רשלנות רפואית בלידה מוקדמת, מתי ניתן לקבל פיצויים?

לידה מוקדמת היא לידה שמתרחשת לפני 37 שבועות של ההיריון, והיא כרוכה בסיבוכים לאם ולעובר, לרבות מומים מולדים, תחלואה ואף להוביל למות העובר. ככל שהלידה מוקדמת יותר, שיעור העוברים השורדים נמוך יותר ואף סיבוכי הפגות המידיים חמורים יותר.

במקרים שבהם לידה מוקדמת גרמה נזק לתינוק או לאם ישנה אפשרות לשקול להגיש תביעת רשלנות בלידה או רשלנות בהריון. במצב זה ההורים זכאים להגיש תביעה בשם ילדם הקטין ובמקרה שהתינוק נפטר בלידה או זמן קצר אחריה כתוצאה מרשלנות רפואית, ניתן להגיש תביעה לעיזבון המנוח.

כיצד להגיש תביעה בגין רשלנות בלידה מוקדמת?  

בשלב ראשון יש להתייעץ עם עורך דין העוסק בתחום הרשלנות הרפואית כדי לברר מהם סיכויי התביעה והאם יש מקום לתבוע פיצויים. בשלב הבא יש לאסוף את כל החומר הרפואי מהגניקולוג ומהמוסד הרפואי שטיפלו באם במהלך ההיריון ובעת הלידה, ולפנות לרופא מומחה כדי לקבל חוות דעת. לאחר בניית תיק התביעה ניתן לפנות אל בית המשפט המתאים בהתאם לגובה הפיצויים.

כדי לקבוע האם במקרה מסוים התקיימה רשלנות בוחן בית המשפט האם התקיימו היסודות של עוולת הרשלנות: קיומה של חובת זהירות והפרתה, גרימת נזק בגין ההפרה וקשר סיבתי בין התנהגות הצוות הרפואי וההתרשלות לנזק. אם קבע בית המשפט כי מדובר ברשלנות רפואית, הוא יקבע את סכום הפיצויים על פי חומרת הנזק. 

רשלנות באבחון לידה מוקדמת

לידה מוקדמת עלולה להתרחש באופן ספונטני בשל פקיעת קרומים וירידת מים מוקדמת, ואף במצבים מסוימים מחליט הצוות הרפואי ליילד את האם עקב מצב המסכן אותה, כמו במקרים של רעלת הריון קשה או שליית פתח מדממת, או עיכוב קשה בגדילת העובר ברחם, היפרדות שליה, או שינויים מחשידים אחרים שנצפו במוניטור.

סימן ראשוני לתחילת לידה מוקדמת הוא הופעה של צירים סדירים בכל מספר דקות לפני שבוע 37, לצד כאבי גב תחתון, ירידת מים או דימום וגינלי. כאשר מופיע אחד הסימנים האם נדרשת לפנות בהקדם האפשרי לבדיקה אצל רופא נשים או לגשת במיון יולדות. הרופא מבצע מוניטור עוברי לבדיקת דופק לב העובר ורישום הצירים וכן בדיקת וגינלית להערכת פתיחה ומחיקה של צוואר הרחם. לאחר שקלול הנתונים יחליט הרופא האם מדובר בצירים מוקדמים או שהחל תהליך לידה מוקדמת.

רשלנות במעקב אחר ההריון

רשלנות רפואית בלידה מוקדמת יכולה לבוא לידי ביטוי כאשר הרופא התרשל במעקב אחר ההריון ובעיקר כאשר היו גורמי סיכון ללידה מוקדמת, וכן כאשר הרופא לא ביצע בדיקה ידנית, ניטור עוברי רחמי ואולטרסאונד חרף התסמינים, ולא הפנה למיון יולדות לבדיקת הצורך בטיפול למניעת לידה מוקדמת או דחייתה. 

רשלנות רפואית בלידה מוקדמת יכולה להתרחש גם כאשר הצוות הרפואי במיון יולדות לא זיהה את הסימנים וכתוצאה מכך לא ניתן טיפול מתאים, או אם לא בוצעו בדיקות נדרשות או עקב פענוח שגוי של תוצאות הבדיקות. וכן במקרים שבהם לא ניתן טיפול לעצירת הלידה או טיפול למניעת זיהום ב-GBS או טיפול בסטרואידים. 

הרשלנות יכולה לבוא לידי ביטוי גם כאשר ניתנו זריקות סטרואידים נוספת מעבר למינון הנחוץ וכתוצאה מכך נגרם נזק לעובר, או שבוצעה פרוצדורה רפואית שגרמה לידה מוקדמת, כמו במקרה של דיקור מי שפיר בשלב מאוחר, או כאשר ההורים לא קיבלו הסבר מלא ומפורט על הסיכונים הכרוכים בלידה מוקדמת, ובכך מנעו מהם בשלב מוקדם לשקול את האפשרות של הפסקת היריון. במקרה זה ניתן להגיש תביעה בגין פגיעה באוטונומיה. 

תביעה בגין רשלנות רפואית בעילת הולדה בעוולה

בית המשפט המחוזי בחיפה נדרש להכריע האם התובעת שנולדה עם מומים רבים זכאית לפיצויים בגין הולדה בעוולה, והאם שירותי בריאות כללית, שהייתה אחראית על מעקב ההריון והלידה הפרה את חובתה כלפי התובעת והוריה. 

על פי עובדות התביעה, בספטמבר 1985, נולדה התובעת כשהיא סובלת מפגם מולד בגפה העליונה השמאלית, קיצור משמעותי של עצמות האמה, חסר אולנה ורדיוס וחסר של שתי אצבעות. וכן אובחנה כסובלת מחסר כליה ימנית מלידה, מהיצרות של קנה הנשימה ובהמשך אובחנה התפתחות עקמת של הגב שבגינו עברה ניתוח בעמוד השדרה בגיל 14. ובנוסף סובלת התובעת החל משנת 2004 מנפיחות קבועה בגפה ימנית תחתונה, אשר נסיבות התפתחותה לא הובהרו.

התובעת הגישה באמצעות הוריה תביעה בגין רשלנות רפואית בעילת הולדה בעוולה, בטענה כי בגין מעקב הריון רשלני ובגין התרשלות בביצוע ופענוח בדיקות אולטרסאונד, לא נתגלו המומים וכן לא סווג הריונה של האם כהריון בסיכון גבוה, האם לא הופנתה לביצוע סקירת מערכות ולביצוע סקירה מורחבת ומכוונת וכך גם לא אובחנו המומים מהם סובלת התובעת ולא הופסק הריונה.

מנגד טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות. לטענתם, לא ניתן היה לאבחן בתקופה הרלבנטית להריונה של האם את מומיה של העובר והם נהגו על פי הפרקטיקה המקובלת ולא ברשלנות. לטענתם, לאור גיל ההריון המתקדם, לא ניתן היה ממילא להפסיק את הריונה של האם ובכל מקרה, מצבה של התובעת אינו מצדיק תביעה בגין הולדה בעוולה.

מומחה מטעם הנתבעים טען כי בשנת 1985 קשה היה לגלות את המום בזרוע וחסר חלק מאצבעות כף היד, זאת בשל הטכנולוגיה ומאחר שהבדיקות שנעשו לא כללו סקירת גפיים עליונה וכפות ידיים. לדבריו, לא הייתה גם סיבה רפואית להתרכז בשלד ולבדוק את כפות הידיים. 

המומחה הוסיף כי הפסקת הריון בשלב מתקדם נעשית על ידי גרימת לידה ויכולה הייתה להסתיים בלידת תינוק חי עם סיכויי הישרדות. טכניקת הפסקת ההריון באמצעות הזרקת KCL, לא הייתה ידועה בשנת 1985, ולכן יילוד מוקדם בעקבות גילוי מום יכול היה להביא ללידת פג חי, אשר יכול היה להיוותר בחיים ולסבול בנוסף אף מסיבוכי פגות.

התובעת זכאית לפיצויים בסך ארבעה מיליון שקלים

לאחר שמיעת טענות הצדדים וחוות דעת של מומחים מטעם, סבר בית המשפט כי התובעים עמדו במבחן הקשר הסיבתי הדרוש, שכן הוכח ברמת הוכחה גבוהה, כי ניתן היה לאבחן את חסר הכליה ואת חסר האמה, ובפרט על רקע הקשר ההדוק, שהיה ידוע אף בזמנים הרלבנטיים לתביעה, שבין ליקויים אלה אצל עובר ממין נקבה, וכן ניתן היה לאבחן מומים אלה, בין בבדיקת האולטרסאונד ובין בהפניית האם לשם ביצוע בדיקות אולטרסאונד עוקבות וייעוץ גנטי במכונים אחרים.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי התובעים עמדו, הלכה למעשה, בנטל ההוכחה הדרוש להוכחת התביעה בגין הולדה בעוולה, ודין התביעה להתקבל. בנסיבות אלה בית המשפט חייב את שירותי בריאות כללית לשלם לתובעת כארבעה מיליון שקלים, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 20% מן הסך שנפסק. 

ת"א 3574-03-10