רשלנות רפואית במתן חיסון DTP, מתי תוגש תביעה?

חיסון DTP הוא תכשיר המכיל תערובת של חומרי חיסון פעילים נגד שלוש מחלות: Tetanus ,Pertussis, ו- Diphtheria. החיסון ניתן בסדרה של זריקות החל מגיל ינקות ומקנה חיסון מפני התפרצות והופעת המחלות אצל ילדים ומבוגרים.

בשנות החמישים החיסון ניתן כתרכיב משולב נגד אסכרה-פלצת-שעלת (DTP), החל מגיל חודשיים, שלוש מנות במרווח של ששה עד שמונה שבועות, ודחף ששה חודשים אחרי המנה השלישית. בשנות השמונים ניתן בזריקה אחת עם תרכיב IPV, כתרכיב משולב, ועד 2002, ניתן כחלק מהתרכיב המשולב DTP-Hib‏. 

התכשיר מכיל שיירים של אנטיביוטיקה, חומרים משמרים וכן שרידים של קרקע מזון שעליו גודלו החיידקים. החיסון נגד הטטנוס והדיפתריה, מכוון כנגד הרעלנים של החיידקים אשר עברו שינוי כימי להתאמתם לשימוש בחיסון, ותופעות הלוואי הקשורות במתן שני חיסונים נדירות ביותר ובדרך כלל מופיעות רק לאחר זריקות מרובות של החיסון. 

חוק ביטוח נפגעי חיסון קובע מנגנון לפיצוי לאדם שנפגע כתוצאה ממתן החיסון, אשר מאפשר להגיש תביעה אשר תידון בפני ועדת מומחים והיא תקבע האם קיים קשר סיבתי בין מתן החיסון לנזק ואת שיעור הנכות. קביעות הוועדה ניתנות לערעור בפני בית המשפט המחוזי. 

סעיף 2(ג) לחוק קובע כי הזכאות לתגמולי ביטוח אינה קשורה לאשם מצד מי שנתן את החיסון, ואם היה או לא היה אשם או אשם תורם של אחר, כך שהמחוקק, שהיה מודע לסיכון הטמון לפרט במדיניות חיסונים המעדיפה את טובת הציבור ובריאותו, קבע מנגנון אשר באמצעותו יכול אדם שנפגע כתוצאה ממתן חיסון, לקבל פיצוי ללא הוכחת אשם. ואולם, החוק אינו מונע הגשת תביעה בעילת רשלנות רפואית על פי פקודת הנזיקין.

פיצוי בגין פגיעה מוחית כתוצאה מחיסון DTP

אל בית משפט השלום בכפר סבא הוגשה תביעה לפיצוי בגין פגיעה מוחית שאירעה לתובע, לטענתו כתוצאה מחיסון DTP שקיבל בגיל 14 חודשים. במסגרת התביעה עלתה שאלה עקרונית בנוגע לקיומו של מקור חוקי לחיוב המדינה בפיצוי נפגע כתוצאה מפעולה שלטונית, מחוץ לדיני הנזיקין וההסדר הספציפי שקבע מנגנון לפיצוי נפגעי חיסון, כלומר, קביעת אחריות ללא הוכחת אשם.

על פי עובדות התביעה, התובע נולד בשנת 1991, והתפתח באופן תקין בשנת חייו הראשונה. בהיותו בן 14 חודשים, קיבל חיסון DTP כנגד צפדת, קרמת ושעלת יחד עם חיסון פוליו, בהתאם להוראות משרד הבריאות. החיסון ניתן בטיפת חלב וכיומיים לאחר קבלתו החל התובע לסבול מאי שקט, חום וצליעה על רגל אחת. בהמשך הובא התובע על ידי הוריו לבית חולים, לאחר בדיקה וללא אבחנה ברורה, שוחרר לביתו, וזומן לביקורת לאחר יומיים.  

כיומיים לאחר ששוחרר, התובע הובא שוב למיון על ידי הוריו, אושפז ובמהלך האשפוז תוך מספר ימים חלה הדרדרות משמעותית במצבו בבדיקות נרחבות, לרבות בדיקת CT מוח, נמצאה פגיעה מפושטת וקשה בחומר הלבן שמסביב לחדרי המוח ואובחנה דלקת מוח.

כיום התובע סובל מפגיעה מוחית מפושטת הגורמת לבעיות מוטוריות וקוגניטיביות קשות ובשל מגבלות אלה נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, נכות צמיתה בגובה 74% ו-100% אי כושר החל מ- 2012. התובע ואביו דרשו לחייב את משרד הבריאות וקופת חולים לפצות אותם בגין נזקיהם, עקב המחלה שבה לקה התובע. 

לטענת התובעים, המחלה הקשה נגרמה כתוצאה מרכיבי החיסון המשולש שקיבל יומיים טרם הופעת תסמיני המחלה. החיסון בוצע מבלי שנתקבלה הסכמה מדעת של ההורים, שכן הנתבעות לא הסבירו להם על תופעות הלוואי או המחלות שעלולות להיגרם כתוצאה מהחיסון והסיכונים הכרוכים במתן החיסון, ואם היו עושות כן, הם היו יכולים לאמוד את מצבו של הילד ולפנות לטיפול רפואי בהקדם. עוד נטען לפגיעה באוטונומיה בשל היעדר הסכמתם מדעת למתן החיסון ולקיומה של עוולת התקיפה. 

קיומו של קשר סיבתי בין מתן החיסון לפגיעה המוחית 

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, סבר בית המשפט כי בכל חוות הדעת הרפואיות, הן של התובעים והן של הנתבעות, לא נשללת האפשרות לקיומו של קשר סיבתי בין מתן החיסון להופעת מחלתו של התובע. אלא שהטענה היא כי ההסתברות לפגיעה מחיסון נמוכה כאחד מכל מיליון מנות חיסון. משמעות הדבר היא כי סטטיסטית, לפחות אחד מכל מיליון ילדים המקבלים את החיסון, יפגע כתוצאה ממנו. לפיכח, הוכח, במאזן ההסתברויות, קשר סיבתי בין מתן החיסון לפגיעה המוחית שנגרמה לתובע, אולם נקבע כי הנתבעות לא הפרו את חובת הגילוי או את חובת הזהירות כלפיו.

בית המשפט קבע כי התובע זכאי לפיצויים בגין פגיעתו כתוצאה מהחיסון, מאחר שנפגע פגיעה מוחית קשה כתוצאה ממתן חיסון שנועד להבטיח את בריאות הציבור וזאת במסגרת מדיניות החיסונים שקבעה המדינה. על כן, המדינה נדרשה לפצות את התובע בגין כל נזקיו כתוצאה מהפגיעה המוחית שנפגע כתוצאה מהחיסון המשולש, בסך של 2,500,000 שקלים, בתוספת הוצאות משפט בסך 30,000 שקלים ושכר טרחת עורך דין בסך 585,000 שקלים. 

ת"א 54431-03-14