רשלנות רפואית אנדוקרינולוג, מתי תוגש תביעת פיצויים?
אנדוקרינולוגיה היא תחום ברפואה שעוסק בהורמונים ובבלוטות המפרישות הורמונים בגוף. ההורמון הוא החומר שהבלוטה מפרישה אל זרם הדם והוא משפיע על פעילותם של איברים שונים, כמו בלוטת התריס שמפרישה את ההורמון תירוקסין, הלבלב שמפריש אינסולין האחראי לוויסות רמת הסוכר בדם, השחלות והאשכים, בלוטת יותרת המוח וכדומה.
רופא אנדוקרינולוג הוא מומחה המטפל בבעיות הקשורות למערכת הבלוטות ההורמונליות וההורמונים המופרשים על ידן, כאשר הבעיות האנדוקרינית השכיחות ביותר הן מחלת הסוכרת, בעיות בבלוטת יותרת המוח ובבלוטת התריס ובעיות בתפקוד בלוטת יותרת הכליה. ברפואת ילדים מטפל מומחה אנדוקרינולוג בבעיות המתרחשות בתהליך ההורמונלי, כמו עיכוב בהתפתחות וגדילה לא תקינה ובסוכרת ילדים.
תביעה בגין רשלנות רפואית בתחום אנדוקרינולוגיה
תביעה בעילת רשלנות רפואית בתחום אנדוקרינולוגיה ניתן להגיש כאשר אבחון המחלה או בעיות בתחום האנדוקרינולוגיה בוצע באיחור ועקב כך נגרם למטופל נזק, או כאשר ניתן טיפול שגוי או תרופות במינון לא נכון, אשר גרמו לנזק משמעותי וחמור. ככל שהנזק גדול יותר שיעור הפיצויים שבית המשפט יפסוק יהיה גבוה יותר.
עוולת הרשלנות בתחום האנדוקרינולוגיה כוללת שלושה יסודות: חובת הזהירות, התרשלות וגרימת נזק למטופל. חובת הזהירות נבחנת על פי שני תנאים מצטברים: תנאי אחד, חובת זהירות מושגית, אשר בוחנת האם סוג המזיקים שאליו משתייך הנתבע אחראי לנזקים מסוג הנזק שאירע של סוג הניזוקים אליו משתייך התובע, ותנאי שני, חובת זהירות קונקרטית הנוגעת לנזק במקרה המסוים.
חובת הזהירות המושגית מתקיימת בבירור במסגרת יחסי רופא מטופל, זאת בשל העובדה שהחולה אשר אינו בקיא בתחום הרפואה מסתמך על מומחיותו של הרופא. עם זאת, חובת הזהירות המושגית נבחנת בכל מקרה לגופו ונקבעת על פי הנסיבות המסוימות של האירוע שבגינו הוגשה התביעה.
חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על פי מבחן הצפיות, אשר במסגרתו עולות השאלות האם ניתן וצריך היה לצפות את הנזק והאם ניתן היה מבחינה טכנית לצפות את הסיכון, כאשר סיכונים שלא ניתן לצפות אותם אינם מקימים חובת זהירות, כמו כן, הקביעה שהיה צריך לצפות נזק מסוים היא קביעה נורמטיבית אשר תלויה בשיקולי המדיניות המשפטית.
כדי להוכיח כי מדובר בעוולת הרשלנות המצדיקה תשלום פיצויים, על התובע להוכיח את כל יסודות העוולה כולל התרשלות הרופא, חובת זהירות המוטלת על הרופא כלפי החולה וקיומו של קשר סיבתי בין נזק להתרשלות הנתבע.
תביעה בגין אבחון רשלני של תסמונת קושינג
התובעת, ילידת 1970, קוסמטיקאית במקצועה, אם לשני ילדים, פנתה אל בית משפט השלום בהרצליה והגישה תביעה בעילת רשלנות רפואית בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה, בעקבות טיפול רשלני שקיבלה מרופאי קופת חולים.
לטענת התובעת, הרופאים לא אבחנו במועד כי היא סובלת מתסמונת קושינג, שהיא הפרעה אנדוקרינית הנובעת מהפרשה מוגברת של קורטיזול מקליפת בלוטת יותרת הכליה, זאת חרף סימפטומים חיצוניים ברורים אשר הופיעו כשלוש שנים טרם גילויה, וכתוצאה מכך נגרמה לה נכות רפואית ותפקודית.
עוד נטען על ידי התובעת כי בשנת 2012 אובחנה כסובלת ממחלת אדיסון אשר נגרמה לטענתה, עקב הגילוי המאוחר של מחלת הקושינג. כאשר מחלת אדיסון היא מחלה אנדוקרינית, הנגרמת מחוסר פעילות של קליפת בלוטת יותרת הכליה, כלומר אי הפרשה של קורטיזול, בניגוד למחלת הקושינג הנגרמת עקב הפרשת יתר, מחלת אדיסון נגרמת עקב הסרת הגידול.
לאחר שמיעת טענות הצדדים וחוות דעת של מומחים מטעמם, הגיע בית המשפט למסקנה כי רופאי קופת חולים התרשלו באבחון של מחלת הקושינג, והאבחון בוצע באיחור של שלוש שנים ושלושה חודשים.
בית המשפט קבע כי אין מקום להטיל על התובעת רשלנות תורמת בגין אי פנייתה לאנדוקרינולוג, מאחר שלא הוכח הקשר שבין אי פנייה במועד לבין אי האבחון המוקדם יותר, וכן משלא הוסברה לה חשיבות ביצוע בדיקת איסוף שתן ואף הרופאה עצמה סברה כי אין חשיבות בביצועה.
בסופו של דבר התביעה בעילת רשלנות רפואית בגין אבחון מאוחר של תסמונת קושינג התקבלה, ובית המשפט חייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 132,500 שקלים, בגין הפסד כושר השתכרות לעבר, עזרת הזולת לעבר, נזק לא ממוני, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי, זאת בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4% והוצאות משפט.
ת"א 43253-02-10
