הזכות לקבל טיפול רפואי נאות, מה המשמעות?

בשנת 1996 נחקק חוק זכויות החולה במטרה לקבוע את זכויות אדם המבקש טיפול רפואי או אדם המקבל טיפול רפואי, כדי להגן על כבודו ופרטיותו. החוק מסדיר את מערכת היחסים בין הצוות הרפואי לחולים ומהווה את הבסיס החוקי לזכויות המטופלים.

הוראות החוק חלות על כל אדם המבקש או מקבל טיפול רפואי, ללא הבדל דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטייה מינית, גיל או מטעם אחר, ושמות דגש מיוחד על כבוד האדם ופרטיותו ועל הזכות לקבל יחס אדיב ושירות מקצועי ואיכותי.  

מהו טיפול רפואי נאות?

כל אדם הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבל אותו, מבלי כל קשר למינו, מוצאו, דתו או הלאום שאליו הוא משתייך. סעיף 5 לחוק זכויות החולה קובע כי כל מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש של הצוות הרפואי המעניק טיפול.

סעיף 5 לחוק קובע כי הצוות הרפואי, בקופת חולים, בבית חולים, במרפאות פרטיות ובכל מקום אחר המעניק טיפול רפואי, מחויב להעניק למטופלים יחס אדיב, הוגן ושירות רפואי טוב, ואף מחויב לתת מענה לכל הצרכים. כל אדם זכאי לקבל טיפולים שונים לריפוי מחלתו. כמו כן, בפני אדם במבקש לקבל טיפול רפואי עומדת הזכות לנוכחות מלווה במהלך הבדיקות והטיפולים השונים שהוא זקוק, והוא אף רשאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו, והגורם המטפל והמוסד הרפואי נדרשים לסייע למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו.

הבטחת המשך נאות של הטיפול

המטופל זכאי לקבל מידע בדבר זהותו ותפקידו של כל מי שמטפל בו, והצוות הרפואי מחויב לשמור על סודיות מלאה לגבי התיק הרפואי של כל מטופל ולגבי מצבו הבריאותי. במקרה שהמטופל עובר ממטפל אחד לאחר או ממוסד רפואי אחד לאחר, המטופל זכאי, על פי בקשתו, לשיתוף פעולה של המטפלים והמוסדות הרפואיים הקשורים לטיפול הרפואי בו, לשם הבטחת המשך נאות של הטיפול.

נוסף על כך, הצוות הרפואי נדרש למסור לחולה פרטים על מצבו, מהלך הטיפולים הצפויים ומהותם, והסיכויים מול הסיכונים הכרוכים בטיפולים. ללא הסכמת החולה, הצוות הרפואי לא יכול לבצע שום בדיקה או טיפול כשלהו.

תביעה בעילת רשלנות תוגש עקב הפרת חובת הזהירות של הרופא ואי מתן טיפול רפואי נאות, אשר פגע בזכויות החולה. לשם כך נדרש התובע להוכיח באמצעות חוות דעת רפואית כי אכן מדובר במקרה של רשלנות רפואית המהווה עילה לתשלום פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה וגרימת נזק ממוני או שאינו ממוני. 

תביעה בגין טיפול רשלני ביתר לחץ דם

אדם שעבר שבץ מוחי, טען כי בדיקות מקדימות בקופת חולים וטיפול נאות ביתר לחץ דם שממנו סבל, לרבות המלצות לפעילות גופנית ושינוי הרגלי תזונה, היו יכולים למנוע את האירוע אשר הותיר אותו נכה. לפיכך, פנה אל בית המשפט המחוזי, והגיש תביעה נגד קופת חולים בעילת רשלנות רפואית. 

בסוף שנת 2011, התובע, יליד 1957, הופנה לבית חולים, על ידי רופא משפחה, בשל חולשה בפלג גוף ימין והפרעות בדיבור. שם בוצעה לו בדיקת CT ראש, שהדגימה אירוע מוחי. לאחר האירוע נותר התובע עם נכות נוירולוגית צמיתה בהיקף 70% - 60% והפרעה קשה ביותר בדיבור. בנוסף התובע סובל מקושי בתנועה, מתהלך בצליעה ניכרת ובעזרת מקל ונזקק באופן ממשי לעזרת הזולת בפעולות היום יום.

במסמכי האשפוז צוין כי האירוע הרפואי נגרם כתוצאה מיתר לחץ דם. הצדדים היו חלוקים על הסיבה בעטיה נגרם האירוע הרפואי, כאשר לטענת התובע אם רופא המשפחה בקופת החולים היה פועל ומטפל בו כמו שמקובל וכראוי, הוא לא היה מצוי ביתר לחץ דם שהביא לאירוע המוחי. מנגד טענה קופת החולים כי הטיפול שניתן היה הטיפול הראוי והנכון בנסיבות ושאין ללמוד מרישום בית החולים על כי האירוע נגרם בשל יתר לחץ דם.   

התובע טען כי הגיע לבדיקות אצל רופא משפחה כבר בשנת 2007, ולא בוצעו הפעולות המינימליות לאיתור והערכת הסיכון של יתר לחץ דם. לטענתו נפל כשל בטיפול הרפואי שקיבל והוא לא טופל כפי שהיה צריך רופא סביר לטפל ביתר לחץ הדם ממנו סבל. מצב זה הביא עובדתית לכך שבהמשך אירע האירוע המוחי. 

בית המשפט המחוזי פסק כי התובע עמד בנטל השכנוע לכך שהטיפול הרפואי שניתן לו סטה מהטיפול הסביר והנכון בנסיבות, והשתכנע כי נפל כשל בטיפול הרפואי שקיבל התובע מאת רופא קופת חולים והוא לא טופל כפי שהיה צריך רופא סביר לטפל ביתר לחץ הדם שממנו סבל, ומצב זה הביא עובדתית לכך שבהמשך, אירע האירוע המוחי שממנו סובל התובע עד היום.

בית המשפט ציין כי רופא משפחה כרופא סביר, היה צריך לצפות כי העדר טיפול ביתר לחץ הדם יכול להביא לתחלואה ותמותה. לפיכך קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין התנהלות הרופא, ובין הנזק שנגרם לתובע, ואף טיפול נכון וראוי והפחתת היתר לחץ דם היה יכול למנוע את האירוע המוחי.