורם הרפואי. במסגרת מבחן הצפיות מברר בית המשפט האם היה על הרופא היה לצפות מראש ובאופן סביר שהטיפול הרפואי יגרום לנזק למטופל.

במסגרת מבחן השכל הישר מברר בית המשפט האם הטיפול הרפואי הרשלני בהכרח גרם לנזק לתובע באופן חד משמעי ולא הייתה מעורבות גורם חיצוני ובלתי צפוי, כמו למשל: אירוע טבע, התערבות אדם אחר או צירוף מקרים חריג. אם בית המשפט קבע כי מדובר במקרה של רשלנות רפואית, הוא יפסוק פיצויים לתובע על פי חומרת הנזק.