תסמונת ארב רשלנות רפואית, באילו מקרים ניתן להגיש תביעה?

תסמונת ארב מוגדרת כפגיעת שיתוק מולדת, המתרחשת במהלך לידה טראומטית, אשר מוגבלת לשורשי העצבים הצווארים של החוליות החמישית והשישית. אחת הפגיעות השכיחות בתסמונת ארב באה לידי ביטוי בשיתוק מקלעת הזרוע של היילוד באופן חלקי או מלא.

במקרים רבים ניתן למנוע את גרימת הנזק לתינוק, באמצעות נקיטת אמצעי זהירות מקדימים טרם הלידה, כמו ביצוע הערכת משקל של העובר וביצוע ניתוח קיסרי במקום לידה רגילה.

אי נקיטת אמצעי זהירות סבירים עלול להיחשב כעילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית. כדי לקבל פיצויים בגין תסמונת ארב, יש להוכיח קשר סיבתי בין התנהלות לקויה של הצוות הרפואי בעת הלידה לבין הנזק שנגרם לתינוק.

מהם הגורמים לתסמונת ארב?

תסמונת ארב עלולה להיגרם כתוצאה מסיבוכים במהלך הלידה בעקבות סיבות שונות, כמו למשל במקרה שמשקלו או גודלו של העובר, גדולים מדי והוא לא יכול לצאת בחופשיות הדרושה דרך תעלת הלידה. מצב זה מכונה פרע כתפיים, כאשר כתפיו של התינוק נכלאות בתעלת הלידה.

סיבות נוספות לגרימת הפגיעה יכולות להיות ניתוק של עצבי המקלעת בעקבות משיכה של יד, ראש, כתף או זרוע של העובר, וכן עודף משקל של האם, יולדת הסובלת מסוכרת הריונית, לידת עכוז, לידת מלקחיים, שימוש בסמי הרדמה ומשככי כאבים ועוד.

כדי למנוע את גרימת הנזק יש לבצע לפני הלידה בדיקות הדמיה כדי לבדוק את המבנה של מפרק הכתף כמו ביצוע צילום רנטגן סמוך ללידה, שבאמצעותו ניתן לשלול שבר בעצם הבריח או בעצם הזרוע, בדיקת MRI, אולטרסאונד ועוד. מאחר שהצוות הרפואי בחדר לידה יכול לחזות באופן וודאי, היתכנות של כליאת כתפיים, עליו לבצע את הלידה באמצעות ניתוח קיסרי ולא בלידה רגילה, כדי למנוע מצב של פרא כתפיים ובהמשך למנוע את שיתוק ארב.

תביעה לתשלום פיצויים בגין תסמונת ארב

הורים לתינוק שסובל מתסמונת ארב, פנו אל בית משפט השלום באר שבע, והגישו תביעה בעילת רשלנות רפואית נגד שירותי בריאות כללית, בגין נזקים שנגרמו במהלך לידה לידנית, שבמהלכה נכלאו כתפי התינוק מאחורי עצמות האגן של האם ולאחר חילוץ הכתפיים נולד התינוק עם שיתוק ביד ימין.

התובעים טענו כי היולדת השתייכה לקבוצת סיכון ולידתו של התינוק הייתה בעלת סיכון גבוה, מאחר שמדובר באישה שעברה הרבה לידות, ללא מעקב הריוני, בריאה בגופה מבחינת משקלה, אשר ברחמה ריבוי ניכר של מי שפיר.

לטענת התובעים, היו סימני היכר בלידה, שהיה בהם כדי להצביע על האפשרות של עובר מקרוזומי. כאשר אחת הסיבות לכך היא היותה סוכרתית. ובנוסף נטען כי אחת הסיבות לריבוי מי שפיר בהריון יכולה להיות היות היולדת סוכרתית. במצב זה גובר הסיכון לכליאת כתפי הילוד במהלך הלידה, אם העובר מקרוזומי.

לטענת התובעים כאשר היולדת סוכרתית והעובר שוקל מעל 4,000 גרם, יש לבצע את הלידה בניתוח קיסרי, וכשמשקל העובר מעל 4,500 גרם בכל מקרה יש לנהל את הלידה בניתוח קיסרי. במצב זה, היה על הצוות הרפואי לבצע שני בירורים, שנמנע מהם מלעשות: האחד, בדיקת סוכר בדם, כדי לוודא אם האם סוכרתית. והשני, הערכת משקלו של העובר באולטרסאונד.

מאחר שהצוות הרפואי לא ביצע את הבדיקות הנדרשות, הוא נמנע מלהפעיל שיקול מקצועי וליילד את העובר המקרוזומי בניתוח קיסרי. לטענת התובעים, היה בניתוח קיסרי, כדי למנוע את הנזק למקלעת הברכיאלית של התינוק, כשהפגיעה במרכז עצבים גרמה לשיתוק ארב, ובזאת מתבטאת רשלנותו של הצוות הרפואי.

הרופא העריך שאין מדובר בעובר מקרוזומי

מנגד טענה הנתבעת, כי לא התקיימו אינדיקציות לקיומו של עובר מקרוזומי. כאשר היולדת הגיעה לבית החולים בלידה פעילה ובמצב זה ביצע הצוות הרפואי את כל הבדיקות הניתנות לביצוע. לגבי בדיקת סוכר בדם, נטען כי לא ניתן היה לבצע בדיקה כזאת, שהיא בעלת כל ערך קליני.

ובאשר להערכת משקלו של העובר, לטענת הנתבעת, מתעלמים התובעים מן העובדה, שהרופא אכן העריך את משקל העובר בדרך המקובלת, במדידת גובה קרקעית הרחם, ובהתאם לנתון, שהתקבל, 42 ס"מ, העריך שאין מדובר בעובר מקרוזומי.

הנתבעת הוסיפה וטענה שאין המדע יודע לנבא את מקרי השיתוק על שם ארב, ולא כל מקרי השיתוק הם התוצאה של טראומה בלידה, אלא, שלפי המחקר, קיימים מקרים של תסמונת ארב, שהם בגדר מומים מולדים. מכל האמור טענה הנתבעת, שהתובעים לא הוכיחו את רשלנותה ולו באמצעות עובדיה, ובכל מקרה, כשהיולדת נמנעה מלהיות במעקב הריוני, קמה רשלנות תורמת בדרגה של אשם תורם מכריע, המנתקת כל קשר סיבתי, אף אם ייקבע שהנתבעת התרשלה.

ניתן היה למנוע את הנזק באמצעות ניתוח קיסרי

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השתכנע בית המשפט כי הצוות הרפואי נמנע מלבצע בדיקת רמות הסוכר בדמה של היולדת ואף לא ביצע את הערכת משקל העובר באולטרסאונד, על כן הגיע למסקנה, שהצוות הרפואי התרשל וקיים קשר סיבתי בין ההתנהלות הלקויה לגרימת הנזק.

בסופו של דבר, קיבל בית משפט את התביעה ופסק כי באשר לתנאי השלישי לכלל "הדבר מעיד על עצמו", בוחנים את ההסתברות הלכאורית לקיומה של רשלנות על פי נסיבות המקרה וניסיון החיים. לצורך הפעלת הכלל, לא נדרשת הוכחה קונקרטית, אלא הוכחת הסתברות כללית.

בית המשפט קבע, כי כאשר נולד עובר מקרוזומי בלידה לידנית וכאשר במהלך הלידה נכלאו כתפיו וחולצו בקשיים, ובתום הלידה אובחן התינוק כסובל משיתוק על שם ארב, מסתברת המסקנה, שהצוות הרפואי התרשל, אשר נמנע מלבצע את הלידה בניתוח קיסרי, מן המסקנה, שלא התרשל.

בנסיבות אלו חויבה הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 1,185,900 שקלים, בגין כאב וסבל, עזרת הזולת בעבר ובעתיד, הוצאות בעבר, הפסד שכר ופנסיה בעתיד. בצירוף הוצאות משפט בסך של 10,000 שקלים ושכר טרחת עורך דין בסך 237,185 שקלים בתוספת מע"מ.

001128/03